כבר זמן רב שאנחנו מזהים קולות חדשים, קרירים יותר וביקורתיים למדי מקרב יהודי אמריקה על ישראל. עשרות שנים קיבלה ישראל את אהבתם ותמיכתם כמובנית מאליה, והם, מבלי לפקפק במטרה הנעלה, עמדו לצידה בכל משבר, ופעלו למענה ללא ליאות.

אבל משהו קורה. יותר ויותר צעירים יהודים לא מצליחים למצוא את החיבור לישראל, ועל רקע החדשות שמגיעות בשנים האחרונות מהדמוקרטיה היחידה במזה"ת, רבים מהם ממהרים לעשות את מה שכנראה מעולם לא העזו- לבקר את מדינת ישראל ולהתרחק ממנה.

בשבועות האחרונים נראה שהדברים אפילו מחמירים. כשהחקיקות האחרונות בישראל פורסמו כאן, לא נרשמה כל הערה אודות פרטי הפרטים הקטנים וגם לא על הביקורת הפנימית הקשה שספגו מבית. מה שנטען בעיקר, בראש חוצות וה’ניו יורק טיימס’, הוא שישראל כבר איננה הדמוקרטיה ששאפה להיות.

חוק הלאום שנחקק לפני מספר שבועות הוא חוק יסוד שמטרתו עיגון ערכיה הלאומיים של מדינת ישראל במעמד משפטי מחייב. חוק היסוד קובע כי מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה זכותו הטבעית להגדרה עצמית, זכות שבמדינת ישראל היא ייחודית לעם היהודי. החוק מעגן בחוק יסוד את מעמדם של סמל, דגל והמנון המדינה, לוח השנה העברי, חגי ישראל והשפה העברית כשפת המדינה. כמו כן קובע החוק שהמדינה תעודד התיישבות יהודית, שירושלים השלמה היא בירת ישראל וכי הערבית לא תהיה עוד שפה רשמית במדינה אלא רק שפה במעמד מיוחד.

ממש יום קודם אושרו תיקונים שונים בחוק הפונדקאות שמרחיב את מעגל הנשים הזכאיות לפונדקאות אך דוחה את כל ההסתייגויות לחוק, כולל זו שמבקשת להכליל בו זוגות חד מיניים.

הידיעה אודות שני החוקים הגיעה כמובן לאמריקה והפנתה את המבט לרוח הנושבת בישראל, וכעת הקהילות בארה"ב לא מצליחות להסיט את מבטן. שמענו מכמה מנהיגים יהודיים מובילים על המציאות המורכבת, הקולות שנשמעים בקהילות שלהם, ואיך לדעתם תיראה בשנים הקרובות התמיכה של יהודי אמריקה בישראל.

"התקופה האחרונה היא קטסטרופה", מכריז הרב עמיאל הירש, שעומד בראש קהילת Stephen Wise Free Synagogue באפר ווסט סייד. "לא יכולנו לדמיין שורה של מעשים חמורים יותר ומדאיגים יותר. חוק הלאום, למשל, הוא בעיה רצינית. הוא לפני הכל חוק גזעני שמוביל לבעיה חברתית בישראל. זה חוק שחשוב להביע התנגדות אליו, אבל הבעיה מולנו, מול יהודי ארה"ב, היא שונה", הוא מדגיש. "מבחינת יחסים עם התפוצות השאלה היא אחרת. יהודים בתפוצות רגישים לכל הידרדרות של ערכי הדמוקרטיה. כשיהודים כאן מזהים דרך מקורות המידע שלהם, עיתון כמו ה’ניו יורק טיימס’ למשל, דברים כמו חוק הפונדקאות, שבאופן בהיר מפלה קהילה אחת מול אחרת, הם לא שומעים או מכירים במשמעות של מחלוקת שמתעוררת בישראל מבית. הם מבחינתם רואים את המהלך שמתואר כמעשה אנטי דמוקרטי, פופוליסטי וחסר רגישות.

“התקופה האחרונה היא קטסטרופה”. הירש צילום: דון המרמן

“כשזה כבר מגיע בצרורות", הוא מוסיף, "חוק אחר חוק, מצטיירת תמונה מאוד מדאיגה של נסיגת הערכים הדמוקרטים בישראל. לכן, בלתי אפשרי עבור הקהילות בתפוצות, שרגישות להתנהלות שלטונית והמחשת ערכים דמוקרטים, לעמוד באופן נחרץ לצד ישראל. זה מזיק בצורה בלתי רגילה”.

הירש הוא ציוני נלהב, ועל אף היותו אמריקאי מבטן ולידה, הוא דובר עברית רהוטה. לאורך השנים פועל למען ישראל, מגייס כספים, מארגן ביקורים ומשלהב את הקהילה הגדולה שלו באהבה לציונות. אבל כבר חודשים רבים שהוא נשמע אחרת. "אני רב אני ציוני וההזדהות שלי עם ישראל איננה תלויה בזהות ראש הממשלה.אין כמעט יהודי מחוץ לגבולות ישראל, שמבין את הצעדים האחרונים. גם חוק הפונדקאות הוא חמור מאוד. גם יהודים אורתודוקסים (לא חרדים) רואים באפלייה נגד חד מיניים סתירה לערכים דמוקרטיים. זה ברומטר לדמוקרטיות של חברה וכשיהודים מסתכלים מסביב לעולם ורואים אפליה כזו, היא נתפסת באופן אוטומטי ככזו שמזוהה עם אנשים חשוכים".

אחד הנושאים הקשים ביותר עבור יהודי ארה"ב, הרוב קונסרבטיבים ורפורמים, בכל הקשור בישראל, הוא נושא שפחות מדובר בארץ - מעצרו של הרב דובי חיון.

הרב הרפורמי נלקח לפני כמה שבועות, לפנות בוקר, לחקירה במשטרה, בהנחיית בית הדין הרבני בחיפה, זאת מכיוון שלטענת בית הדין הוא “השיא ממזר” ופעל שלא כדין. בתגובה התעוררה סערה ורבנים, ח"כים, אישי ציבור וארגונים גינו את המהלך החריג, ראשון מסוגו, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. "זה מתווסף לאפליה של שנים נגד התנועות הלא אורתודוכסיות וזה מומחש בצורה קטסטרופלית”, אומר הרב הירש, “מאסר הרב שעשה את עבודתו, בחמש לפנות בוקר, הרגיש ליהודים כאן כאילו הרב שלהם נתפס ועל מה? על זה שעשה את תפקידו כיהודי?"

בשיחה עם הרב ג'וש ווינברג, נשיא ארגון ארזה, שמגדיר עצמו ציוני ורפורמי, אנו שומעים קולות דומים. "בחקירה המשטרתית של הרב חיון בחמש בבוקר נראתה ישראל כמו ממשל טאליבני. איך יכול להיות שבמדינת הסטארטאפ משטרת ישראל עוצרת רב על כך שקיים חופה? איך זה בכלל קשור למשטרת ישראל?"

בנימין נתניהו, אורן חזן, דוד ביטן, דודי אמסלם ואבי דיכטר(צילום: עמית שאבי)

גם ווינברג, אמריקאי שלמד עברית על בוריה, ופועל כבר שנים ארוכות למען ישראל, נחרד מהמצב: “אנחנו רואים תהליך ברור של ייהוד ונסיון להפוך את הזרם החרדי לשולט. המעצר של הרב חיון ערער רבים כאן. נוצר ריחוק. "אנחנו עובדים עם קהילות ברחבי אמריקה, יש לנו השתלמויות וכל מיני פעילויות לחיזוק הארץ. אני חושב שהמצב בארץ לא עוזר למאמץ הציוני שלנו כאן. אנחנו מנסים לגרום לאנשים שלנו כאן לאהוב את ישראל ומנסים לחזק את הקשר והזיקה. ביטול מתווה הכותל למשל מאוד השפיע. בין אם יש ויכוחים פנימיים בישראל או לא, בשלב הזה כבר לא ממש משנה דבר מלבד השורה התחתונה. זו סטירת לחי גדולה והתחושה הכללית שמתגברת. יש כל מיני מקרים של גזענות בישראל. מהיחס למבקשי מקלט, היחס לאתיופים ועוד או מגוון החלטות פוליטיות שקשורות בקונפילקט. חוק הגיור, מתווה הכותל, תחבורה ציבורית ועוד.

“יש קו דק שאנחנו הולכים עליו", הוא מודה. "יש לנו מוטיבציה לתמוך במדינה. אנחנו לא נפסיק תרומות, אפילו להיפך, אבל לארגונים ולתנועה שלנו שנאבקת. כעת עלינו להשקיע אפילו יותר ולהגביר תמיכה כספית ומוסרית בתנועות שלנו, ובמצב הדמוקרטיה בארץ”.

ויינברג מספר שהם כעת בעיצומו של קמפיין לגיוס כספים שאמור לחזק קהילות קונסרבטיביות ורפורמיות בישראל. "הרגשנו לאחרונה שהדמוקרטיה הישראלית נעלמת”, מצהיר ויינברג, “ערך השיוויון שחקוק על המגילה כבר לא תקף. אנחנו שואלים איך זה שאנחנו אוהדים ומגנים על ישראל והם עושים לנו את זה קשה מאוד. הצעדים האלו מרחיקים אותנו משם”.

חשוב לוויינברג להדגיש שהבעיה איננה רק, כפי שנהוג לחשוב, בקרב היהודים הצעירים. "כולם מדברים על צעירים וחוסר הזיקה שלהם כלפי ישראל, אבל אני רואה את הכעס גם אצל אנשים מבוגרים שעשרות שנים תמכו בישראל ועכשיו מרימים ידיים. הפער רק הולך ומתעצם בין שתי הקהילות הגדולות".

גם הרב הירש מתאר תחושה דומה: "הדור הצעיר מתקשה להתחבר באופן כללי בגלל הרבה סיבות ולא רק בגלל ישראל. להם יש אתגרים אפילו קשים יותר מבחינה יהודית, אבל אין כמעט צעיר שמבין את הדברים האלו שיוצאים מישראל, והאמת שאי אפשר להסביר אותם. להתמודד מול עשרות אלפי פלשתינאים בעזה, עוד אפשר להבין, אבל את זה כבר אי אפשר. איך אני אסביר משהו שאני חושב שהוא לא לגיטימי? הנזק לטווח ארוך, הוא שיהיה קשה מאוד להחזיר אותם. הם לא גדלו בתקופת השואה, קום המדינה, ששת הימים, חירות יהודים סובייטים. הם נולדו שנים אחרי.

“אבל לא רק הם. חברי קהילה ששנים עמדו לצד ישראל פונים אלי שבורים, מסבירים שקשה להם להמשיך להילחם בתוך מציאות כזו. קיבלתי אימייל היום מחבר קהילה נאמן, מאוד פעיל, ששואל מה קורה למדינה שלנו? איך כל זה קורה תחת אחריותו של ראש ממשלה, שמסביר שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ואני מסכים איתו. ישראל לא קיימת רק בשביל אזרחיה אלא בשביל העם היהודי כולו. הוא מזיק לעיקרון הזה. זהו מעשה בלתי אחראי במושגים היסטורים. ראש ממשלת ישראל, שטוען שמבין ורגיש יותר מכולם לזווית האמריקאית ושכל מעייניו זה לחזוק את העם היהודי, והוא, בעצמו, פוגע יותר מכולם”.

שניהם מבינים ומודים- ישנו קושי להגיע עם המסרים שלהם לציבור בישראל, שברוב המקרים אינו מודע מספיק לשבר המתגבש. "אני לא יודע איך להתחבר לישראלים ולגרום להם להבין את זה", אומר הירש."עלינו לחזק את התנועה שלנו בישראל, להשפיע, להתחבר לח"כים ומשפיענים ולהילחם על דעת הקהל. חייבים בישראל להבין שאמנם הממשלה הנוכחית לא תמיד תהיה בשלטון, אבל החשבון ישולם. אנחנו מאבדים מרכז שמאל פוליטי של הפוליטיקה האמריקאית, וזה תחת המנהיג שמחשיב את עצמו כמומחה ליהודי אמריקה”.

ג'וש טוען שהכמיהה לעמוד לצד ישאל קיימת, אבל נדרשים הרבה מאוד שינויים כדי לחזק אותה. "יש לארגן ולחזק תנועות ליברליות בארץ וישראלים חייבים להבין את המחיר שיש בבחירה שלהם של מפלגות כלפי יחסי ישראל ארה"ב. ראש הממשלה כבר בספטמבר הודה כי בעוד רפורמים רוצים הכרה, הם לא יכולים לקבל אותה בישראל”.

הירש מסכם: "המוטיבציה שלי לא יורדת, אפילו להיפך. אבלהעבודה שלנו הפכה קשה הרבה יותר, כי מנהיג צריך לצאת עם צבא, והצבא הולך ומצטמצם. בסופו של דבר אם המונופול החרדי ימשיך על פוליטיקה ישראלית וחיי הדת בישראל, מה שיהיה די מהר זה שהיחידים שיתמכו בישראלי זה הימין הפוליטי הקיצוני באמריקה, וכל השאר, כולל היהודים, יתייחסו אליה כמדינה שהדמוקרטיה אצלה פגומה. אני חושש שישראלים מבינים את עוצמת הנזק".