"מכר את עצמו למערב". חמש שנות רוחאני
ההימור של חסן רוחאני על הסכם הגרעין כשל, ולקראת חזרת הסנקציות האמריקניות הכלכלה האיראנית קורסת והתמיכה בו צונחת. איראן מאוכזבת מהנשיא, שקיים בינתיים רק 20% מההבטחות שלו: "כשהוא יכול היה להילחם הוא לא עשה את זה". הפרלמנט דורש תשובה: איך תציל את הכלכלה?
כשרוחאני נבחר לנשיאות ב-2013 הוא נחשב למנהיג מתון שירפא את איראן המפולגת, ויבנה מודל "סיני" של צמיחה כלכלית – שתחליש את הדרישות לרפורמה פוליטית גדולה באיראן. שנתיים אחר כך האמין רוחאני שהסכם הגרעין ישפר את מצבם של האיראנים. כשטראמפ פרש מההסכם נראה שהאסטרטגיה של הנשיא שמכונה "השייח הדיפלומט" כשלה. ביום שני הסנקציות האמריקניות חוזרות, ויקשו על המצב של רוחאני וארצו עוד יותר.
גם לפני הפרישה האמריקנית התוצאות של הסכם הגרעין לא היו כפי שרוחאני קיווה. הוא הציב יעד של השקעות זרות בשווי 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה של ההסכם. בפועל היו השקעות של 3.4 מיליארד דולר בלבד. חברות ובנקים בינלאומיים נרתעו מעונשים אמריקניים. "הבעיה עם רוחאני היא שלא הייתה לו תוכנית ב'", אמר עיתונאי שעובד בטלוויזיה הממלכתית באיראן. "למעשה, למשוך משקיעים זרים הייתה תוכנית א', ב', ג' ו-ד' שלו. עכשיו הנשיא הזה הוא ברווז צולע".
רוחאני אכזב את הבוחרים שלו בכמה נושאים. הוא לא עושה מספיק להיאבק בשחיתות ובחובות של המערכת הבנקאית, ובשיעור האבטלה האדיר – בעיקר בקרב צעירים. חברה שפיתחה מדד בשם "רוחאני-מטר" גילתה שרוחאני, שציין בדיוק אתמול שנה חמישית בתפקיד, קיים רק 20 מ-100 הבטחות הבחירות שלו. מימוש 17 הבטחות נוספות נמצא "בתהליך".
לפי דו"ח החברה בשנים האחרונות הצליח רוחאני להפחית את האינפלציה ולשפר את רשת האינטרנט, אבל חוסר מימוש של הבטחות "גרם לאכזב והרחיק הרבה תומכים". לראשונה מתחילת כהונתו זימן הפרלמנט את רוחאני להסביר בתוך 30 יום מה התוכנית שלו להצלת הכלכלה. "יש לו חברים בקבינט, אבל רק שם", אמר מוחמד רזה בזדיאן, לשעבר ראש לשכת המסחר בטהרן.
עבור המון איראנים ליברליים מה שחשף את חולשתו של רוחאני הוא הטיפול בנושא זכויות האדם. בניגוד להבטחות קמפיין הבחירות שלו אשתקד הוא לא שחרר אסירים פוליטיים, ולא מנע את חסימת טלגרם – אפליקציית המסרים הפופולארית ביותר ביאראן. "כל נשיא עשה את אותן הבטחות כדי ליצור תקווה – ולא עשה כלום ברגע שנבחר. אם הבחירות היו שוב לא הייתי מצביע לרוחאני", אומר עראש, צלם בן 21 מטהרן, ומבטא את מה שצעירים רבים מרגישים.
הכהונה השנייה של רוחאני מזכירה לאיראנים רבים את הכהונה השנייה של מוחמד חתאמי, הנשיא המתון שהנהיג את איראן מ-1997 עד 2005. חתאמי ניסה, ונכשל, להחליש את שליטת השמרנים במוסדות המדינה וגרם למי שתלה בו תקוות להתפכח.
חלק תוהים כמה רוחאני בכלל מתכוון לקיים את ההבטחות שלו. "כשהוא יכול היה להילחם הוא בחר שלא לעשות את זה", אמר דיפלומט מערבי. "הוא יכול היה להשתמש בעמדה שלו כדי ללחוץ על נושאים כמו הטלגרם, אבל הוא לא עשה את זה. הוא דיבר בצורה רפה לטובת מפגינות החיג'אב והפעילים הסביבתיים כשנעצרו".
רוחאני לא פופולארי בקרב השמרנים, שאומרים שהוא "מכר את עצמו למערב" ומתעלם מהעניים. בעיר הקדושה משהד האשימו אתמול אנשי דת את הנשיא בכך שהוא נכנע לאלה ש"לא אכפת להם מהבעיות של העם", שיש להם "שני דרכונים ושהם שולחים את המשפחה שלהם לחו"ל".
למרות כל ההתנגדות הפרשנים אומרים שרוחאני לא נמצא בסכנת הדחה, מכיוון שאין לו מחליף ברור. בממסד השמרני יש רבים שתומכים בו – רק כי הם חוששים ממהומות. בתקופה של הפגנות ברחבי איראן בעיתון האולטרא-שמרני "קייהאן", שמבקר את רוחאני ללא הפסקה, נכתב החודש: "אנחנו חייבים לשים בצד את ההבדלים בינינו בגלל שכרגע האינטרס הלאומי וההישרדות של המדינה על כף המאזניים".
עדנן טבטבאי, פרשן איראני, אמר שכולם יודעים שלרוחאני יש "בעיית פופולאריות עצומה". כדי לשרוד בשלוש השנים שנותרו לו בתפקיד הוא חייב לקרוץ לשמרנים. "הוא צפוי להתאים את מדיניות החוץ שלו. הוא כבר לא יכול להרשות לעצמו לשמור על גישה פייסנית לארה"ב, למרות שהוא חייב גם לפקוח עין על אירופה כדי להציל את מה שנשאר מהסכם הגרעין", אמר הפרשן והוסיף: "אני לא חושב שהמנהיג העליון (עלי חמינאי) רוצה שהוא ייכשל, אבל כדי להחזיר את התמיכה של העם הוא יצטרך להציג צעדים כלכליים רבים".
לפנייה לכתב/ת 
