דילמת המקרר המלא: הצצה לבית של עדי ולי

אני סוחבת את הציוד מהאוטו לפתח ביתם של משפחת ראובני-בר דוד מקציר. חם. חום יולי אוגוסט זה מושג שמלווה כל ילדות ישראלית משחר הימים, ועדיין כל קיץ אני מופתעת מהחום והלחות הכבדים. אני יורדת את גרם מדרגות האבן וחצר ירוקה נגלית לעיני.

יש משהו כל כך יפה בחצר שצומחת פרא, שלא מהנדסים אותה שתראה מתוקתקת. הכול יפה באופן פשוט וחסר מאמץ - הכביסה הצבעונית שתלויה על אלתור מברזל, פינת הצעצועים ששעונה על קיר קרשים מעץ והערסל התלוי בכניסה לבית. 

חצר לא מהונדסת

עדי (36), עובדת סוציאלית מתמחה בטראומה ומתבגרים. בשנים האחרונות עוסקת בהוראה בבית ספר יסודי בפרדס חנה. חותרת בסאפ ומנגרת בזמנה החופשי.

לי (40), מטפלת מינית מוסמכת. בשנה האחרונה פרסמה ספר "מיטה וחצי", מדריך מיניות לבני נוער ואת הספר "אמא בטן אמא לב", שהוא בעצם ספר חינוך מיני על איך מגיעים ילדים לעולם במשפחה עם שתי אמהות.

עילי (6), ידוע בכינויו "עילילי". אשף לגו, עולה לכיתה א' בבית ספר "גשר על הואדי".

יובל ים (שנתיים וחצי), ידוע גם כ "יובקלה פפאיה", רקדן טודו-בם מקצועי, הכי אוהב ללכת לגן של אנה ואיילת.

פאי - כלבה בת 9

אפרת - חתולה בת 15

מיצי - חתולה בת 8.5

אוהבים לרקוד, לצייר ולדבר

"אמא לי ואמא עדי"

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

איך הכרתן?

עדי: "התנדבנו יחד בארגון נוער גאה ובאיזשהו שלב לי פשוט התחילה איתי".

לי: "היא התחילה איתי".

התנדבו יחד

באיזה חדר הכי כיף להיות בו בבית?

עילי: "הכי כיף לשחק לגו בחדר".

עדי: "אני אוהבת להיות בסלון, שאנחנו רוקדים, מדברים ומציירים, כמעט הכול קורה בסלון".

טלוויזיה, מחשב, מסכים - יש הגבלות?

עדי: "אין פה כבלים, אנחנו בוררות תכנים במחשב. לי ואני רואות סדרות".

מה כרגע רואות?

לי: "Wentworth, סדרה אוסטרלית מעולה על כלא נשים".

והילדים?

עדי: "יובל לא רואה טלוויזיה בכלל ועיליי רואה מבוקר. בעיקר חשוב לשתינו שלא יהיו תכנים אלימים".

עילי: "אלימים אבל לא יותר מדי".

עדי: "את מבינה שהוא מדבר על סרט מצויר? לגו, זה המקסימום".

המשחק המועדף בבית

האם יש כלל או חוק בבית שמעצבן אותך?

עילי: "כן. אסור לי לאכול ממתק בלי רשות ובא לי".

מה הכי כיף בלהיות מבוגר?

עילי: "שאתה יכול להיות בסלון ולא ללכת לישון, לראות סרט".

מתי הולכים לישון פה?

עדי: "תלוי מי מאיתנו במשמרת".

לי: "כשאני חוזרת מאוחר עדי משכיבה, אז כל הבית כבר נרדם מוקדם, הילדים ב-20:00 ועדי גג ב-20:30. בימים שאני משכיבה לישון, הילדים הולכים לישון ב-20:30 ואני נשארת ערה עד חצות. עובדת וכותבת".

מי קם ראשון?

עדי: "יובי מתעורר ב-6:00, עיליי ב-6:30, הם בדרך כלל מעירים אותנו".

"הכי כיף למבוגרים שהם יכולים לא ללכת לישון"

מי מכין סנדוויצ'ים לבית ספר?

לי: "אני".

קראו עוד:

נשים מניקות ומצטלמות בכל העולם

אינסטה בייב: האישה שמבינה את הנוער

האב שמצא דרך לשלב בין הבית לקריירה

מה הסנדוויץ' המועדף?

עילי: "טונה וגבינה לבנה והן לא עושות לי".

לי ועדי צוחקות.

ארוחת צהריים לא טיפוסית

מי מבשל בבית?

עדי: "יש לנו פערים בתפיסת האוכל".

לי: "עדי חייבת שהמקרר יהיה מלא ואני חייבת שיהיה ריק, אחרת זה מלחיץ אותי. תביני, להורים של עדי יש שלושה מקררים ושני מקפיאים".

עדי: "ותמיד יש אוכל מבושל בבית. כשהייתי ילדה הייתי חוזרת הביתה בצהריים ואוכלת אוכל מבושל. לי אכלה פיתה עם גבינה צהובה. אני מבשלת באהבה, זו היצירה שלי, תמיד יש אוכל בבית. הצהריים שראית היום זה בגלל שחזרתי באמצע הלילה מברצלונה, זה ממש לא עומד בסטנדרט".

האם יש לילדים מטלות?

עילי: "אני שם דברים במיחזור ואני צריך לשמור על יובי שלא יכניס לגו לפה".

לי: "ומה קורה לצלחת אחרי שאתה מסיים לאכול?"

עילי: "אני שם אותה בכיור".

לי: "נכון. זו גם אחריות שלך".

תמיד יש אוכל מבושל בבית

רגע מצחיק או מביך

לי: כתבתי ספר שנקרא 'אמא בטן - אמא לב' והיינו בהקראה שלו בכפר סבא. המנחה שהקריאה את הספר שאלה 'מה חייבים כדי שתהיה משפחה?' אז עיליי נעמד וצעק 'זרע!'".

עילי: "באמת חייבים, אמא".

חופשה מהחלומות - איפה? איך?

לי: "חוויה אורבנית".

עדי: "חופים, מים כחולים, סאפ. הילדים ואני אוהבים טבע".

לי: "היא עושה לי טירונות. פעם בחודש טיול אוהלים".

עילי: "אני רוצה לנסוע לריאל מדריד".

רכישה אחת בלי שום הגבלה תקציבית?

לי ועדי ביחד: "עוד קומה".

עילי: "לגו".

הבית נשרף? מצילים את הלגו

הבית עולה באש, מה לוקחים?

לי: "את הלפטופ".

עדי: "טלפון"

עילי: "לגו".

תכונה אהובה במיוחד בבת הזוג?

לי: "עדי מנהיגה. היא יודעת לסחוף אחריה אנשים למטרות חברתיות שחשובות לה".

עדי: "לי לא דופקת חשבון לעולם, מה שהיא רוצה - הולכת ועושה דוך".

משהו מבית הילדות שלכן שהיה חשוב לכן להביא אליכן הביתה?

לי" "אנחנו באות ממשפחות חמות שהייתה בהן חשיבות גדולה לשבתות וחגים, למשפחתיות. זה חשוב לנו בבית שלנו. אנחנו עושות קידוש גם אם זה רק ארבעתנו ומדליקות נרות בשישי".

תודה למשפחת ראובני-בר דוד שהזמינה אותי לביתם. משפחות שמעוניינות להשתתף במדור מוזמנות לפנות אלינו.

כתבת וצלמת: דבורה אורבך