נפרדים מנועה: "הייתה הכי טובה שיש, פרח שכולו טוב"
בני משפחתה, חבריה והמאמנים של האתלטית נועה חייט, שנדרסה למוות בעת שרכבה על אופניה, מתקשים לעכל את מותה. חייט עסקה מגיל 4 בספורט ועברה משחייה לריצה. "הספורט היה הכול בשבילה", סיפר אביה. הלווייתה תתקיים הערב ב-18:30 בחיפה
"נועה הייתה הספורטאית הכי מסורה, הבן אדם הכי טוב שהכרתי, פשוט פרח שכולו טוב. אין שני למסירות שלה ולמה שהייתה מוכנה לעשות למען הספורט כדי להצליח". בני משפחתה וחבריה הרבים של נועה חייט (20) מחיפה שנהרגה בתאונת דרכים אתמול בעת שרכבה על אופניה בדרך לאימון, התקשו עדיין היום (ה') לעכל את מותה הטרגי, דווקא בעת רכיבת האופניים שכה אהבה. הלווייתה תתקיים הערב ב-18:30 בבית העלמין כפר סמיר בחיפה.
חייט חיה ונשמה ספורט מגיל 4 ולא הפסיקה לרגע את העיסוק בספורט, שכלל בין השאר שחייה, ריצה ורכיבה על אופניים. היא נהרגה בעת שרכבה אתמול בשעות אחה"צ במורד רחוב פרויד בחיפה. נהגת מכונית פרטית מסוג טויוטה שעלתה במעלה הכביש, פנתה שמאלה לכיוון שכונת רמת אשכול וחסמה את דרכה של נועה שבאה ממול. נועה התנגשה בעוצמה רבה בדופן המכונית ונפצעה באורח אנוש. מותה נקבע כעבור זמן קצר במקום התאונה.
המוות הזה הותיר את מכריה הרבים ואת הוריה טניה ואלון בהלם. והם מתקשים להבין כיצד נגדעו חיים צעירים, תוססים ומלאי עשייה ברגע אחד של חוסר תשומת לב מצד נהגת המכונית הפרטית. "נועה שוחה מגיל 4 באגודת מכבי חיפה", סיפר האב אלון, "בהמשך היא עברה גם לתחרויות ריצה והפכה לספורטאית טריאתלון". האב סיפר כי נועה למדה בבית הספר היסודי דוד ילין וסיימה תיכון בבית הספר עירוני ה' בחיפה. "הספורט היה הכל בשבילה", סיפר האב. "אני זוכר שהיינו לוקחים אותה כילדה קטנה לבריכת מכבי, וככה היא התקדמה. בהמשך הכרנו את המאמן אילן גולדמן, ונועה עברה לתחום הטריאתלון. היא רשמה הישגים מאוד גדולים ברמה הארצית וגם בתחרויות בעולם".
גולדמן מתאר את חלק מרשימת ההישגים הנכבדה של נועה. "בגיל 15 היא כבר הייתה סגנית אלופת ישראל בטריאתלון , ומאותו גיל התחילה לזכות באליפויות ישראל בריצה. היא הייתה אלופת ישראל לנוער בריצה במשך שלוש שנים ברציפות. היא זכתה במקום השלישי באליפות ישראל. חלמנו על האולימפיאדה, תמיד היינו חולקים את החלום הזה שיום אחד נועה תגיע לבמות הכי גבוהות בעולם, וזה מה שהיא רצתה יותר מכל דבר אחר. המשפחה שלה תמיד תמכה, הייתה איתה וליוותה".
רועי שווץ, מנכ"ל אגודת מכבי חיפה אליה השתייכה חייט אמר: "נועה הייתה ילדה מקסימה שאהבה את הספורט. אחת הרצות הטובות במדינה למרחקים ארוכים וטריאתלונית ברמה גבוהה מאוד".
שתי חברותיה של חייט, כליל לנגר (18 וחצי) ושירה אורן (19 וחצי מתל אביב) התאמנו לצידה שנים והתגוררו עמה יחד בפנימיית הספורטאים בקיבוץ רמת השופט. "אי אפשר לעכל, פשוט אי אפשר", כתבה כליל לנגר על חברתה הקרובה. "אנחנו מכירות מכיתה ו', חברות טובות ושותפות צמודות לאימונים. המון שעות היינו ביחד. התאמנו, דיברנו, עברנו יחד לגור בקיבוץ. היית חלק מאוד גדול בחיים שלי. חברה טובה ודמות להערצה. הערצתי אותך ואפילו קצת קינאתי בכל ההצלחות שלך. היית בשבילי סופר-גירל. השקעת כל כך הרבה ונתת את כל כולך. ספורטאית למופת".
לנגר כתבה על חייט: "הייתה בך נחרצות שלא רואים כל יום. עבדת קשה ואני הסתכלתי עלייך בעיניים מעריצות ושאלתי את עצמי 'איך היא עושה את זה?'. שתינו שחינו במכבי חיפה, עד שיום אחד אמרת לי 'כליל, בואי ננסה טריאתלון'. בזכותך עברתי לטריאתלון. את היית המוצלחת באימונים, בתחרויות, בהישגים. היית בשבילי דוגמה. באימוני רכיבה הייתי מסתכלת איך בדיוק את מדוושת, איך בדיוק את מחזיקה את הכידון, מנסה לעשות כמוך. היינו יוצאות לאימונים ביחד, מדברות, מושכות אחת את השנייה. היית המודל נועה...
"עם כל ההצלחות וההישגים, תמיד היית צנועה", הוסיפה לנגר. "היית מדהימה בצניעות שלך ובשקט שלך. מעולם לא פגשתי אדם כה צנוע עם כאלה הישגים. נשאר לי רק להגיד לך תודה. תודה על הכל. תודה על שנים של חברות טובה. תודה על שהיית שותפה מדהימה לאימונים. תודה על שמשכת אותי למעלה. תודה על שהיית מודל בשבילי. תודה לך שהיית שם. תודה".
"זה כביש מפחיד"
כליל לנגר מספרת כי לאחר שנועה והיא הצטרפו לפנימיית הספורטאים של אילן גולדמן, הן עברו אימונים יום-יומיים קשים, ולדבריה, לאורך כל הדרך נועה הייתה עם נחרצות מדהימה ונתנה את כל כולה לספורט. על הסכנות שיש לרוכבי האופניים בישראל בהיעדר מסלולים מסודרים, אמרה לנגר: "היינו יורדות את רחוב פרויד בחיפה פעמים רבות בזמן אימונים. זה כביש מפחיד. אני זוכרת שהרבה פעמים ירדנו את הירידה הזו רק בשבתות בבוקר כי יש פחות תנועה, ובימי חול נסענו על המדרכה. נועה פשוט רצתה להרגיש מקצועית, להתאמן על הכביש ולהגיע הכי רחוק שאפשר. אם היה משהו מסוכן או מפחיד היינו אומרות זאת, אבל היינו רגילות. אתה רגיל להתאמן על הכביש, כי פשוט אין איפה להתאמן. נועה לא הייתה פחדנית. אזכור ממנה שהיא הייתה אדם חזק שעובד קשה והכי מקצועי שיש".
שירה אורן אמרה: "אני בשוק מהמוות של נועה. שמעתי על זה מאבי, שראה את שמה בתקשורת והתקשר אליי. לא האמנתי, אבל לאט לאט הבנתי, למרבה הצער זו באמת נועה שנהרגה. נועה הייתה מודל לחיקוי של כולנו. תמיד הסתכלנו עליה כי הערכנו את ההשקעה והמקצוענות שלה. לצד כל זה היא הייתה האדם הכי צנוע שהכרתי. היא יכלה לזכות במירוץ, לעמוד על הפודיום ואז הייתה באה אליך ואומרת לך 'כמה טוב שרצת', למרות שאתה לא זכית בכלום. היא תמיד חיזקה את הקולגות כי רצתה שלאחרים תהיה מוטיבציה ושיצליחו גם. יצא לי להתאמן עם הרבה ספורטאים, ולא הרבה מהם היו כל כך נחושים ורציניים. אם לדוגמה היה צריך לרוץ באימון חצי שעה, נועה בחיים לא רצה 29 דקות ו-50 שניות. היא תמיד תסיים את כל הזמן של הריצה ולא שניה קודם".
.
לפנייה לכתב/ת 
