"הסמארטפון של הילדה שלכם זה כמו להפקיד נשק בידיים שלה"

פרשת מאמן הכדוריד בנו ריינהורן והפדופיליה ברשת מספקת הצצה מבהילה אל מה שמתרחש בסמארטפונים של נערות ונערים צעירים. העולם משתנה במהירות, בקצב כזה שלא רק הורים בני 40 נחשבים מיושנים — גם צעירים אחרי צבא כבר מנותקים לעיתים מההווי ומהטרנדים של נערים ונערות בחטיבת הביניים והתיכון. כן, מה שלא עולה לאינסטגרם כבר לא קיים. הרשתות החברתיות משנות את כל מה שידענו בעבר, והמהפך הגדול מתרחש בעיקר בחייהם של המתבגרים: נערות בנות 9 ו־12 שחלומן הגדול הוא להפוך למפורסמות — לכוכבות רשת עם עשרות אלפי עוקבים, לדוגמניות, לגיבורות ריאליטי, לסלבס. וזה כולל גם להעלות תמונות חושפניות לרשת בבגדי ים, במכנסונים, עם איפור, והכל כדי להשיג כמה שיותר עוקבים, לייצר כמה שיותר עניין סביבן.

בנקודה הזו חשוב להבהיר: אף קטינה שמצטלמת באופן חושפני או חולמת להיות דוגמנית לא אשמה בכך שפדופיל נטפל אליה. אלא שבעולם הזה שבו הכל קורה ברשת, בעולם כזה שלהורים אין שליטה או ידיעה על מה שהילדים שלהם עושים באינסטגרם או בפייסבוק — עולם כזה הופך לגן עדן עבור פדופילים וסוטים מכל הסוגים. במצב שבו המטרה המרכזית של נערות שעדיין לא מבדילות ממש בין טוב לרע ובין מותר לאסור, אבל מוכנות לעשות הרבה כדי להתפרסם — אפשר לנצל אותן מינית בקלות רבה יותר מבעבר.

אם פעם נערה שחלמה להפוך לדוגמנית הייתה צריכה להכין בוק מסודר ולהגיע עם הוריה לסוכנות דוגמנות, הרי היום הסוכנים מאתרים את הדוגמניות לעתיד, לעיתים רק בנות 12 ו־13, ברשת, דרך אינסטגרם ופייסבוק. היום זה לגמרי מקובל שסוכני דוגמנים פונים לנערים ולנערות קטינים, ללא ידיעת ההורים, ומבקשים מהם שיצלמו עבורם תמונות בכל מיני פוזות, כולל בבגד ים.

"הרשתות החברתיות היום הפכו לזירה של טרף, צדים ילדות בכל גיל ומפתים אותן להגיע לעולם הדוגמנות", אומר אחד הצלמים המובילים לשעבר בענף. "זה לדעתי מעוות. היום פשוט מפרסמים מועדי אודישנים ברשת ומבקשים מילדות בנות 13 שיעשו לעצמן סלפי בבגד ים. גם אם זה סוכן אמיתי ולא פדופיל זה לא צריך לקרות. לא פלא שצצים על הדרך גם פדופילים שלמדו את השיטה הקלה של ילדות פתיות שרק מחכות שמישהו שם מעבר לווטסאפ יחמיא להן ויגיד להן שהן הכי יפות ושמזמן לא הייתה לו טאלנט כזו. נו, באמת! צריך לעצור את התופעה בכל דרך אפשרית. בתקופה שלי דוגמנות היה מקצוע שצריך להגיע אליו בצורה מבושלת יותר, לרוב היה מדובר בצעירות בסביבות גיל 18, יוצאות תחרויות יופי למיניהן, או כאלה שסיימו צבא ובחרו במסלול הזה כמקצוע לכל דבר. בנות מתחת לגיל 18 היו מגיעות רק עם הורה מלווה לזירת הצילומים. גם אצלנו היו הטרדות, אני לא תמים ולא מתייפייף, אבל לא היה מדובר בנערות בנות 13 וזה לא היה פרוץ עד כדי כך".

ההתכתבות המפלילה: כך פיתה ריינהורן קטינות להצטלם עבורו בעירום

מטרה נוחה לטורפים

"אני מאוד רוצה להיות דוגמנית, זה החלום שלי כבר מגיל 10", מודה שי, בת 14, מאזור המרכז. "אני כל הזמן שולחת תמונות לכל מיני פניות לאודישנים שמעלים סוכני דוגמנות ברשת".

ואיך את בודקת שזאת באמת סוכנות דוגמנות ולא מתחזה?

"אני שולחת רק במקרה שזאת באמת סוכנות מוכרת. בכל מקרה אני חס וחלילה לא מורידה בגדים כי אני לא רוצה להיות דוגמנית עירום, אבל אני מתה לפרסם ג'ינסים וגם הלבשה תחתונה. נכון שאני צעירה, אבל לא אכפת לי כל עוד זו חברה מוכרת של הלבשה תחתונה".

ואמא שלך יודעת?

"בגדול אמא יודעת שהחלום שלי זה להיות דוגמנית, היא לא עוצרת אותי. היא כל הזמן אומרת לי שיש לי יופי מיוחד ושאם אצליח להיות דוגמנית זה כסף מצוין".

ומה אם תפלי על פדופיל שירמה אותך?

"אין סיכוי כזה בעולם. אני שולחת רק תמונות שלי בבגד ים או במכנסי ג'ינס קרועים. אמרתי לך גם שאני בודקת שיש כתובת לסוכן שפונה ועושה תחקיר קטן עם החברות שלי שגם הן באותו ראש לדגמן, לוודא שזה לא סתם עבודה בעיניים. אני גם לא משלמת לכאלה שמציעים לי לעשות בוק. לזה בטוח שאני לא אתפתה".

נמרוד, בן 17 מאזור השרון, מספק לנו הצצה נוספת לאיך הדברים עובדים היום: "מה הבעיה עם להיות דוגמן לתקופה מסוימת בחיים? זה אחלה כסף. אפשר לעשות קופה יפה של כמה אלפי שקלים לקמפיין ג'ינסים".

ואיך אתה מגיע לאודישנים האלה?

"הכל דרך הפייס. קורא את הדרישה לדוגמנים, למשל לקמפיין של חברת ג'ינסים, מרים את הכפפה ושולח ארבע תמונות שלי בבגד ים, בג'ינס בלי חולצה ועם גופייה וג'ינס".

לא מפחיד אותך ללכת לאודישנים בלי ההורים?

"לקחתי איתי חבר בסבבה, עובדה שזה לא היה פייק".

פסיכולוגים עימם שוחחנו אתמול הפנו את האצבע המאשימה לא רק כלפי ההורים שמקלים ראש ולא מספיק מעורבים במה שקורה בווטסאפ של הילדות שלהם, אלא גם בנורמה שקיימת בעולם הפרסום: קטינות שמובילות קמפיינים שמיועדים למבוגרים. "צריך לאסור פרסום של ילדים, נקודה. כך מראש לא תהיינה פניות של סוכנויות לדוגמנות ברשת ועל הדרך זה גם ימנע מפדופילים לנצל ילדים וילדות תמימים", אומר גורם בעולם הפרסום. "ילדים מראש ידעו שאין להם בכלל אופציה להגיע לאודישנים ולהתפרסם. כשיגדלו יחליטו מה הם רוצים לעשות בחיים שלהם".

"יש לא מעט אמהות וגם אבות שמגיעים אליי, ואני מיד קולט שהם אלה שדוחפים את הילדה לעולם הזוהר, בעוד שהיא לא מתאימה לזה בכלל", אומר לנו סוכן דוגמנות מוכר. "ואז, כשהיא לא מצליחה להתקדם בסוכנויות מוכרות, היא עונה לכל אותן הצעות שמתפרסמות ברשתות החברתיות. שם מחמיאים לה ועושים ממנה הבטחה גדולה ואוטוטו דוגמנית־על וככה מפילים אותה ברשת".

ד"ר שחר גינדי, פסיכולוג קליני וחינוכי, מרצה במכללה האקדמית בית ברל, מטיל את האשמה על תרבות המיינסטרים של ימינו. "הדור של המתבגרות בנות ימינו מושפע מהתרבות הנרקיסיסטית שעושה חפצון של הגוף", הוא אומר. "לפיכך הדימוי העצמי של מתבגרות רבות תלוי בהערכתן את מידת הסקסיות שלהן והמחמאות שהן גורפות מהסביבה. השילוב עם חוסר הבשלות האופייני לגיל הזה הופך אותן מטרות נוחות לטורפים מיניים".

גם משרד החינוך הבין כבר מזמן שיש כאן תופעה שצריך לתת עליה את הדעת ויצא עם תוכנית חינוכית שנקראת "כל אחד רוצה להיות סלב". במסגרתה ינסו מורים להסביר לתלמידים את התופעות השליליות של הערצת מפורסמים וללמד אותם כי יש שאיפות אחרות שעליהם להגשים מעבר לרצון להתפרסם. גם אנשי משרד החינוך הבינו כנראה שכבר אי אפשר להתכחש לעובדה שמשאת נפשם של ילדים רבים כיום היא לזכות בכמה דקות של תהילה.

פרופ' מלי שחורי

איפה ההורים

"אבל למה חייב שאני אצטלם בעירום? הרי אני לא עומדת לפרסם בגדי ים שלך בעירום", כתבה אחת הנערות לבנו ריינהורן, החשוד בפדופיליה, "אני כנראה לא מתאימה". אבל אז הנערה, שטרם מלאו לה 14, קיבלה את התשובה שחיכתה לשמוע: "להפך, את הכי מתאימה שיש לנו עד עכשיו", כתב לה ריינהורן שהתחזה לסוכנת דוגמניות. "תסמכי עליי, אני אדאג שתגיעי הכי רחוק. בטח הרבה לא האמינו במראה שלך ואמרו לך שאת רזה מדי. הם פשוט מקנאים בך. בינתיים את הכי מתאימה לאודישן של בגדי הים".

"הילדים של היום גדלים על המודל של יפה, רזה ומפורסם — להיות מפורסם זאת הפסגה", אומרת פרופ' מלי שחורי־ביטון מאוניברסיטת אריאל: "זה הפך להיות פשוט מזעזע. כל כך הרבה ילדות רוצות להיות דוגמניות. חלק נכבד מהתופעה הזו שרק הולכת וגדלה היא באשמתנו כחברה. זה מתחיל בילד המקובל שמצליח להביא למסיבת יום הולדת את סטטיק ובן אל ונגמר בטיפוח המראה כבר מגיל 10, עיבוי שפתיים וציור גבות ביחד עם אמא. במקום לאמץ בחוזקה את הסטיגמה של להיות הורים קוליים, חברים של הילדים שלנו — תחשבו גם אחרת. זה לא עושה אותנו להורים פחות טובים כשאנחנו עוקבים ודואגים לילדים שלנו. מתירנות זה חשוב, אבל צריך גם לשמור על שמרנות".

הנורמות האלה הפכו פשוט לזירת החלומות עבור פדופילים וסוטים. גברים כמו בנו ריינהורן, שמציגים את עצמם כסוכני דוגמנות בכירים בעולם האופנה ופונים ברשתות החברתיות לילדות בנות 10־14, מציעים להן להצטלם לאודישנים, מחמיאים להן ומפתים אותן לשלוח תמונות חושפניות של עצמן. "בעיניי כמות הפדופילים לא השתנתה", אומר אורן כהן, צלם מחול אמנותי, "מה שהשתנה זו הנגישות. כיום הכל נורא קל בגלל הרשתות החברתיות. אם פעם פדופיל היה צריך לחכות בפינה אפלה ולנסות לפתות ילדה עם סוכריה, הרי שהיום הפתיון יותר קל. נכון, לא צריך להיות פרנואידים ולחשוב שמאחורי כל פרסום כזה ברשת מסתתר מתחזה שהוא פדופיל, אבל צריך לשמור על גבולות. זה הפך מזמן לשוק פרוץ. ילדות מנהלות תכתובות עם צלמים ועם סוכנים, ללא מעורבות ההורים. אצלי אין דבר כזה עם נערות מתחת לגיל 18, אני מתנגד לזה נחרצות. הרשתות החברתיות משמשות כר פורה ונוח להונאה של נערות שאין להן די ניסיון חיים להבין מי עומד מולן".

ואיך זה עובד?

"מדובר בגברים שמקימים חשבונות פייסבוק ואינסטגרם מזויפים תחת שמות של סוכנויות דוגמנות עם שם מוכר. הצעירות מקבלות הודעה מאותו פרופיל כשהאדם שמשוחח איתן מציג את עצמו כסוכן או כבּוּקר שמגייס דוגמניות חדשות. הוא מעודד את הנערה לשלוח תמונות טופלס של עצמה או לנהל עימו ראיון סקייפ שבו היא מתבקשת להסיר את בגדיה כדי שהוא יוכל לבחון היטב את גופה, או להצטלם רק בחזייה ותחתונים. רצוי חוטיני. הטענה שלו - שהוא חייב לדעת אם היא מתאימה לקמפיין שמחפשים".

"צעקתי 'הילדה בסדר?'"

"חשוב שתעוררו את המודעות, אני עברתי עם הבת שלי חוויה נוראית", אומרת שני, אמא של גילי (שם בדוי) בת ה־13 בקושי. "מאז הבת־מצווה שלה, אחרי שעשינו לה בוק אצל צלמת מקצועית, החלום שלה היה להיות מפורסמת. היא ממש עסוקה במשרה מלאה בלחפש בפייסבוק ובאינסטגרם אודישנים לתוכניות ריאליטי ולדוגמנות". בהתחלה רוני הלכה עם ההשתוקקות של בתה. "היא מאוד יפה, ותמכתי. איכשהו, בתקופה שהיה לי קצת קשה מבחינה כלכלית ומשבר אישי בחיים מול בן זוג, פיספסתי את ההשגחה ההורית, ואני מכה על חטא".

איך גילית מה קורה?

"יום אחד קיבלתי טלפון באמצע הלילה, שוטר היה על הקו. לא מאחלת לאף הורה לקבל כזה טלפון באמצע הלילה. צעקתי 'הילדה בסדר?', והוא הרגיע אותי שלא קרה לה כלום. היא הייתה בחדר שלה. אבל אני קיבלתי הנחיה מפורשת לגשת לילדה שלי ולעצור אותה במיידית במהלך התכתבות 'לא בריאה', אגיד את זה בעדינות כי קשה לי להיכנס לפרטים. מדובר היה בחקירה שהתנהלה על ידי יחידה מיוחדת של המשטרה, שעקבה אחר אותו אדם מסוכן שפיתה ילדות לשלוח לו תמונות. למזלי הילדה שלי לא שלחה תמונות בלי בגדים. היא שלחה תמונות שלה בבגד ים ובעיקר ניהלה איתו התכתבות ארוכה. הוא הציג את עצמו כסוכן של מעצבת בגדי ים חדשה שמחפשת נערה צעירה בדיוק בלוק של הילדה שלי והוא ידאג לעשות אותה שם גדול בענף".

השתיים מתקשות עדיין להתאושש ממה שהתנהל מתחת לאפה של האם. "נכשלתי בהשגחה על הילדה שלי. סמכתי עליה, והיא בסך הכל ילדה שרצתה להתפרסם. אנחנו בטיפול מאז, שתינו זקוקות לסיוע מקצועי".

"להעניש את הילד ולהחרים לו את הסמארטפון כדי להגן עליו ממקרים כאלה זו לא הדרך הנכונה", אומר ד"ר אבידן מילבסקי, מרצה בכיר לפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת אריאל. "הנקודה המרכזית היא לפתח קשר עם הילד כל ערב, לא להעניש אותו. כשהורים מקפידים לשבת עם הילדים ולדבר איתם, יש פחות סיכוי שתופעות כאלה יקרו. צריך לייצר בבית אווירה של פתיחות, שאלות, התעניינות אחד בשני. חשוב שהילדים ידעו שהם יכולים לשאול בכל עניין ולא יענישו אותם".

בשנת 2016 התקבלה החלטת ממשלה להקים יחידה מיוחדת שמטרתה להיאבק בפשיעה ברשת ולהגן על ילדים ונוער באינטרנט. יחידה 105 הוקמה בתחילת השנה בהובלת המשרד לביטחון פנים עם משטרת ישראל, ומשלבת כוחות עם משרד החינוך, משרד הרווחה, משרד הבריאות והפרקליטות. היחידה מורכבת ממוקד טלפוני במספר 105, זרוע החקירות וזרוע המודיעין, והיא היחידה שחשפה את פרשיית הפדופיליה החמורה של ריינהורן.

"הפרשייה התחילה במידע שהגיע אלינו בתחילת השנה, מידע שתורגם במהירות לתלונה של הורה", מספר סנ"צ יוסי פרג'ון, שעומד בראש זרוע המודיעין. "עברנו לשלב שבו אנחנו מנסים באופן יזום, בעזרת המודיעין, להגיע לעוד קורבנות. זיהינו שיטת פעולה ששירתה אותו נאמנה — הוא הבין למעשה את עוצמת הרצון של בנות נוער שנמשכות לעולם הדוגמנות, התחזה לסוכנות דוגמנות וגם לסוכנים, עשה שימוש בפרופילים מזויפים ובשמות בדויים רבים ויצר קשר ראשוני תוך הצעה לעסוק בדוגמנות. אחרי שהצליח ללכוד את תשומת ליבן, העביר את חלקן לווטסאפ תוך כדי מתן הנחיות. זה התחיל ברמה מינורית והגיע עד כדי אינוס ברשת".

חוקרי היחידה הצליחו לאתר כ־140 נערות איתן יצר החשוד קשר. "הפדופיל שהיינו חושבים עליו פעם, זה שממתין בפינה חשוכה בגני ילדים, זו כבר לא המציאות כיום", אומרת ניצב־משנה אתי בצר, מפקדת יחידה 105, בלהב 433. "רוב הפדופילים נראים ומתנהלים כאנשים נורמטיביים לגמרי. רבים מהם נשואים, ויש להם ילדים משלהם. את כל הסטיות המפחידות והמחרידות הם משמרים ומקיימים בסתר. העידן המודרני משחק לטובתם. הכר הנרחב של האינטרנט מאפשר להם להפיץ, לצרוך בקלי־קלות וגם ליצור קשר עם ילדים. בכל פינה אפשר למצוא חומרים פורנוגרפיים מחרידים. אני 30 שנה במשטרה, עשיתי את כל התפקידים הכי קשים, ראיתי גופות ופיגועים, אבל הסרטים של התעללות מינית בילדים ותינוקות שראיתי הם מעבר לכל מחשבה של אדם שפוי. ברשת יש להם הסוואה, שם הם יכולים להיות הזאב שהפך לסבתא של כיפה אדומה".

סנ"צ פרג'ון מדגיש את האחריות ההורית. "יש פער דורות", הוא אומר. "הורים כיום לא מבינים שהילד שלהם למעשה חי ונושם את הרשת מרגע שהוא מתעורר ועד שהוא הולך לישון, לכן הפיקוח ההורי מוגבל. מעטים עושים בקרה אמיתית על ילדיהם. ככל שההורה פחות מודע וחשוף לעולם הסייבר השלישי — כך יורדת רמת הפיקוח. אין ספק שההורים חייבים לשים קווים מאוד ברורים: להגביל את הילדים למשחקים מסוימים ולגישה לאתרים מסוימים, שלא לדבר על רשתות חברתיות".

במועצה לשלום הילד מזהים בשנים האחרונות עלייה במספר הדיווחים על פגיעות מיניות בילדים ברשת. "הזירה כולה השתנתה", אומרת עו"ד לירון אשל, מנהלת התוכנית לליווי ילדים נפגעי עבירה בארגון. "אם בעבר ילדים נאלצו להתמודד עם בריונות, חרמות או פגיעות מיניות רק בכיתה, בבית הספר, בגנים ציבוריים — היום הסכנות מלוות אותם לכל מקום, דרך הסמארטפון והמחשב האישי".

לדברי עו"ד אשל, הפגיעות שמתחילות ברשת גולשות פעמים רבות גם למציאות. "ילדים מתפתים לפגישה עם אותו אדם — ובפגישה מתרחשת פגיעה פיזית ממשית. מהנתונים שלנו, ילדים מדווחים על פגיעה פי שניים יותר מהוריהם. משמעות הדבר היא שקיים פער גדול בין מה שההורים יודעים לבין מה שקורה לילדים בפועל. 11 אחוז מההורים לא יודעים כלל אם ילדיהם נפגעו. נתון מדאיג נוסף הוא ש־18 אחוז מהילדים שנפגעו ברשת לא דיווחו על כך לאף אחד. חלק מהסיבות הן אשמה ובושה".