הבעייתיות הגדולה של עולם הטניס

כולם מתלהבים כרוג'ר פדרר רוקד על מגרש הטניס. אנשים מתפעלים מהכוח והנחישות הבלתי נגמרת של רפאל נדאל, במיוחד על מגרשי החימר. ביום נתון האיש נראה כמו מכונה. העוצמה כנראה תקצר לו את הקריירה בכמה שנים, כי פשוט אין גוף שמסוגל לספוג את התנע שנוצר מהכוח והמהירות של תנועותיו. נובאק ג'וקוביץ נתן שנתיים מושלמות, ומה שהיה ממש מבהיל זו הקלות שבה ניצח משחקים. גם עכשיו, עם השיא האחרון ששבר( ניצח בכל אחד מטורנירי המאסטרס), הוא מוכיח את הדומיננטיות שלו בענף.

אבל, ויש אבל גדול! שלושה ענקים ששוברים כל שיא הגיוני ולא הגיוני בענף באותה תקופה זה קצת יותר מדי. נכון, הם מענקי המשחק בכל הזמנים, אבל לפעמים זה נראה פשוט מדי. אולי צריך להסתכל על כל הדור ולומר שזה דור פשוט חלש, לפחות מנטלית. אנדי מארי, זברב ואחרים פשוט לא יציבים. פציעות והתרסקויות מנטליות לא נותנות להם בכלל את האפשרות לאיים על השלישייה, אפילו לא בטורניר ספציפי.

ג'וקוביץ' ופדרר בסינסינטי(צילום: AFP)

לפי דעתי, פדרר ישלח הרבה מאוד פרחים לנדאל וג'וקוביץ בסוף הקריירה שלו, כי רק בזכותם אפשר לומר בוודאות שהוא הגדול מכולם אי פעם.