אגו-לקטיקוס: סקנדל או פסטיבל בבית"ר החדשה
עם כמה מהשחקנים מהמלהיבים ביותר שיש, אבל גם כאלה שכל אירוע הכי קטן בו הם מעורבים הוא מתכון לפיצוץ, מוטלת על גיא לוזון המשימה לסדר את הכוכבים בשמיים של טדי. זה יכול להיות מלהיב, בטוח לא משעמם, אבל בבירה מקווים שעודף הממתקים שסיפק חוגג לא יסתיים בכאב בטן. אורי קופר מנתח ומסביר למה דווקא האנטי-כוכב הוא דמות המפתח
הנה סיטואציה שתתרחש בקרוב. בעיטה חופשית לבית"ר ירושלים. מאור בוזגלו ניגש לקחת את הכדור בביטחון, ערן לוי מנסה לקחת לו את הכדור עם עוד יותר ביטחון. גיא לוזון מנסה להודיע מי בועט, אבל מסימוני הידיים שלו קשה להבין. טל בן-חיים מגיע בריצה, מנסה להתערב. האירוע הזה הוא אימתו של כל שוער, של כל חומה. בית"ר יכולה לנצח משחקים רק מהמצבים האלה, אבל גם צריך להחליט מי יבעט, וזה כבר סיפור אחר.
המצב הנייח הוא הדוגמה הקלאסית ביותר לכל מה שנבנה בבית"ר. אם המילה גלקטיקוס הפכה למונח המסמל נבחרת כוכבים, והעגלקטיקוס הוא נפילת מכבי ת"א של פעם בניסיון לבנות נבחרת שכזו, אז קבלו את האגו-לקטיקוס של בית"ר. שחקני כדורגל גדולים, מהמלהיבים ביותר שיש פה, אבל כאלה שכל אירוע הכי קטן בו הם מעורבים, בתוך המגרש ומחוצה לו, הוא מתכון לפיצוץ.
בוזגלו ולוי הם שניים מהשחקנים שעושים הכי הרבה רעש בליגה, שדברים צריכים להיות סביבם. בן-חיים הוא כזה, רק בסגנון אחר. ועוד לא דיברנו על המאמן שלהם. יש פה משהו גלקטי, שקשור לכוכבים, אבל כוכבים שלא תמיד מסתדרים באופן הנכון בשמיים. האגולקטיקוס הם חבורה של סקנדל או פסטיבל. לא רק באופן כללי, עונתי, אלא משבוע לשבוע, מדקה לדקה.
בוזגלו ולוי פרחו במקומות בהם המערכת טיפלה בהם באופן מיוחד, כולל להבליג כשצריך. התוצאות היו מדהימות, כל אחד במקומו שלו, בבאר־שבע ובנתניה, אבל בסוף, אחרי ההצלחה המסחררת, הגיע פיצוץ. עכשיו מי שיצטרך לעטות את אותן כפפות של משי הוא גיא לוזון, לא המאמן הרגוע ביותר בעולם, ולא בטוח שגם יש מספיק כפפות כאלה במלאי. בקיצור, במקום ערוץ האח הגדול תנו לנו אפיק שמשדר 24/7 ממתחם האימונים בבית וגן.
מובן שישנו גם העניין המקצועי. לוי, בוזגלו כשיחזור, עידן ורד, יקוב סילבסטר, אנתוני וארן, ז'ורז'יניו אם יישאר, אור אינברום שהצטרף – מכל אלה יכולים לשחק בו-זמנית ארבעה, ובמצבים ומשחקים מסוימים רק שלושה. מה שהפך את סלובודן דראפיץ' ושי ברדה למאמנים מוערכים, גם בבית"ר, הן הגמישות וההתאמות, בדיוק כפי שעשו עם ערן לוי - התאימו את הסגנון אליו. לוזון יהיה חייב להראות שהוא יכול לחשוב בתחכום דומה, זאת בניגוד לאופי השמרני המאפיין אותו מבחינת סגנון משחק.
גם מהסיבה הזו ההחתמה המשמעותית ביותר עד כה היא זו שדווקא נגרעת מהאגולקטיקוס, זו של אפונסו טיירה, השם הפחות מדובר שחתם אתמול. טיירה, קשר אחורי מצוין, יהיה קריטי עבור בית"ר. הוא יודע לחטוף, בעונה שעברה חילץ הכי הרבה כדורים בחצי המגרש של היריב, וגם לארגן את המשחק מאחור.
בכלל, ברור שההגנה היא מה שבית"ר צריכה להתמקד בו עכשיו. מגן שמאלי, למשל, אין בכלל. משה חוגג מרגיש כמו אבא שנהנה לרצות את הילדים שלו, אלה הם האוהדים. הוא נכנס לחנות ממתקים ורוכש כל שוקולד בעל עטיפה נוצצת. זה יהיה כיף גדול, חגיגה, כולם מרוצים, ובית"ר הופכת להיות הקבוצה הכי מעניינת שיש, אבל תמיד יש סיכוי שהתוצאה תהיה כאב בטן. במקרה הזה כאב ראש.
לפנייה לכתב/ת 
