היורשת ניצחה: ייהרס בית הכנסת בחצר

תושב אופקים בנה בית כנסת בחצר שכניו, ולדבריו לפני מותה ביקשה ממנו בעלת הבית להמשיך להפעיל אותו. אלא שבתה פנתה לביהמ"ש - וניצחה

עו"ד עמירם אילוןפורסם: 31.08.18 , 08:31

בית משפט השלום בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעה לפינוי בית כנסת שבנה תושב אופקים בחצר ביתם של שכניו, שנפטרו לפני כ-30 שנה. השופטת נעם חת מקוב אמנם קיבלה את גרסת השכן שלפיה המנוחה ביקשה ממנו לפני מותה להמשיך להפעיל את המקום, אך הבהירה כי מבחינה משפטית עליה לפעול בהתאם לצוואה שקובעת שהבית שייך לבתה, וזאת ביקשה לפנות את המקום.

השכן בנה את בית הכנסת בשנות ה-80. הוא טען שכשבעלת הבית הייתה על ערש דווי היא השביעה אותו שימשיך להפעילו וירחיב אותו, והוא עשה כדבריה והשקיע בשיפוץ נרחב.

לשון הרע

"ערסים מושתנים": פיצוי על פוסט בפייסבוק

עו"ד אהוד צ'אושו

גולש שיתף סרטון שבו תועדו נערים מכים כלב וציין שם של צעיר שכלל לא נכח במקום. ביהמ"ש קבע שמדובר בלשון הרע והוא ישלם כ-7,000 שקל

"ערסים מושתנים": פיצוי על פוסט בפייסבוק

בתביעה שהוגשה נגדו לפני כשלוש שנים מטעם בתה של המנוחה התבקש בית המשפט להורות על פינוי בית הכנסת כיוון שהיא מעוניינת לגור במקום.

השכן התנגד וטען שהציווי האחרון של האם היה שימשיך את פעילות בית הכנסת, כך שהוענקה לו רשות מלאה להישאר במקום. לדבריו סילוקו הוא בגדר "עשיית עושר ולא במשפט" משום שהשקיע ממון רב בבנייה ובשיפוץ, הכול מתוך כבוד למנוחה.

השופטת נעם חת מקוב קיבלה את התביעה וכתבה בפסק הדין שאף שהמנוחה ציוותה לשכן לפני מותה את הזכות להפעיל את בית הכנסת, אלא ש"הדרך היחידה של אדם להכתיב את גורל נכסיו לאחר מותו היא באמצעות צוואה על פי חוק הירושה".

עוד צוין בפסק הדין שהשכן לא טען או הוכיח שדברי המנוחה נחשבים לצוואה בעל פה, ולפיכך "אין כאן ציווי משפטי אלא לכל היותר ציווי מוסרי, אולם הוא אינו יכול להקנות לנתבע את מה שלא מקנה לו הדין. ועל פי הדין לנתבע אין כל זכות במקרקעין".

על פי השופטת, אף שאין סיבה שלא להאמין לגרסת השכן שלפיה קיבל מאמה של התובעת רשות חוקית להשתמש במבנה, מרגע שהתובעת הפכה לבעלת הנכס היא רשאית לבטלה. במילים אחרות, מאחר שמדובר בקרקע ששייכת בטאבו לבת, ולנתבע אין זכות רשומה או מוכרת כלשהי, היא רשאית לעשות בה כרצונה.

באשר לטענת הנתבע שלפיה השקיע בנכס, ציינה השופטת חת מקוב שייתכן שהיה זוכה בפיצוי לו היה מוכיח את הוצאותיו, אך בהיעדר ראיות לא ניתן לפסוק לו סעד.

לפיכך היא הורתה על סילוק ידו של הנתבע מבית הכנסת בתוך 30 יום וחייבה אותו לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום של 10,000 שקל.