האח הגדול 2018: ויתר על הפאסון וניצל מאסון

וגם העונה הראשונה של "האח הגדול" ברשת החזירה ציוד. זאת היתה עונת הצליחה של "רשת" עם 'האח', עונה שהיתה אמורה לקחת את הזכיינית שלה בהליכה אל השטיח האדום של אחרי הפיצול, אבל מצאה את עצמה נאבקת במותגים כמו "בשבילה גיבורים עפים" ובהמשך "אתגר הנינג'ה". זה התחיל בניסיון שחצני משהו לברוא את בית האח הנעלה, זה שלא ניזון מתחלואי המין האנושי, טפו. פה יעשו הרבה כושר ולא יעשנו מול המצלמות. לא ישודרו פה שליפות ציפורניים או דיירים ברגעים הנמוכים שלהם, עימותים חריפים, קטנוניות או כאבי לב, כלומר כל מה שעושה את "האח הגדול" מעניינת. לא. פה יגורו בכיף ויגדלו פטרוזיליה בגינה (או כוסברה?) ופה נסנטז את הדייר העילאי, המוסרי ונשגב. רק לעשות שבלונה ולשבט.

בפועל מה שקיבלנו זה כמה פרקים שיכורים ושערוריה זוטא, עד שהגיע האח הגדול, רועי עוז, שהסליל את העונה לציר סביר כדי שתישאר עם הראש מעל המים עד הסוף. כדי לשרוד, 'האח הגדול' לקחה פניית פרסה משוגעת וויתרה על הפאסון. או במילים אחרות: ריבים אכזריים, צילומים מהשירותים, שיסוי דיירים אחד בשני, כל הפאקט. את בעיות הליהוק כבר היה מאוחר מידי לפתור, ויעידו אחוזי הנשירה הגבוהה מהבית, אבל לפחות הכניסה השניה, ובעיקר אביבית בר זוהר, הצילו את העונה הזאת מקריסה מביכה.

מעונה לעונה האתגר של המלהקים הופך להיות יותר ויותר קשה. הדיירים מגיעים לבית האח עם דמות מוכנה, בין אם במודע ובין אם לא, ולרוב לא מסוגלים או מעוניינים להיפרד ממנה. חלפו הימים של ליהוק אותנטי, היום מלהקים קורעים את העכוז רק להביא משהו שלא יראה כמו שיעור חובבני במשחק מול מצלמה. במובן הזה אביבית היתה הברקה – היא אמנם נכנסה אדם מפורסם אבל למעשה הביאה דמות חדשה שלא הכרנו, עם תוספות שיער שיחזיקו גם אם תפרוץ עוד שואה, ולכן תפקדה על תקן דיירת חדשה. המקום השלישי הגיע לה ביושר ואני בטוחה שהיא תדע למנף את כל היופי הזה הלאה, רק מאמי, אולי הפסקה קצרה כדי שנספיק להתגעגע? וספר מתכונים?

המרעננת הרשמית של הקיץ. אביבית בר זוהר(צילום: מיכה לובטון)

הגמר עצמו היה מעט דהוי. יש משהו מגוחך בהאדרה העצמית ובניסיון ההיפר-אקטיבי של המנחים להפוך את האירוע למשהו מדהים בגרדיוזיות שלו, שהוגחך עוד יותר כנגד המינוריות של העונה. זה נכח גם ב"אח הגדול" של קשת בשנים הקודמות אבל שם איכשהו תמיד היתה קצת מודעות עצמית לצד הפאסון. הייתי ממליצה להסתפק בזה שעומר אדם לא ביטל את הופעתו בחצר האח הגדול למרות הפצרות מרוג'ר ווטרס ובתקווה הצנועה ש"אתגר הנינג'ה" לא תעקוף גם הפעם.

מה שהציל את הערב הוא כמובן הניצחון של ישראל. הפינאלה של ישראל מול אליאב היתה קלאסית - אליאב הוא נצר לאבות המזון של זוכי העונות הקודמות, ג'קי מנחם וקותי סבג. הוא נע בין האינסידנטים בבית, כולו חמוד ומייצר ביטויים קליטים, דורך ולא דורך, מידי פעם מגיח לרגע עם דעתנות זהירה ונסוג חזרה. הוא בעיקר היה טוב לב, טהור, מצחיק, כל מה שהרופא היה רושם לאלגוריתם של הפורמט אם הוא היה חולה.

בהצלחה בחיים האמיתיים. חמישיית הגמר(צילום: מיכה לובטון)

ישראל לעומתו היה ליהוק נשמה. אחד האנשים היחידים בתוך הבית שהיה מעניין להקשיב להם. הוא תמצית הישראליות, אם תרצו – והישראליות היא הוויאגרה של כל הפקת ריאליטי, כן? – הוא היה חרדי, הוא היה הומלס, הוא היה תל אביבי פוחז. הוא חכם ופזיז, הוא סגור ופתוח וחשוף. הוא ניהל רומן שנוי במחלוקת בבית, הוא הראה מורכבות, הוא נכח. התקף הבכי שאיגף אותו ברגע הניצחון לעולם לא היה תוקף את אליאב. כל כך קיוויתי שעל הספה בחדר האח הגדול יחכה לו משאף וונטולין. והראיה הכי טובה – לא הובכתי לצפות בו גם אחרי שיצא מהבית, וכבר לא נהנה מהאילוז' המטשטש של קסמי "האח הגדול". כולי תקווה שהוא יקנה לעצמו בית (או חדרון, או ספסל, או חלקה על המאדים) בכספי הזכייה ושהוא ומגי יחיו בו לנצח, או לפחות ינהלו בתבונה את מה שחיבר ביניהם בתוך בית האח, כדי שהסוף יהיה טוב, וזאת מבחינתי תהיה תשובה מספקת לשאלה הכככככייייי גדולה של הקיץ הזה.