תלויים על בלימה / טור
5 שנים, 33 משחקים, רק 5 עם שער נקי. נבחרת ישראל לא יודעת להגן. הבעיה בבלם הישראלי היא לא שאין מישהו מהיר או חזק, אלא שאין לנו בלמים עם אינטליגנציית משחק ופוקוס. אין על מי לסמוך
בשבת האחרונה הפסידה צפון אירלנד לבוסניה. הצפון אירים היו מצוינים, נדמה כאילו כל שחקן הגיע בכושר מעולה, אבל לנקודות זה לא הספיק. שלושה ימים מאוחר יותר המאמן מייקל אוניל היה מרוצה כמובן מהניצחון המוחץ על ישראל, אבל גם הוא הרגיש את הפספוס מהמשחק הקודם. "אם לומר את האמת אני חושב שההופעה שלנו בשבת הייתה טובה יותר", הכריז אוניל. "רק שבוסניה יודעת להגן מצוין".
ישראל לא יודעת להגן - זה מה שאמר אוניל מבלי לומר את המילים המפורשות. לא צריך להיות מאמן נבחרת, או איש כדורגל בכלל, כדי להבין את זה, כדי לראות את זה. נבחרת ישראל תלויה על בלימה, כלומר חסרת בסיס, בעוד נבחרות בדרג שלה חייבות להסתמך על בלימה, כזו שעוצרת את היריב. ואין פתרון מהיר באופק, לא יכול להיות פתרון מהיר.
בעיית בלמים חמורה(צילום: ראובן שוורץ)
בחמש השנים האחרונות שיחקה הנבחרת 33 פעמים ורק בחמישה מקרים שמרה על שער נקי. זה מעט, ממש מעט, ואם נשווה לאותה כמות משחקים של כל הנבחרות האחרות שנמצאות בדרג השלישי באירופה, זה של ישראל, נגלה שרק קפריסין, אותה מאמן היום רן בן-שמעון, רשמה מספר כה עגום. סלובניה ורומניה, למשל, לא ספגו ב-13 משחקים. מונטנגרו ואסטוניה ב-14. כן, אסטוניה, זו שפעם ישראל הבקיעה מולה שביעיה. היא השתפרה משמעותית בזכות דבר אחד - הגנה.
הנבחרת לא כבשה אפילו שער אחד בשני המשחקים הראשונים של אנדי הרצוג כמאמן, אבל ההגנה היא זו שמשפיעה על הכל. שער אחד מגיע וכל הנבחרת נתקפת פחד, מלאת אימה מהחלק האחורי שלה ומהיריב. כמה פעמים ראינו את זה קורה בהיסטוריה? לקראת סקוטלנד יחזרו הדיונים האם ערן זהבי צריך לשחק, אולי תומר חמד, יש שיגידו לתת הזדמנות לדיא סבע, אבל כל ההחלטות האלה מתגמדות, אפשר לומר חשובות הרבה פחות, ממה שקורה במרכז ההגנה הכחול-לבן.
סבע. הקרב על עמדת החלוץ לא חשוב כרגע(צילום: ראובן שוורץ)
בסופו של דבר האדם הבודד, אותו בלם אחד מתוך שניים או שלושה, צריך להיות בפוקוס. זה אינדיבידואלי. דקות אחרונות של כל מחצית מרכיבות את הזמן שהכי קשה להתפקס בו. עוד מעט מחצית, עוד רגע נגמר משחק. הראש עובד והגוף עייף. במצבים נייחים יש משימות שמירה ברורות, רק צריך להישאר מרוכזים. ובדיוק כמו שקורה לקבוצות ישראליות באירופה, בעיקר במקרים האלה, תמיד מגיע אובדן הכרה רגעי.
כן, הבעיה בבלם הישראלי הוא לא שאין מישהו מהיר או מישהו חזק או מישהו שיודע לנתר לכדור גובה. הבעיה שאין פה בלמים עם אינטליגנציית משחק ופוקוס. זו הסיבה ששחקנים כמו קרלוס קוויאר או אברהם פאס עשו כאן עבודה אדירה למרות שהם אולי יותר איטיים מאוראל דגני לדוגמה.
ויטור. הזרים נותנים את הטון בקו האחורי(צילום: ישראל יוסף)
יש שיגידו שמדובר בתקופה, עניין של כושר, אבל חשוב לזכור שאיתן טיבי נראה הרבה יותר טוב כששיחק ליד קרלוס גרסיה. ניסו קפילוטו עבר עונה אדירה לצד גבריאל תאמאש. מיגל ויטור שידרג כל בלם בהפועל באר-שבע. צריך את האחד הזה שיכוון, שיסדר, שיחפה. אין אחד כזה, גם לא באופק. אין על מי לסמוך.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
