שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    "חוקרים פרטיים": סוד מעיין הנעורים
    הרפואה והטכנולוגיה הביאו להישג חסר תקדים והצליחו להאריך את חיי בני האדם באופן משמעותי בעשורים האחרונים. אך האם הצלחנו לשמר את איכות החיים בגיל השלישי?

     

    ידיים של נכד/ה, בת וסבתא
    ידיים של נכד/ה, בת וסבתא

     

    יום שישי - ארוחת ערב אצל אימי. כל בני המשפחה מתכנסים ומצלמים דורות של ידיים: נכד/ה, בת וסבתא. בתמונה ניכר השינוי שמתחולל עם הגיל. ידוע לכולנו שנזדקן, אבל כיצד נבלה את שנותינו האחרונות? זה פחות ידוע לנו. האם נזכור את אהובינו? האם נתקשה בפעילות יומיומית או נזדקק לתרופות ומעקב תמידי אצל הרופא?

     

    חוקרים פרטיים

     

    הרפואה והטכנולוגיה הביאו להישג חסר תקדים והצליחו להאריך את חיי בני האדם באופן משמעותי בעשורים האחרונים. אך האם הצלחנו לשמר את איכות החיים בגיל השלישי? זו אחת השאלות המעסיקות אותי במחקר שאני מבצעת עם הצוות המסור שלי בפקולטה לרפואת שיניים, שבאוניברסיטה העברית.

     

    ככל שהאוכלוסיה מזדקנת, שכיחותן של מחלות זקנה עולה. עלינו לפעול כדי להפחית את שכיחותן של המחלות האלה ולשפר את איכות החיים של האוכלוסיה המבוגרת. אותי הנושא הזה מרתק במיוחד, כיוון שבימנו קיים דיסוננס בין הצורך של החברה שנישאר פעילים אחרי גיל 60 (גיל פרישה מתאחר, אנחנו יולדות מאוחר יותר) לבין חוסר היכולת של האדם המתבגר לעמוד בדרישה הזו, במיוחד בשל קושי קוגניטיבי ו/או פיזי. על הפער הזה הייתי רוצה לגשר באמצעות המחקר שלי.

     

    פרופ' מונה דביר גינזבורג ()
    פרופ' מונה דביר גינזבורג

     

    מוקד המחקר שלי עוסק בשינויים שמתחוללים בשלד ובמפרק עם הזקנה וכיצד אלה עשויים להשפיע על איכות החיים בגיל השלישי. אחת המחלות השכיחות ביותר שקשורות למפרק מכונה אוסטאו-ארטריטיס. זו מחלה נפוצה מאוד - מוצאים אותה בכ-30%-20% מהאוכלוסייה מעל גיל 60.

     

    המחלה גורמת לשחיקה מתקדמת של הסחוס, זו הרקמה המרפדת את קצות העצמות במפרקים שלנו ומאפשרת תנועה נוחה. רקמת סחוס דקה מאוד (כמה מ"מ בודדים, כמו מדרס בנעל), אך מאוד יעילה בבלימת זעזועים ובשמירה על עצמות השלד מפני שחיקה. אך ככל שמזקינים רקמת הסחוס מאבדת את יכולותיה ונשחקת לאיטה. למרות שהסיבה לשחיקה הזו איננה ידועה, מקובל לחשוב שהזדקנות התאים במפרק גורמת לשינוי מכאני, ומפעילה את השחיקה הראשונית, שמתגברת בעקבות תהליך דלקתי במפרק. זה תהליך שקט, שנמשך עשרות שנים עד שאנחנו מודעים לסימפטומים הכואבים שלו.

     

    בשלבים סופיים של המחלה נותרים לעיתים עם מעט או אפילו בלי סחוס במפרקים. בשל כך יכולת התנועה מוגבלת ונגרם כאב בלתי נסבל כשהמחלה מחמירה. כיום אנשים הסובלים מאוסטאוארטריטיס מאובחנים רק בשלבים מאוחרים של המחלה, כשנותר ממש מעט סחוס במפרק, בשל חוסר באמצעים לאבחן את המחלה בשלביה המוקדמים. במצב מתקדם זה של המחלה מפנים את החולים לניתוח החלפת מפרק אשר במהלכו מוחדרת פרוטזה מטיטניום לאחר הסרת המפרק החולה.

     

    למרות שסיכויי ההצלחה של הניתוח גבוהים, אורך חיי הפרוטזה מוגבל (כ-15 שנה) ולכן קיים סיכוי לניתוחים חוזרים בגילאים מבוגרים יותר, שטומן עוד סיכונים למנותח.

     

    אנחנו במעבדה מנסים להבין מהם הגורמים למחלות סחוס שמתפתחות בעת זקנה. אנחנו חוקרים תהליכים גנטיים, שמשתנים עם הגיל, ותורמים להחמרת המחלה ולאיבוד סחוס. מידע זה ישרת אותנו בפיתוח אמצעים לגילוי המחלה בשלביה המוקדמים לפני שהסחוס נשחק לחלוטין. בהתאם לכך נזהה את חלון הזמן שבמהלכו מתן תרופה תהיה יעילה ביותר להפסקת ההרס במפרק.

     

    לשמחתי הרבה, אמי מנהלת חיי יום יום פעילים על אף גילה. כולי תקוה שתוצרי המחקר שלנו, יתרמו לכך שעוד רבים בגילה ינהלו אורח חיים פעיל וימשיכו לתרום לחברה, לטייל, לבלות וגם לרוץ אחרי הנכדים (כשצריך, למשל בחופש הגדול).

     

    מונה דביר גינזברג, פרופ' חבר, פקולטה לרפואת שיניים, אוניברסיטה עברית בירושלים 

     

    לדף של פרופ' דביר גינזברג באתר האוניברסיטה העברית

    לאתר המעבדה של פרופ' דביר גינזברג

     

    חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ הלימודים של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית". 

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים