בכדי לכבוש מחדש את הסנאט, אותו איבדו ב-2014, על הדמוקרטים לנצח בשני מושבים השייכים כרגע לרפובליקנים (וכמובן לשמור את כוחם). המשימה הזו קשה במיוחד, משום שרוב המושבים העומדים לבחירות מוחזקים כיום על ידי דמוקרטים ועשרה מהם, נמצאים במדינות בהן טראמפ ניצח את הילארי קלינטון ב-2016. בניגוד לזאת, הרפובליקנים צריכים להגן על מושב אחד בלבד במדינה שבה קלינטון גברה על טראמפ.

בבית הנבחרים המצב קצת שונה – כל 435 המושבים ב-50 המדינות, עומדים לבחירה (ישנם עוד מושבים מטעם מחוז קולומביה, שטחים השייכים לארה"ב, ובחירות מיוחדות, אך בהם נתעסק בפעם אחרת). הסוקר המוערך נייט סילבר סבור כי לדמוקרטים 70% סיכוי לנצח ולכבוש מחדש את הבית – הם צריכים להפוך 23 מושבים מרפבוליקנים לדמוקרטים כדי להחזיק ב-218 המושבים הנדרשים לשליטה בבית הנבחרים.

הנושא החשוב ביותר עבור נשיא ארה"ב-הוא עצמו.

עם כל הכבוד למספרים, הבחירות בסופו של דבר ייקבעו סביב הנושא החשוב ביותר עבור נשיא ארה"ב – הוא עצמו. בסקר שנערך לפני כשבוע על ידי הוושינגטון פוסט, אשר בדק את ההשפעה של טראמפ על אופן ההצבעה של האזרח הקטן, עולה כי 59 אחוזים מהמצביעים, ללא קשר בין אם הם דמוקרטים או רפובליקנים, חושבים שזה קריטי שהמועמד יביע את דעתו על טראמפ. מסקר אחר עולה כי נושאי השחיתות (30 אחוזים), מערכת הבריאות (27 אחוזים), הנושא הכלכלי (25 אחוזים) ונושאים שונים ימשיכו ללוות אותנו עד יום הבוחר.

עם זאת, ישנו נושא אחד שצריך לשים אליו את הדעת: מי מהנבחרים יהיה טוב לישראל ולקהילה היהודית בארה"ב? מה יהיה גובה הסיוע הבטחוני לישראל? המלחמה נגד הבי.די.אס? ומתי ישראלים לא יצטרכו ויזה כדי להיכנס לארה"ב? התשובות לשאלות נמצאות אצל הקונגרס. מנתונים שעולים ממרכז המידע שהקים הקונגרס היהודי - האמריקאי (American Jewish Congress) עולה כי התנועה הפרוגרסיבית, אשר אינה ידועה בתמיכתה לישראל, אט אט מצליחה לקבל ביטוי נרחב יותר במפלגה הדמוקרטית. אלכסנדריה אוקזיו קורטז למשל, ניצחה באופן מפתיע את ג'ו קראולי הותיק בבחירות המוקדמות (מי שאינו בקיא ברזי הפוליטיקה האמריקאית, ניתן להשוות את ההפתעה ל-3-2 של ישראל בסטאד דה פראנס או משה קצב מנצח את שמעון פרס במירוץ לנשיאות). הצעירה בת ה-28 קראה להרג 60 מחבלי חמאס “טבח" ולצדה יש מספר מועמדים נוספים שהשמיעו קולות אנטי ישראלים.

ישנן מספר מדינות בהן המירוץ יישאר צמוד עד לרגע האחרון, כמו פלורידה ונבאדה, שם תהיה ככל הנראה, השפעה ל"קול היהודי" ביתר שאת. אל לנו לזלזל בכוחה המספרי של הקהילה בארה"ב, ויש לשים דגש חשוב אף יותר – המותג של "הקול היהודי”.