פוסט סבע-לוי: מכבי נתניה מנסה לצאת מהטראומה / טור

נקודה אחת, שני שערי זכות, מקום אחרון. אנחנו רגילים לבחון קבוצת כדורגל דרך המספרים שלה, וזה די הגיוני כי אחרי הכל מדובר בספורט מדיד. זה גם די הגיוני לעבור בפעם ה-200 על המספרים של דיא סבע (24 שערים ו-7 בישולים) וערן לוי (10 שערים ו-11 בישולים), ולשאול מי במכבי נתניה מסוגל עכשיו למלא את הבור שנפער במרכז הדשא. חתיכת בולען שמאיים לשאוב לתוכו את כל ה'קניקובסקים', ה'מלמדים' וה'פינישים' שבעולם.

לטבלת ליגת העל בכדורגל

ויש גם את המספרים המופרעים שרשמה אלונה בצ'ק עבור סבע ובילבלה עוד קצת את אייל סגל, שכבר הצהיר בנחרצות שמלך השערים שלו ישחק או בנתניה או בחו"ל. אז ברור, זה ביזנס, שיקולי רווח והפסד, וזה די הגיוני לבחון את הנושא מחדש כשעל השולחן מונחים שני מיליון אירו.

סבע ולוי. עזיבה שמשנה קבוצה(צילום: ראובן שוורץ)

אבל מה שקרה למכבי נתניה לא קשור רק למספרים. הקבוצה ספגה מכה וטלטלה שהיא מעבר לשאלה כמה מהר יתחבר גיא מלמד לחברים בצהוב ואם פאטוס בצ'יראי יכבוש בכמות דו ספרתית כבר בעונתו הראשונה בישראל.

בעונה שעברה נתניה הייתה הקבוצה הזו שאוהבים לאהוב. זו שבאה מאחור ומלהיבה עם כדורגל סוחף, שעושה לליגת העל היכרות עם אנרג'ייזרים כמו אביב אברהם, עלי מוחמד, דן גלזר וניקו אולסק, אבל מעל הכל מבליטה בפרונט צמד כדורגלנים במפגן חד פעמי ומשוגע של חיבור וכישרון: לוי וסבע, כמובן.

דראפיץ'. יש לו פתרונות?(צילום: אביהו שפירא)

ידעת שבמשחק של נתניה הכל יכול לקרות: שהקבוצה יכולה להתפוצץ עם רביעייה, לספוג חמישייה, שאולסק יחליט להתחפש לברגקאמפ ולכבוש בסבסוב, שדיא יפרק את מכבי ת"א או שסתם השחקנים יסתובבו חסרי תכלית במשך 70 דקות, ואז פתאום לוי ישלח כדור אלכסוני על 70 מטר ברמת דיוק של רופא מנתח ויפיל לך את הלסת לתוך הנקניקיה. מכבי נתניה הייתה הקבוצה שבה לוי דופק ספרינט כדי לבשל לסבע גול מבעיטת חמש.

מכבי נתניה נטולת לוי-סבע היא קבוצה שונה לגמרי. האנרגיה שלה שונה, גם הסגנון והשיטה. סוף ספטמבר, מחזור חמישי בפתח ולמעשה רק עכשיו היא מתחילה לבנות את עצמה מחדש. דראפיץ' וברדה כבר הוכיחו שהם האנשים הנכונים לאתגר מהסוג הזה (מול מכבי ת"א כבר נראו סימנים מעודדים), אבל יש להם הרבה עבודה ומעט נקודות.