למה כל כדורגלן הוא שר חינוך
שחקנים מקללים, יורקים, דוחפים, בועטים ובעיקר שוכחים שבעידן המדיה עשרות אלפי ילדים צופים בהם ומחקים אותם. לכן, במינהלת הליגה חייבים להחמיר את העונשים על כל סוג של אלימות
תארו לכם שמחנך בכיתה ז', בעת שתלמידו מעצבן אותו, דוחף אותו ויורק עליו. לאחר מכן הוא גם מאיים, מקלל ואומר: "חמוד, בוא החוצה אם יש לך אומץ". הצלחתם לדמיין? מצוין. עכשיו, תארו מנהל בית ספר שמתנהג ככה. כאשר ילד ממוצא אתיופי מגיע אליו לשיחת בירור ומתחצף, המנהל יורק עליו, מאיים עליו ואומר לו "תחזור לאפריקה". מצליחים לדמיין? מצוין, עוד שני תרגילים אחרונים וחשובים.
דמיינו שר חינוך, שכשחבר כנסת אחר מבקר אותו ומעצבן אותו הוא יורד אליו למליאה, דוחף אותו ומקלל. הכל מצולם, הכל מתועד. כל המדינה צופה. עד כה מצוין, אני גאה על העבודה הקוגנטיבית המאומצת.
נא להתנהג בהתאם(צילום: הרצל יוסף)
תרגיל אחרון ודי. דמיינו עכשיו שתי קבוצות כדורגל, 22 שחקנים שחורכים את המגרש. השחקנים האלה יורקים, מקללים, מאיימים, בועטים ומתנהגים כברברים. 22 שחקנים מפזזים שאחריהם עוקבים יותר ממיליון איש באינסטגרם, בפייסבוק ובטלוויזיה (ביניהם בני נוער וילדים רבים) באופן שבועי ויומי, בעלי השפעה רבה בהרבה משר החינוך. עדת המעריצים הצעירה שלהם מחקה את צורת ההליכה שלהם ואת הניואנסים הכי קטנים בהתנהגותם. הם מדגימים זאת בשכבה, במשפחה ואחר הצהריים בכיבוש שער בשכונה.
לכוכבים אלה יש כוח ואחריות עצומה, להם הם לא מודעים. ילדים רבים אמנם לא יודעים להגיד מי הוא שר החינוך, אך על מאור בוזגלו ואיתי שכטר יטיבו לספר מה עשו אתמול בערב, ומה הם אוהבים ללבוש. המדען הישראלי הבינלאומי דן אריאלי, שמכר מיליוני ספרים בעולם, ביניהם "לא רציונלי ולא במקרה", סיפר בראיון כי אם אנחנו לא מקבלים עונש אנחנו לא משנים את התנהגותנו. כך על פי מחקרים.
אם נסע שתויים וכמעט נתנגש בקיר אך לא ניתפס, הסיכוי שניסע שוב שתויים לא יירד. למרות זאת, אם ניתפס וישלל לנו הרישיון, נלמד לבאות ותופעת הנהיגה תחת השפעת אלכוהול שלנו תיעלם. האדם חייב לקבל עונש כדי לשנות דפוס התנהגות.
השחקנים נמצאים בתוך בועת הכדורגל הישראלי המונעת מתוך תרבות מאצ'ו ואגו. הם לא מודעים לכך שכל אחד מהם הוא שר חינוך. במינהלת הליגה, אנשים בוגרים ומשכילים יותר שמכירים את משמעות הספורט בחברה (בתקווה), צריכים להרים את הכפפה ולהחמיר את העונשים כדי להעלים את האלימות שכל כך מאפיינת את הכדורגל כאן.
תוכלו להגיד מה, כולה דחיפה, כולה יריקה, אף אחד לא מת מזה וככה זה בכדורגל – יש עצבים. אני מסכים, איש לא ימות מדחיפה, אך אם כך אל תתפלאו שוב אם במצב שבו שרי החינוך האתלטים שלנו יורקים, דוחפים, ומאיימים, ישראלים רבים לא ימשיכו לעמוד על זכותם לקבל שוקולד בטיסות, להשתחל בתורים ארוכים, ולצפור לכם ברמזור כשהאור רק הופך לכתום.
איך נוביל לשינוי לחברה יותר סבלנית וסובלנית אם אנחנו מקדשים אלימות בפריים טיים? די לאלימות בספורט.
לפנייה לכתב/ת 
היום הילדים יודעים כל פרט ופרט על השחקנים דרך הרשתות
gettyimages
מומלצים
