"אם אין לך קו שמפו משלך - נכשלת"
בשיא הקריירה שלה M.I.A. שרה עם מדונה בסופרבול ב-2012. אבל ברגע שהיא הפנתה אצבע משולשת למצלמה, התעשייה הפנתה את גבה אליה. בריאיון לרגל יציאת הסרט התיעודי על חייה היא נזכרת בסערה שעוררה ("כל המערכת התרבותית נגעלה ממני") ומודה שהיא לא מתחרטת: "להיות כוכבת זו עבודה נוראית והייתי גרועה בה"
מדונה, במיוחד בעשורים האחרונים, אוהבת לספח ולאמץ כישרונות חדשים ולוהטים, ממעבדים מוזיקליים ועד נסיכות פופ, ולהשתמש בכישורים וברוח הטרייה שלהם. שיתופי הפעולה האלה עזרו לה להישאר עדכנית, רלוונטית ואופנתית ולהתאים את עצמה לרוח הזמן. כך ב-2011 היא מיהרה להקליט עם שתי זמרות-יוצרות ממריאות: M.I.A. וניקי מינאז' את Give Me All Your Luvin'. השיר להט ברחבי הגלובוס, הגיע למקום העשירי במצעד הבילבורד האמריקני וזכה לעשרות מיליוני צפיות.
M.I.A. שנולדה תחת השם מאת'נגי "מיה" ארולפראגסאם, בתו של אחד מראשי המחתרת הטמילית בסרי לנקה (שם הבמה שלה קשור למאבקו של האב - מדובר בראשי תיבות של "Missing In Action"), הייתה כבר יוצרת וראפרית מוכרת שכיכבה במצעדים, וזכתה למועמדות לאוסקר ולגראמי ב-2009, בזכות שירה המפורסם ביותר - Paper Planes, ששובץ בפסקול הסרט "נער החידות ממומביי". אבל שיתוף הפעולה עם מדונה עזר לה לפרוץ לתודעה בינלאומית רחבה יותר וחשף אותה לקהלים חדשים.
המפגש הזה גם השאיר את המולטי טאלנט (מעצבת גרפית, אמנית, מעצבת אופנה, במאית), המומה מהמכונה המשומנת של קיסרית הפופ. "הייתי די מבוגרת - בת 27, כשנכנסתי לתעשיית המוזיקה, וכבר התגברתי על הערצת כוכבים, או הערצתי כוכבים מסוג אחר. הייתי אז בקטע של אנשים מאוד אזוטריים, ולא בקטע של מישהי כמו מדונה", התוודתה מיה באוזניי, כשנפגשנו במלון ברלינאי מסוגנן, בעודה מנסה להתגבר על הנגאובר שהלם בראשה, ממסיבה לכבוד סרטה החדש בליל אמש.
"במפגש עם מדונה למדתי איך התעשייה עובדת. כשאתה כוכב פופ אמריקני, מדובר בעסק ענקי - ואתה מגיע עם 200 איש שמנהלים את כל הסיפור, ואם אתה מאתגר את זה או שואל שאלות או מנסה לערוך שינוי, הוא צריך להיות מאושר בידי כל ה-200. וכך הילדה הקטנה, שהגיעה מסרי לנקה לאנגליה ושמעה את True Blueו-Lucky Star פתאום מצאה את עצמה נכנסת ל'תאגיד מדונה'. המפגש האנושי עם מדונה עצמה היה מדהים, אבל הוא הגיע עם הרבה מטען נוסף".
עד מהרה, המטען הפך לכבד ובעייתי במיוחד. בסופרבול של 2012 מדונה שזכתה בכבוד לככב במופע המחצית, הזמינה את מיה וניקי מינאז' לחבור אליה. במקום לשמור על כללי הטקס של המשדר בעל אחוזי הצפייה הגבוהים ביותר בארצות הברית, מיה הייתה חייבת לחרב את החגיגה. כיאה לבתו של לוחם גרילה, שנוהגת לשיר על גלובליזציה, עולם שלישי, הגירה, טרור, תרבות צריכה, מעמד הפועלים ואמריקניזציה, היא החליטה להכניס אצבע משולשת תרתי משמע לפרצוף של אמריקה הקפיטליסטית, השמרנית והשבעה – ובאקט חתרני הפנתה את אותה אצבע למצלמה.
מהר מאוד פרצה שערורייה. הנהלת ליגת ה-NFL המזועזעת מיהרה לתבוע את הזמרת הסוררת בסכום של מעל ל-16 מיליון דולר, בשל פגיעה במותג והפרת חוזה. בציוץ משעשע מיה ביקשה ממדונה להלוות לה את הסכום הנדרש. בסופו של דבר, התביעה הסתיימה בפשרה, שפרטיה נשמרים בסוד.
את מתחרטת על הסקנדל של הסופרבול?
"אני אף פעם לא מתחרטת על שום דבר".
נשארת בקשר עם מדונה?
"לא, לא שמרנו על קשר. אמרו עליי פעם שאני כמו האדם השיכור שמתפרץ לחתונה והורס אותה, אז זה מה שקרה בסופרבול, ומאז האירוע, מעולם לא דיברנו יותר. זהו זה".
עם או בלי קשר לסקנדל הפוטבול, בשנים האחרונות, מיה (43) בחרה להתרחק מאור הזרקורים. היא אומנם הוציאה אלבומים חדשים ויצאה לסיבובי הופעות (בנובמבר הקרוב אפשר לראות אותה במיאמי, ובהמשך גם באוסטרליה), אבל שמרה על פרופיל נמוך. בין לבין הספיקה להתגרש מבעלה בנג'מין זאכרי ברונפמן (בנו של המיליארדר היהודי הניו יורקי אדגר ברונפמן הבן), פעיל איכות הסביבה והמוזיקאי, והתרכזה בגידול בנם היחיד.
"בן ואני היינו מאוד שונים", היא מודה. "באנו משני קצוות שונים של העולם. למרות שלפניו יצאתי עם מישהו יצירתי כמו די.ג'יי דיפלו, אבל זה לא בהכרח הביא לי יחסים יציבים. בן היה האדם הכי מכיל ומקבל בעולם. אבל זה נגמר, מאחר והייתי בעייתית ועסקתי בפעילותי הפוליטית השנויה במחלוקת, והחיים גם התגלו כיותר מורכבים מאגדת סינדרלה".
אפרופו פעילות פוליטית שנויה במחלוקת, MTV אסר את שידור הקליפ שלה Sunshowers בו תמכה בארגון אש"ף ובמאבק הפלסטיני. ולפני שנה, כשרוג'ר ווטרס ותנועת ה-BDS קראו לרדיוהד לבטל את הופעתם בישראל, למיה היה רעיון יצירתי נטול חרמות. בריאיון שנתנה בזמנו אמרה שבמקום שרדיוהד תבטל את ההופעה בתל-אביב, היא צריכה להופיע גם ברשות הפלסטינית. "אם הם מופיעים בפני צד אחד, הם צריכים להופיע גם מול הצד השני. זה מה שאני הייתי עושה".
היא מעידה שהורדת הפרופיל שלה קשורה בין היתר למערכת היחסים המסוכסכת שהיא מנהלת עם הדימוי התקשורתי שלה ובעיקר עם אנשי התעשייה וצרכני התרבות. "קנה המידה הקפיטליסטי שקובע הישג מהו, הוא די דוחה. ובגלל שאני לא עשיתי את זה - אני נחשבת לדוחה. כל המערכת התרבותית נגעלה ממני, בגלל שאמרתי שאני לא רוצה לעשות את מה שמצפים מכוכב".
"כשחייתי בלוס אנג׳לס כולם דיברו על כמה אני עשירה, ואז כשאמרתי שאני לא רוצה כסף ועזבתי את אמריקה, כולם שנאו אותי שלא הייתי מותג גדול ומבוסס שמוכר בגדי ספורט ושאין לי מוצרי שיער משלי. אם אין לך קו שמפו משלך נכשלת כאדם".
את חושבת שהביקורת כלפייך, והעובדה שלא תמיד לוקחים אותך ברצינות, קשורה להיותך אישה?
"זה מעניין, אבל אני לא רוצה לקשר את זה רק למגדר. זה עניין יותר תרבותי. יש רגעים שבהם אומרים לי: 'מה שלא בסדר אתך זה שאת לא כוכבת מצוחצחת, שמחה ומבריקה, וטובה בריקוד, ושאת לא מישהי שאוהבת תשומת לב ופינוקים'".
"אף פעם לא הייתי כוכבת פופ מהסוג הזה. אני משתייכת לדור של כוכבות פאנק, לתקופה שבה חגגו את המוזיקה. זו תקופה שנעלמה. היום כוכבות חייבות להיהפך למה שנפוץ באינטרנט - כולן חייבות להיות מוכנות כל רגע לתמונת אינסטגרם, להצטלם טוב מכל זווית, להיות מוארות היטב בכל רגע. ההתנגשות הבין דורית הזו משפיעה גם עלי".
בשנת 2009 מגזין "טיים" בחר אותה לאחת ממאה האנשים המשפיעים בעולם. היום היא עוסקת בפעילות למען פליטים, איתם היא יכולה להזדהות. בילדותה, בזמן שאביה התחבא מפני שלטונות וצבא סרי-לנקה, שאר בני המשפחה נאלצו לנדוד ולברוח, ועם הסלמת מלחמת האזרחים, המשפחה עקרה לבניין נטוש בהודו. ב-1986 אימה קאלאה (על שמה קרוי אחד האלבומים שלה) היגרה עם שלושת ילדיה ללונדון, שם הם זכו להכרה ומעמד של פליטים.
"אמא הייתה מאוד חזקה. היא לא ידעה אנגלית, ובכל זאת עבדה בשלוש עבודות כדי לפרנס אותנו. היא לא הייתה מעורבת בפעילות פוליטית-מחתרתית ולא התחשבה ברצונות של אבי. מה שהיה חשוב לה זה להציל את ילדיה. בעיניי זאת הצהרה פמיניסטית חזקה, שהעניקה לי השראה. וכשהרווחתי מספיק כסף קניתי לאימי בית".
לאור זאת, לא מפתיע שמיה מרבה לסייע למהגרים, שחוצים אוקיאנוסים ויבשות למען עתיד טוב יותר, היא גם מנציחה אותם בעבודתה האמנותית, מה שסיבך אותה לא אחת. "האקטיביזם שלי גורר ביקורת, אבל לא עשיתי שום דבר רע או פגעתי במישהו, ולא באמת יריתי באנשים או משהו כזה. פשוט אמרתי כמה דברים על אירועים שהתרחשו".
"הדבר היחיד האחר שהייתי יכולה לעשות כדי לא להסתבך, היה לא להגיב לשום דבר. לכן לא כתבתי בטוויטר כבר תקופה. אני מנסה את זה עכשיו, אבל כועסים עליי ש'איך זה יכול להיות שיש לך טוויטר ואת לא אומרת כלום כל יום?'. פשוט אי אפשר לרצות אנשים".
עכשיו היא חוזרת לכותרות, עם סרט תיעודי על חייה והקריירה שלה, הקרוי MATANGI / MAYA / M.I.A. (מ.י.ה ישודר בערוץ HOT8 בינואר הקרוב). הסרט יצא לאחרונה בבריטניה ובארצות הברית תחת הסלוגן: "מפליטה ועד כוכבת פופ". בין היתר הוא משחזר איך הסטודנטית לאמנות גילתה את המוזיקה והפכה ב-2005 לאורחת קבע במצעדים. "תהליך יצירת המוזיקה היה בשבילי ממכר מאוד", היא מספרת בפגישתנו. "בשנות ה-20 לחיי עבדתי בחנויות ובעבודות מזדמנות, לא היה לי כסף וכל מה שכן היה לי זה המיקרופון - אני עדיין משתמשת באותו אחד - שמתחבר לקופסה ויוצר צליל".
"התלהבתי מהאפשרות ליצור בחינם: 'וואו, זה לא עלה לי כסף!'. זה אפילו לא היה כמו ללכת לחנות ולקנות ספריי שנועד לעבודות הגרפיטי והאמנות שלי. הצליל פשוט יצא לי מהפה, וזה הדבר הכי זול שיכולתי לחשוב עליו. זה העניק לי הרבה כוח, כי המשמעות הייתה שלא הייתי צריכה להיות תלויה או להסתמך על שום דבר מלבד הקול שלי".
באותה תקופה בה הקליטה את חומריה הראשונים, מיה לא יצאה מהבית במשך שלושה חודשים. "לא התקשרתי לאף אחד. דיברתי עם אנשים דרך החלון, והם השאירו לי דברים על מפתן הדלת. ממש נעלמתי לאיזה חור וביליתי את זמני ביצירת צלילים".
מה חשת כשראית את הסרט התיעודי?
"אני חושבת שאחרי הסרט הזה סוף סוף אלך לטיפול. בהקרנה בפסטיבל סאנדנס, עוד הייתי בשוק ולא עיכלתי את התוכן כמו שצריך. הייתי לגמרי חסרת מבע. לא הייתה לי שום תגובה. פשוט הרשים אותי שזו אמריקה ואף אחד לא חיכה לי מחוץ לאולם, כדי לאסור אותי או להכניס אותי לכלא, בגלל שעשיתי סרט על נושאים שנויים במחלוקת. לעומת זאת בהקרנה בפסטיבל ברלין, הצפייה הייתה קשה. בכיתי המון. זאת הסיבה בגללה השתכרתי אתמול".
למדת משהו על עצמך מהצפייה בסרט?
"אני לא יודעת, אני עדיין מעכלת. כשראיתי את הסרט, חשבתי לעצמי: 'וואו, עכשיו אצטרך למצוא עבודה או לחיות חיים נורמליים'. השאלה היא מה אתה עושה אחרי שנחשפת לעצמות שמרכיבות את שלד חייך? עכשיו אולי אוכל ליצור, מבלי שישפטו אותי על כל הדברים המורכבים, שאף פעם לא הייתי טובה בלהסביר".
את עדיין חושבת שלהיות כוכבת זו העבודה הכי טובה בעולם?
"לא, זו עבודה נוראית והייתי גרועה בה. מישהו אמר לי פעם: 'תמיד תזכרי שמיה ו-M.I.A. הם שני דברים נפרדים, ואז תהיי בסדר ולא תשתגעי'. והנה אני, עדיין מתמודדת עם הבעיות האלה. האמת יש פער גדול בין מיה ל-M.I.A. והסרט מגיע לפער הזה די מהר".
לפני שנתיים פרסמת חומרים חדשים ואמרת שלא תקליטי יותר. האומנם?
"תעשיית המוזיקה משתנה. היא עכשיו שונה וקשה מאוד. אנשים לא רוצים לשמוע שירים על מוות והרס, או לשמוע שליליות, ובמיוחד הם רוצים שבני אדם ייראו מושלמים כל הזמן, אבל זה דבר שקשה לשמר. אנחנו מכינים את עצמנו לשלמות הבלתי מושגת הזו, שבסופו של דבר רק רובוטים יוכלו להשיג".
