חומצת החלב של איציק זוהר / פלג בחמישי
הקשקשן שנבחר פעם כ"רכש הכי גרוע בתולדות קריסטל פאלאס" נוזף באלופי אירופה ומלמד אותם לשחק. וגם: ג'קי בן-זקן מחנך לערכים
החלבן
זוהר חודר למוחו של אסנסיו
20 שניות בדיוק מפתיחת הדרבי בין ריאל לאתלטיקו מדריד הגיע הכדור לנאצ'ו, מחליפו של מרסלו הפצוע בעמדת המגן השמאלי, שלא היה מוכן למתקפה. "נאצ'ו הוא לא פתרון, הוא בעיה", רטן הפרשן איציק זוהר. "הוא לא באמת יכול להיות לא מגן ימני ולא מגן שמאלי. אין לו לא את המהירות ולא את הטכניקה ולא את היכולות. הוא יכול לשחק רק בלם".
בדקה ה־15 זוהר היכה שנית: "לנאצ'ו יש תרשים אך ורק להנעת כדור, לתת לו כדור ושיחזיר אחורה או ייתן קדימה, בלי לרוץ עם הכדור. לדעתי הוא גם מודע למגבלות וליכולות שלו, והיכולות שלו הן רק כבלם"... אז מה אם מדובר במי ששיחק כמגן ימני עבור נבחרת ספרד במונדיאל, ואף כבש מאותה עמדה שער נהדר ב־3:3 מול פורטוגל?
נאצ'ו לא לבד. החרטטן המזרח־תיכוני קרע את הצורה כמעט לכולם. "בייל משחק יותר מדי למטה... קאסמירו לא נמצא באזורים החשובים... גריזמן לקח את הכדור בצורה מאוד איטית, מאוד נונשלנטית... זה מבחן ריסוק מה שבנזמה עושה... הקרנות של טוני קרוס כל כך רכות וחלשות... אסנסיו מגיע לכדור בצורה מאוד פחדנית, מאוד אפילו שחצנית". הגיוני.
לעיתים, זוהר גם לימד אותם כדורגל: "בייל בעט עם הפס אבל אפשר היה לתת עם המלא... אסנסיו הולך עם רגל ימין, החלשה. תעשה תנועה עם רגל שמאל, קח לכיוון האמצע... קרבחאל לא היה צריך לבעוט, ואם כבר אתה הולך על הבעיטה אל תבעט עם החלק הלמעלה של כף הרגל"... איזה גאון, ואיזה סגנון!
היו גם לגלוגים על שני שחקנים במכה אחת. "זה הזמן למסור ללוקאס כדור כזה?" הוא התפלא על טוני קרוס. "אתה מרים בדקה ה־90 לשחקן שבחיים לא הבקיע גול בראש?". אז מה אם לוקאס ואסקס כבש בעונה שעברה בנגיחות, בליגה ובגביע הספרדי? למפוצץ המשחקים בכדורגל חופים אין שום בעיה לברבר עצמו לדעת ולזרות חול בעיניים.
גם המאמן ז'ולן לופטגי, שהוביל את ספרד לזכיות באליפויות אירופה לנבחרות צעירות ולנוער, קיבל ממנו סדרת חינוך: "העיקרון של הרבה מאמנים להיצמד לשיטה ולאידיאולוגיה שלהם, של 1־5־4 או 2־4־4, לא מובנת לי... למה לא להשתמש במריאנו, ריבונו של עולם?!" וכשגם הקב"ה לא עזר, עבר פרשננו לאבחון פסיכולוגי קולקטיבי: "ריאל לא באמת לוחצים את הכדור. הם רצים בריצה קלה לכיוון זה שמניע את הכדור. זה רק כדי להגיד – הנה, הוא לא מניע לבד". כן, פרופ' זוהר חשף כאן ניסיון של אלופי אירופה לסבן את הצופים.
אבל את עיקר ידענותו הפגין בתחום מסת השריר וניפוח השכל. "הוא בעט עם השריר ופחות עם המוח", ירד על קאסמירו. "הוא כולו שריר, אבל זה יותר לנוי, פחות לעוצמה", התבדח על חשבון גארת' בייל, ולשיאו הגיע בדקה ה־72, כשמרקו אסנסיו מסר כדור רוחב שנבלם. "הוא מקבל החלטה לא נכונה משום שהוא מאוד עייף", הסביר הנוירולוג. "חומצת החלב שלו בשרירים כבר מגיעה לו למוח".
וככה, במשך קרוב לשעתיים, ניתח טוחן המוח את המטבוליזם של טובי השחקנים בעולם, נזף וחילק ציונים. כל זה על סמך ניסיונו האירופי, שכלל עונה באנטוורפן ממעמקי הליגה הבלגית הראשונה, וחצי שנה בקריסטל פאלאס שירדה באותה עונה מהפרמייר־ליג ובמדיה רשם תשע הופעות בלבד. אחת מהן, 1:1 מול סאות'המפטון, זכורה במיוחד: הישראלי שהחזיק מעצמו כוכב הוציא בכוח את הכדור מידיו של הפנדליסט הקבוע ברוס דאייר (שלא החמיץ כדור מ־11 מטרים באותה עונה) – ושלח פנדל גרוע לידיים של השוער.
ובכל זאת, זוהר זכה באנגליה בשלושה תארים חשובים: הוא נכלל על ידי אוהדי הקבוצה ברשימת "עשרת השחקנים הגרועים בתולדות המועדון", מגזין הרדיו הבריטי "Talk Sport" הכתירו כ"שחקן הרכש הגרוע ביותר בתולדות פאלאס", ואתר הכדורגל "minutes 90" הציב אותו בצמרת טבלת "25 הקשרים הכי גרועים בתולדות הפרמייר־ליג".
ואם שחקן בעל רקורד כה מרשים מרשה לעצמו ללמד את אלופי אירופה איך בועטים, יכולה להיות לכך רק סיבה אחת: חומצת החלב משריר הלשון הגיעה לו למוח.
המודל
בן זקן, אספה והחינוך לערכים
"המועדון מהווה אבן שואבת לערכים". כך נאמר בהודעת מ.ס אשדוד אחרי תאונת הפגע־וברח שבה נדרס למוות הנער ארי נשר, ובעקבות מעצרו של החשוד במעשה, שחקנה יצחק אספה. אפשר להתווכח על הגיבוי שמיהרה לתת הקבוצה לשחקן לפני בדיקת העובדות, אבל בלי שום קשר למקרה המחריד, יש גבול לעזות המצח. איזו "אבן שואבת לערכים" יכול להוות מועדון שמנוהל ע"י האסיר המשוחרר ג'קי בן-זקן, שהורשע בקשירת קשר לביצוע פשע ובעבירות מרמה בנסיבות מחמירות?
ולא רק מאמנים שלא סרו למרותו יכול הבוס הגדול לפטר. בשבוע שעבר הוחלף גם עורך הדין שנשלח מטעם הקבוצה לטפל בתיק. לפי הפרסומים, במועדון רצו להעביר מסר חינוכי ולא אהבו את העובדה שאספה שמר על זכות השתיקה. כמה חבל שעמדתם החינוכית הנחרצת לא נשמעת, לאור העובדה שבראש האקדמיה ממשיך לעמוד אדם שהורשע בפלילים ובית המשפט קבע כי שיקר לכל אורך הדרך. לתפארת המועדון – שנראה לעיתים כאבן שואבת לפרחחים – ונשלט על ידי האסירון העליון.
המתעלק
יורם אורנשטיין מחלק פרסים
ממלכת העסקנות והקומבינות העונה לשם "מרכז הפועל" ערכה שלשום טקס חלוקת גביעים לספורטאי השנה. כיאה לאירוע של אוכלי חינם מכספי ציבור, הכיבוד היה עשיר ובצילומים כיכב חתן השמחה – מנכ"ל הפועל יורם אורנשטיין.
לטעון שההישגים הם בזכות ה"מרכז", זה בערך כמו לומר שהמילקשייק טעים בזכות הקשית. אבל אצלנו, במקום להעביר כסף ישירות לספורטאים, מפרנסים בדרך כמה עסקני צנרת. לא סתם המנכ"ל, ששולט בברז הכספים ההסתדרותי, נראה מאושר ואמר: "ההצלחה של קבוצות הפועל השנה הייתה יוצאת דופן, וזה מאוד מרגש". הוא התכוון כמובן לביצה שלנו, כי בזירה הבינלאומית קבוצות הפועל התרסקו. על הבושות שעשו אוהדי הפועל ת"א בכדורסל בשרלרואה, ארגונו של אורנשטיין לא נטל אחריות.
.jpg "אוהדי הפועל תל אביב. עליהם אורנשטיין לא לקח אחריות (צילום: Fiba champions league)")
הבדיחה
דני דבורין משדר כדורעף
"גם ברמות הגבוהות ביותר בעולם, כדורי הפתיחה – ומתברר שיותר מאחד – יוצאים לחוץ". את האבחנה המטלטלת הזו השמיע שדר הכדורגל הוותיק דני דבורין, שנבחר לשדר את המשחק בין ארה"ב לרוסיה באליפות העולם בכדורעף, והפך להנחתה הכי מוזרה בטורניר.
"שוב כדור לרשת. בעיניי זה בלתי נתפס במצבים האלה לבצע כאלה טעויות", הוא נדהם בפעם המי־יודע־כמה כשחבטת פתיחה עוצמתית של הרוסים נעצרה ברשת, כאילו המגיש החמיץ פנדל בכדורגל. טוב שלא אמר שהרוסים ספגו ממצב נייח.
"ארה"ב הצליחה במהלך הנקודה הזאת לבלום כמה כדורים בשנייה האחרונה", התפעם דבורין, כאילו השעון בכדורעף מהווה פקטור, ועלה על הבדל מהותי נוסף ביחס לכדורגל: "כבר ראינו שנקודת יתרון, אפילו שתיים או שלוש נקודות, ניתנות למחיקה במהירות הבזק". מה שהזכיר את שידור משחק הכדוריד בין מצרים לרוסיה באולימפיאדת סידני 2000, כששחקן מצרי זרק כדור למשקוף, וזוהיר בהלול התלהב: "איזו בעיטה מדהימה!"
"הבקשה שלי אליך לתת הסבר לגבי הליברו שלובש בגדים בצבע שונה", חזר ופנה דבורין לפרשן נסטור אפשטיין, "היא רק משום שתמיד ישנם צופים חדשים, ולפעמים אפילו צופה אחד חדש שאינו מכיר את החוקים. אנחנו חייבים לעשות עבורו את המלאכה"... זה נכון. אבל כששולחים שדר אחד חדש שאינו שייך לתחום, שום פרשן לא יעצור עבורו את המבוכה.
לפנייה לכתב/ת 
