שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    ה"שרביט" המיוחד של מלכת המחילות
    לנקבה השליטה של החולדים העירומים יש אמצעי יוצא דופן לשלוט בפועלות שלה: הגללים שהיא מפרישה

    החולד העירום (או מכרתן עירום, Heterocephalus glaber) הוא מכרסם שחי בעיקר במזרח אפריקה. מדובר באחד היונקים העמידים ביותר בטבע: הוא מסוגל לחיות יותר מ-18 דקות ללא חמצן, אינו חולה כמעט בסרטן ואף עמיד במיוחד לכאב. ואם לא די בזה, לאחרונה התגלה שמלכת החולדים שולטת בפועלים כנראה באמצעות הקקי שלה.

     

    חולד עירום (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

     

    זה אולי הזמן לציין את חיבתם של החולדים העירומים לצואה של עצמם – הם מתפלשים בה, אוכלים אותה והגורים מפצירים בבוגרים שרק יתנו להם גללים.

     

    חולד עירום (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)


    החולד חי במושבות תת-קרקעיות עם מבנה חברתי כוורתי שמזכיר נמלים ודבורים: המלכה היא הנקבה היחידה שמתרבה, ומזדווגת לשם כך עם עד שלושה זכרים. שאר חברי המושבה, משני המינים, מסתפקים בלהיות נתינים שפועלים במתואם לחיפוש מזון, הגנה על המושבה וטיפול בצאצאי המלכה. הטיפול בצאצאים כולל ליקוק של הגורים, נשיאתם, הגנה עליהם בשעת סכנה וחימום שלהם.

     

    אצל מינים אחרים של יונקים התנהגות טיפולית כזאת מוגבלת לרוב ליולדת עצמה, בעקבות שינויים הורמונליים דרסטיים שהיא עוברת במהלך ההיריון, כגון שחרור מוגבר של הורמוני המין הנקביים פרוגסטרון ואסטרוגן. אבל הפועלות אינן מתעברות ואפילו לא מגיעות לבשלות מינית, כך שככל הידוע לנו גופן אינו מייצר הורמוני מין. אז איך הן מפתחות בכל זאת התנהגות טיפולית – ועוד כלפי גורים "זרים"?

     

    חולד עירום (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    מפרישות הורמונים

    לדברי החוקרים, אחד הרמזים שנתנו את ההסבר היה העובדה שאחרי שהמלכה ממליטה הפטמות של הנתינות גדלות, אם כי הן אינן יכולות להניק. הדבר מרמז שהן מקבלות הורמונים ממקור חיצוני. האפשרות שהמקור להם הוא פרומונים (כימיקלים בעלי ריח המשמשים לתקשורת) נשללה, מפני שאצל החולד הערום האיברים הקולטים פרומונים התנוונו. מאחר שידוע שחולדים עירומים מרבים לאכול גללים, החוקרים שיערו שההורמונים הגיעו לגוף הנתינות אחרי שעיכלו את גללי המלכה.

     

    חולד עירום (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)


    כדי לבדוק את השערתם האכילו החוקרים פועלות בגללים של מלכה הרה ובגללים של מלכה שאיננה בהיריון ומצאו שרק במקרה הראשון התחזקה אצלן התגובה לקולות של גורים – הן נכנסו מהר יותר לצינור שממנו בקעו הקולות ונשארו שם יותר זמן. כשמדדו את ריכוז ההורמונים בגללים מצאו עלייה ברמת האסטרדיול, שהוא סוג של אסטרוגן. לבסוף הוסיפו אסטרדיול לגללים של מלכה שאיננה הרה וגילו שרק פועלות שאכלו גללים כאלה הגבירו את תגובתן לקולות הגורים. החוקרים הסיקו שכנראה האסטרדיול בגללי המלכות ההרות הוא זה שמעורר את ההתנהגות הטיפולית.

     

    חולד עירום (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

     

    עם זאת, לא כולם מסכימים עם תוצאות המחקר. האקולוג האבולוציוני כריס פולקס (Faulkes) מלונדון מתח ביקורת על המחקר ואמר שהחוקרים היו צריכים

    להציג יותר הוכחות לכך שפועלות אוכלות גללים של מלכות באופן טבעי. ידוע שהחולד העירום אוכל את הגללים של עצמו כדי להעשיר את התזונה שלו, אך פולקס הדגיש כי מעולם לא ראה פועלות אוכלות את גללי המלכה או מבקשות אותם. לעומת זאת קזוטקה מוגי (Mogi), שהשתתף במחקר, אמר שהוא דווקא כן הבחין בנתינות בוגרות שאכלו גללי מלכה. עדיין צריך לבסס את הטענה הזאת במחקר נוסף כדי שנוכל לטעון שבתנאים טבעיים צואת המלכה אכן ממלאת תפקיד בניהול המושבה.

     

    ד"ר בת שחר דורפמן, פוסט דוקטורנטית במכון ויצמן וכתבת באתר מכון דוידסון למדע

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים