תחנת הכוח אולגה: לוחמת ה-MMA המצליחה ביותר של ישראל

לפני תשע שנים קיבלה אולגה רובין, אז בת 20 ובעלת רזומה מרשים בהתעמלות אמנותית, קרקע ובלט, הצעה מסוכנות דוגמניות: אם תרצי לפתח קריירה בתחום עלייך לרדת במשקל ולחזור אלינו כדי לחתום על חוזה.

רובין נענתה לאתגר. היא החלה להתאמן במכון כושר באזור מגוריה בשכונת פלורנטין בת"א, השתלבה בשיעורי קיק-בוקס ואירובי - ואחרי שעות רבות של אימונים ראתה דווקא עלייה במסת השריר ובמשקל. הסוכנות החליטה לוותר, אבל רובין, שעלתה ארצה מרוסיה בגיל שנה וחצי, לא ממש התאכזבה. "באותה תקופה עברתי שינוי", היא מספרת. "זה היה שילוב של הצורך בלימוד הגנה עצמית לבין הרצון להוציא אגרסיות".

רוצה להיות לוחמת אולטימטיבית. רובין(צילום: עוז מועלם)

למה הגנה עצמית?

"זה די מאיים עבור בחורה יפה להסתובב בפלורנטין ליד התחנה המרכזית, אזור שמתהלכים בו גם אנשים לא נעימים במיוחד".

והאגרסיות?

"היו לי הרבה. החזקתי הכל בפנים אבל הייתי נשברת הרבה. הייתה לי גם סוג של בריחה לאלכוהול כדי לנסות להרגיע את עצמי".

"אין סנטימנטים לפנים שלי"

שעות רבות העבירה רובין באימונים, ובהמשך גם בלימודי הכשרה לאימון במכון וינגייט. אבל השינוי הגדול הגיע לפני כשש שנים, כשראתה קרב MMA (אמנויות לחימה משולבות) בטלוויזיה. "מהרגע הראשון פשוט נדלקתי", היא נזכרת. "למחרת כבר התחלתי להתאמן והמטרה הייתה ברורה - להפוך למקצוענית. מ-2013 עברתי להתאמן תחת עידו פריינטה, שהכניס אותי לתחום של קרבות חובבנים. היו לי שניים כאלה ובשניהם ניצחתי. במקביל התחלתי לעסוק בג'יו-ג'יטסו ברזילאי וב-2015 זכיתי באליפות ישראל".

רובין. בהתחלה חיפשה דרך להגן על עצמה(צילום: עוז מועלם)

היא מתאמנת שש פעמים בשבוע במכון של פריינטה ברעננה. בישראל אין עוד לוחמות MMA מקצועניות, והיא היחידה שגם מייצגת אותנו בסבב בחו"ל. רוב הנשים הגיעו לענף מאימוני הגנה עצמית או כושר גופני, ורובין נאלצת להתאמן עם גברים.

זה נראה בתחילה כמו התגוששות שכוללת חניקות קלות, עד שבן-זוגה לאימון שולח אגרוף שמעיף אותה לקרשים. נאנקת מכאבים, היא לא חוסכת ממנו מילים. "זה לא היה הכי חזק", הוא מתנצל ועוזר לה לקום. כעבור פחות משתי דקות היא חוזרת להילחם.

למי שעדיין חושב שהכל ב"כאילו", הנה רשימת הפציעות שלה: קרע במניסקוס, פריצת דיסק, מתיחה ברצועות, אף שבור, זעזוע מוח, ועוד. "אני חוטפת בכל אזור אפשרי בגוף", אומרת אולגה בחיוך, "זה חלק מהמקצוע". פרט לסימנים הזמניים מהחבטות, מעוטר גופה גם בתשעה קעקועים. "אין לי סנטימנטים לאף קעקוע", היא מבהירה, "כמו שאין לי סנטימנטים לפנים שלי".

התאמנה עד החודש השמיני(צילום: עוז מועלם)

איך התייחסו ההורים לעבודה הזאת?

"בהתחלה הם התקשו מאוד לקבל את זה. שניהם מוזיקאים ואנשים מאוד עדינים".

היית טום בוי?

"ממש לא. הייתי היפראקטיבית בצורה חמורה מאוד. אז מה עדיף? לקחת ריטלין או להוציא את האגרסיות במקום מתאים יותר?"

שווה למשרד הבריאות לאמץ את הרעיון.

"את לא מתארת לעצמך כמה זה נכון, וכמה כדאי לאמץ את הספורט הזה במקום תרופות. הבן שלי, ליאו, בן שנתיים וחצי, הוא היפראקטיבי ברמות, וכבר מגיל שנתיים מתאמן בג'יו-ג'יטסו. זה עוזר לו בגדול".

חגורה כחולה בחודש חמישי

לפני כשמונה שנים הכירה אולגה את בן זוגה, יגאל. שנה וחצי אחרי שנישאו נולד ליאו. "בהתחלה בעלי התקשה לקבל את זה", היא מספרת, "אבל הוא התייחס לעניין כאל תחביב. אחר כך הוא לא הבין למה אני משקיעה בזה כל כך הרבה זמן. עד שילדתי, ואז ירד האסימון".

הוא לא פחד לקבל איזה אגרוף?

"שאני אביא לבעלי? ממש לא. זה כמו שתשאלי לוחם MMA אם הוא מרביץ לאשתו".

על סף פריצה. רובין(צילום: עוז מועלם)

איך ההיריון מסתדר עם כזאת פעילות אגרסיבית?

"את החגורה הכחולה בג'יו-ג'יטסו קיבלתי כשהייתי בחודש החמישי. עם הבטן עשיתי את המבחן כמו כלום. לא לקחתי סיכונים, אבל כן המשכתי להרביץ. בחודש השמיני הפסקתי, וחצי שנה אחרי הלידה כבר הייתי בקרב מקצועני ראשון, שכלל כניסה לכלוב".

היית רוצה שבנך יעסוק בזה?

"כמקצוע, שיבחר מה שהוא רוצה, אבל כספורט ארצה שיעסוק בתחום שלי".

ב-15 בנובמבר יתקיים זו השנה השלישית ברציפות בהיכל מנורה-מבטחים אירוע הבלאטור. רובין תפגוש שם את הבלגית המנוסה סינדי דנדואיס (34), בעלת ניסיון בקרבות מקצוענים, שמחזיקה במאזן של ארבעה ניצחונות רצופים. הקרב ישודר ביותר מ-160 מדינות.

כמקצוענית אפשר לעשות מזה כסף?

"כן. משום שאני נמצאת על סף פריצה, אני לא ממש מרוויחה כרגע, אבל זה יגיע בקרוב. בינתיים אני מתפרנסת מאימון בחדר כושר ובהוראת MMA וקרוספיט".

והשאיפות בגדול?

"להיות אלופה והלוחמת האולטימטיבית. אני הישראלית הראשונה והיחידה שחתומה על חוזה לארבעה קרבות בליגה בינלאומית - ליגת הבלאטור - ומייצגת בגאווה את מדינת ישראל".