איך חיים עם סדקים בכיפת הברזל

זאת האמת. ואנחנו צריכים, וגם יכולים, לחיות עם האמת הזאת. הגנה, כל הגנה, לעולם לא תהיה מושלמת. אשליית הביטחון המוחלט, שהפוליטיקאים שלנו מוכרים לנו שוב ושוב, היא סחורה נוצצת ומפתה, אבל פגומה ומסוכנת. תפנימו, אחים שלי: "יכולת המערכת לא הרמטית. מה שעבד היום זה פעולת האזרחים".

ככה זה. וזאת לא הפעם הראשונה שצה"ל נאלץ לעשות בשביל הפוליטיקאים את העבודה המלוכלכת והלא-פופולרית מול הציבור הישראלי, ומן הסתם גם לא הפעם האחרונה.

הבית בבאר שבע שספג פגיעה ישירה של רקטה(צילום: בראל אפרים)

כי גם פוליטיקאים בקואליציה שלא אומרים זאת במפורש, מדגישים שוב ושוב את יכולות ההגנה המופלאות של ישראל. הם גורמים לנו לחשוב שהעורף הישראלי בדרך להיות מוגן לחלוטין, ורומזים שבקרוב נשכון כולנו לבטח תחת מעטפת הגנה רב-שכבתית של כיפת ברזל, שרביט קסמים, קלע דוד, מכשול טכנולוגי סביב רצועת עזה, ועוד מערכות הגנה רבות ומופלאות ויקרות, שיגנו עלינו מכל רע.

ככתוב בתפילת קידוש הלבנה: "כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹקֵד כְּנֶגְדֵּךְ וְאֵינִי נוֹגֵעַ בָּךְ, כָּךְ אִם יִרְקְדוּ אַחֵרִים כְּנֶגְדִּי לְהַזִּיקֵנִי - לֹא יִגְּעוּ בִי". מאות אלפי הטילים של החיזבאללה והחמאס, כך גורמים לנו הפוליטיקאים לחשוב, יתרסקו ביום פקודה על כיפות הברזל המשוכללות שלנו, ולא יפגעו בנו.

זה לא רק שקר, זאת גם שטות. והשטות הזאת תתפוצץ לכולנו בפרצוף בעימות הצבאי הגדול הבא, כמו שהיא התפוצצה השבוע בדירתם של מירי תמנו ושלושת ילדיה בבאר שבע. מי שרומז לנו שאנחנו יכולים, עכשיו או בעתיד, להיות מוגנים מכל רע בעורף, בזכות מערכות הטילים ההגנתיים שלנו - פשוט משקר לנו, חד וחלק.

מדוע מתעקשים הפוליטיקאים לשקר לנו שוב ושוב? 

הם לא רק מדברים, הפוליטיקאים, הם גם עושים. לפני כחודשיים הציג ראש הממשלה נתניהו את "תפיסת הביטחון 2030". עיקרה הוא תוספת כספים אדירה למערכות ההגנה האווירית והסייבר, על חשבון צבא היבשה. במילים אחרות, חיזוק ההגנה על העורף, במחיר שחיקת היכולת של צה"ל להגיע להכרעה מהירה ומוחצת ביבשה. "אתם יכולים להיות רגועים", אומרים הפוליטיקאים, "אנחנו שומרים עליכם. תצביעו בשבילנו, ולא נחסוך בהוצאות כדי שתהיו מוגנים לגמרי".

אבל מדוע, בעצם? מדוע מתעקשים הפוליטיקאים לשקר לנו שוב ושוב, ולספר לנו ניסים ונפלאות על פלאי הטכנולוגיה ההגנתית הישראלית הבלתי-חדירה? מדוע הם מספרים לנו שטילי ההיי-טק ישמרו עלינו מכל רע, ויסכלו כל אפשרות של פגיעה בעורף?

כי הטבע האנושי הוא שאנחנו מאוד רוצים לשמוע את זה ולהאמין לזה. והפוליטיקאים – אנשי שיווק ממולחים וזריזים להפליא – תמיד שמחים לפרוט על הנימים האלה בנפשנו. מי לא רוצה ביטחון מוחלט לו ולמשפחתו? ומי לא יהיה מוכן לשלם כל מחיר, ולהצביע עבור כל מועמד, כדי לזכות בביטחון הזה?

יש רק בעיה קטנה אחת: אין ביטחון מוחלט. אין, וגם לא יהיה. כולנו, תמיד, נמצאים בסכנה כלשהי. בריאות נפשית היא היכולת לחיות עם הידיעה הזאת. בריאות נפשית זה לחיות עם הספק, לחיות בצל הסכנה, ועדיין לתפקד כרגיל, ולחוש בנוח. מה שיהיה דרוש לנו בעורף ביום פקודה הוא לא אמונה עיוורת בשקר שאנחנו מוגנים לחלוטין, אלא מוכנות לפעולה כאשר נותקף. מערכות ההגנה האווירית יירטו בהצלחה את רוב הטילים שיפלו עלינו, אבל לא את כולם. אין תחליף לעורף המוכן לכל אתגר, ולציבור מתורגל היטב.

כיפת ברזל. תמיד יהיו במערכות האלה סדקים(צילום: רועי עידן)

זה, בעצם, מה שהבינה השבוע מירי תמנו, גיבורה ישראלית אמיתית. כפי שאמרה אחותה, עורכת הדין אורה תמנו: "אחותי לביאה. היא ישנה בקומה למטה והילדים בשלושה חדרים למעלה. היא פשוט אחזה בהם בכוח ומשכה אותם לממ"ד. זה נתן להם את החיים. לא נשאר כלום מהבית פרט לאותה חלקת ממ"ד. היא מיוחדת, אשת חיל. מה שהיא עשתה כאן זו דוגמה ומופת. כשאני הייתי בבית הייתה התלבטות - כן ללכת לממ"ד, לא ללכת לממ"ד - כי אנחנו סומכים על כיפת ברזל. היא עשתה את המעשה הנכון".

כל מילה - בסלע. יש לנו מה לעשות נגד איום הטילים על העורף הישראלי. מערכות ההגנה האווירית שלנו הן אכן הישג טכנולוגי מעורר גאווה, והן נדבך חשוב בהגנה על העורף. אבל יש בהן סדקים, ותמיד יהיו בהן סדקים. הן לא יכולות להחליף – ואסור שיחליפו – ערנות ותושיה, מוכנות לתגובה זריזה, ושימוש בממ"דים.

השאיפה לביטחון מוחלט, ולהגנה הרמטית על העורף, היא מקסם שווא מסוכן. ומאחר שהפוליטיקאים שלנו לא יגידו לנו את זה, כדאי שנקשיב לדובר צה"ל. צריך להיות מוכנים, ולבצע את הוראות פיקוד העורף. זה מה שעשתה מירי תמנו, והצילה את חיי ילדיה, וזה מה שנצטרך לעשות כולנו בסיבוב הבא. זאת ההגנה האמיתית שלנו, ואותה חייבים לטפח ולתרגל, גם אם היא לא מוסיפה לפוליטיקאים נקודות בסקרים.

office@yovell.co.il