יפן: אף אחד לא רוצה את האפר של סבתא
בגלל התרופפות קשרי המשפחה והנטל הכלכלי אין מי שיקבור רבים מהמתים. אלפי כדים עם אפר אדם הצטברו במחסנים – ואין להם דורש
עוד סיפורים מרתקים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
"כשאמות, למרות שיש לי 150 אלף ין (1,340 דולר), תוכלו לשרוף אותי ולשים אותי בקבר של המדינה? אין לי מי שיאסוף את הגופה שלי", נכתב על פתק שהשאיר גבר בשנות ה-70 לחייו ביוקוסוקה, מדרום לטוקיו. הוא מת ב-2015, וכד האפר שלו נקבר אחר כך במקדש מקומי.
הגופות והאפר הנטושים מספקים הצצה לשינויים החברתיים, הכלכליים והדמוגרפיים שעוברת יפן: יותר ויותר זקנים מתקיימים מקצבאות והמשפחות יותר ויותר מפוזרות, וכך נחלשים קשרי המשפחה המסורתיים והמחויבות למשפחה. מומחים אומרים שהבעיה הזו צפויה רק לגדול: מספר מקרי המוות ביפן צפויים לעלות מ-1.33 מיליון לשנה עד ל-1.67 מיליון לשנה ב-2040, אף שגודל האוכלוסייה בכללו מצטמצם.
ביוקוסוקה מספר כדי האפר שהצטברו היה גדול כל כך עד שהמקום בחדר מתים אחד, בן 300 שנה, אזל. "המקום לאחסן אותם הולך ואוזל", אומר גם היטומי נקמורה, איש הרשויות המקומיות בעיר סאיטמה, מצפון לטוקיו. מספר הכדים שאיש אינו דורש עלה שם בחדות בשנים האחרונות ועומד עכשיו על יותר מ-1,700.
השכר ביפן כמעט אינו גדל, וקיום הלוויה יכול להיות נטל כלכלי. הלוויה מסורתית, הכוללת אוכל, שתייה, מתנות לאורחים ושכירת נזיר בודהיסטי, יכולה לעלות שני מיליון ין (כ-17,800 דולר) או יותר. ברחבי יפן צצו בתי עסק חדשים המציעים הלוויות ללא גימיקים, ועלותן 2,000 עד 4,000 דולר, אבל לזה עלולות להצטרף הוצאות אחרות.
ביפן יש יותר זקנים עניים מאשר בעבר, וחלקם אינם יכולים לממן לעצמם את ההלוויה. כשלושה אחוזים מהזקנים נאלצו לחיות ב-2015 מקצבאות, כמעט פי שניים משיעורם כמה עשורים קודם לכן. "יש יותר אנשים שמתים לבד, בלי שמישהו יטפל באפר, בגלל שקשרי המשפחה חלשים מבעבר", אומר היסקו מקימורה, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קנסאי.
לקריאה נוספת: לנקות את בתי היפנים שמתים לבד
בעשורים עברו לא היה זה מחזה נדיר ביפן לראות בני שלושה דורות של משפחה אחת חיים יחד, אבל מאז הכלכלה השתנתה, זוגות מביאים לעולם פחות ילדים ואנשים נוטים להתרחק מהבית לצורכי עבודה.
בעיר פוקואוקה שבדרום יפן הצטברו כבר יותר מ-6,000 כדי אפר, ובאוסקה שבמערב יפן נקברו השנה 2,366 בני אדם בקבר אחים אחרי שאיש לא דרש את שרידיהם במשך שנה או שנתיים.
לפנייה לכתב/ת 
