רחל מבכה גם על רצח רבין
רחל אמנו מלמדת אותנו שיעור היסטורי באחוות אחיות ובגורל משותף של בנים לאם אחת. כל זה נשכח מאתנו לפני 23 שנים. אולי הסמיכות שבין ימי הזיכרון היא הזדמנות לתיקון
באיזה תאריך אתם מציינים את יום הזיכרון לרצח יצחק רבין? מסתבר שאפילו על כך קשה ליצור אחידות והסכמה. יום הזיכרון הממלכתי נקבע על פי התאריך העברי לי"ב בחשוון, ועם זאת נראה שקשה לנתק מהתודעה הציבורית את התאריך הלועזי – הארבעה לנובמבר.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
מעבר לאירוניות העצובה הטמונה בכך שהציבור מתפצל לשני תאריכים שונים, בטקסים ובאירועי הזיכרון, ולחשיבות של שימור תאריכים עבריים, יתרון נוסף יש לתאריך י"ב בחשוון, והוא שהוא חל יום אחרי יום פטירת רחל אמנו.
עוד דעות בערוץ היהדות :
- רצח רבין: גם היום, יגאל עמיר לא לבד/ ערן ברוך
- מודל החיקוי שלנו: החרדי היחיד שפרץ את החומות/ ד"ר חיים זיכרמן
- ההחלטה להביא את הפלאשמורה - כדי שנריב בתוכנו/
הרב שרון שלום
לפני כן, נבהיר: עובדה זו הביאה גם היא לפיצול וחוסר אחדות שכן חלקים מהמגזר הדתי מציינים ביום זה דווקא את פטירת רחל אמנו ומצניעים, אם לא מתעלמים כליל, מיום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. זאת בעוד שחלקי אוכלוסייה אחרים אינם רואים ביום פטירת רחל אמנו אירוע הראוי לציון ,ואולי אפילו כלל לא מכירים ויודעים שיום קודם הוא יום פטירתה.
אחוות אחיות
אני מבקשת לחבר בין שני אירועי הזיכרון הללו, שהשנה – בשל השבת – חלים באותו היום, ועל אף המרחק ההיסטורי הרב ביניהם יכולים להאיר האחד על השני. מדמותה של רחל אמנו ניתן ללמוד הרבה, אך אני מבקשת לעמוד על תכונה אחת העולה מתוך אגדה יפה ונוגעת ללב, המסופרת במדרש איכה רבה.
המדרש מתאר כיצד, לאחר החורבן, עולים ובאים אבות האומה לפני הקב"ה, ומבקשים ללמד זכות על ישראל. בזה אחר זה הם נדחים מפניו עד שמגיעה רחל אמנו: "באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: ריבונו של עולם, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים, והגיע זמן נישואיי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאוד כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי, כדי שלא יוכל אבי להחליפני.
"ולאחר כן ניחמתי בעצמי וסבלתי את תאוותי, וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה... ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי, כדי שיהא סבור שהיא רחל... וגמלתי חסד עמה... ואתה מלך חי וקיים רחמן, מפני מה קנאת לעבודה זרה שאין בה ממש והגלית בניי, ונהרגו בחרב, ועשו אויבים בם כרצונם?
"מיד נתגללו רחמיו של הקב"ה ואמר: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן..."
דווקא לחבר
סיפור מרגש זה מדגים אחוות אחיות מהי. רחל עושה כל שביכולתה שלא לבייש את אחותה. על אף המחיר הכבד שרחל שילמה, על אף חוסר הצדק וההגינות במעשה שנעשה כלפיה. יותר מכל מעשי הגבורה של אבות האומה שהופיעו לפני הקב"ה לפניה, מעשה זה של רחל עורר רחמי שמים והחזיר את עם ישראל למקומו – לארץ ישראל. וכאן, עם שובנו, בי"ב בחשוון התשנ"ו, יום רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, נדמה ששיעורה של רחל נשכח.
נשכחה לרגע ההבנה שמעשי נקם ואלימות ובוודאי רצח אינם בסל הכלים הלגיטימי, בוודאי שלא בתוך משפחה ובתוך העם. שנכחה ההבנה שקשרי אחים ואחיות הינם מערכות יחסים הדורשים התמודדות מסוג אחר, גם ברגעי קונפליקט וקושי.
רצה הגורל ושני אירועי זיכרון חלים השנה (יום הזיכרון לרחל נדחה בשל השבת) בי"ב בחשוון. ואולי זה איננו גורל? ואולי אין זה מקרי? שיעור גדול מזומן לנו בחיבור בין ימי זיכרון אלה. נשתדל מעתה והלאה שלא להחמיצם.
- הכותבת היא ראש מדרשת עין הנצי"ב
לפנייה לכתב/ת 
