שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    רצח רבין: גם היום, יגאל עמיר לא לבד
    החינוך החרדי וחלק נכבד מהדתי-לאומי יתעלמו, כמידי שנה, וברוב אירועי הזיכרון האחרים ליצחק רבין לא יתקיים דיון אמיתי. וזאת אף שלכולנו ברור שהקוקטייל הנפיץ של לאומנות מיליטנטית והקצנה דתית מוביל את מדינת ישראל להיותה יותר יהודית ופחות דמוקרטית. אבל ההרגשה היא ששבנו לשיגרה, הרי חלפו 23 שנה

     

     

    במערכון של "החמישייה הקאמרית" מעט אחרי רצח רבין, מדבר יגאל עמיר בתאו על מה יקרה בעוד 20 שנה. "ישחררו אותי", הוא אומר, "ואני אגור בירושלים. וכשאצא לרחוב יעמדו אנשים וימחאו כפיים. וראש העיר יבוא להצטלם איתי".

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    חלפו יותר מ-20 שנה והרוצח עדיין בכלא. אבל נראה לי שאם היה משתחרר וגר בירושלים, בכמה שכונות אכן היו מי שהיו נותנים לו כבוד, ויש מצב שמי מהמועמדים היום בבחירות לראשות העיר הגדולה בישראל היו שמחים לבוא ולהצטלם איתו.

     

    עוד דעות בערוץ היהדות :  

     

    ביום הזיכרון העברי ליצחק רבין (היום, א'), מתקיימים טקסים רבים במערכת החינוך, בצה"ל ובמעט מן היישובים. אבל החינוך החרדי וחלק נכבד מן החינוך הדתי-לאומי יתעלמו כמידי שנה מהנושא. ברוב האירועים האחרים לא יתקיים דיון - לא על הרקע לרצח, לא על הרוצח ומניעיו, ולא על הקונפליקט הבלתי פתור ההולך ומחריף מאז בין יהדות לדמוקרטיה.

     

    זה מה שנשאר (צילום: אוהד צויגנברג) (צילום: אוהד צויגנברג)
    זה מה שנשאר(צילום: אוהד צויגנברג)

     

    מן הסתם יקריאו כמה שורות על הביוגרפיה של הנרצח, שני שירים ושלושה קטעי קריאה קצרים ובנאליים. שום דיון לא יתקיים. נדחיק כולנו ונמשיך הלאה. בואו נודה על האמת, זה המצב.

     

    תקראו את הסקרים - ותתחילו לדאוג

    אז תזכורת קטנה: יגאל עמיר לא היה משוגע, וממש לא בשוליים הסהרוריים. הוא שירת כמפקד ב"גולני", היה שליח לשכת הקשר במזרח אירופה, ובזמן הרצח היה תלמיד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן. ההסבר למעשה שלו קשור בסוגיית "דין רודף", הלכה שמקורה בתלמוד הבבלי - בבא מציעא. אני מבין שרוב הקוראים החילוניים שוקלים לעצור כאן, ולעבור למדור הספורט. וזו בדיוק הבעיה.

     

    עמיר, תלמיד ישיבה שהתייעץ (על פי עדותו) עם רבנים, פירש את הסוגיה כך שהיא דורשת ממנו לפגוע ברבין על מנת שלא יחזיר שטחים לרשות הפלסטינית ובכך יביא לקורבנות בנפש. הוא פשוט חשב שההלכה היהודית (בהתאם לפרשנותו) קודמת וגוברת על החוק הישראלי שאוסר כמובן על רצח, וקובע שראש ממשלה שנבחר כחוק, הוא הריבון לקבל החלטות בנושא.

     

    לפני הסקרים שעורך בשנים האחרונות המכון הישראלי לדמוקרטיה, שליש מהאזרחים היהודים אמרו כי במקרה של קונפליקט בין ההלכה לחוק הישראלי, הם יצייתו להלכה. רוב מכריע בקרב האוכלוסייה החרדית ורוב מוצק בקרב האוכלוסייה הדתית-לאומית. הנתון הזה גדל בעקביות.

     

    התחושה הציבורית היא שאפשר לחזור לשיגרה

    לכולנו ברור שהקוקטייל הנפיץ של לאומנות מיליטנטית והקצנה דתית, באווירה של פופוליזם וגזענות, מוביל את מדינת ישראל צעד-צעד לקראת היותה מדינה יותר יהודית ופחות פחות דמוקרטית.

     

    אבל לדבר על זה, לקיים דיון פתוח, ללמוד על הרצח, על הרקע למעשה - זה קשה ולא נעים. ההרגשה היא שבקרב הציבור הלך הרוח הוא שזהו, אפשר לחזור לשיגרה, הרי עברו 23 שנה.

     

    • הכותב הוא מנכ"ל בינה – התנועה ליהדות חברתית

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים