סצנת חילופי הזוגות יוצאת מהמחתרת

סצנת חילופי הזוגות בישראל שוקקת(איור: גיא מורד)

יום שישי, חצות הליל, שעות בודדות לאחר תום סעודת השבת. זוגות־זוגות, משל הגיעו לתיבת נח, הם עולים במדרגות המובילות למועדון שנמצא באזור תעשייה במרכז הארץ, אולי אפילו בעיר שבה אתם גרים. דבר במחסני הסיטונאות, במוסכים ובחנויות הטמבור שמסביב לא יכול להעיד על מה שקורה בפנים.

כ־150 גברים ונשים הגיעו בשבוע שעבר למסיבת חילופי הזוגות של הליין "סווינג טאון" הנערך מדי שבוע בשנים האחרונות וזוכה להצלחה מסחררת. זו הפעם הראשונה שלי באירוע מהסוג הזה, והתחושות בעודי מטפס במדרגות הן שילוב של סקרנות ובהלה. גם תחושת עלבון קטנה מתגנבת פנימה: יכול להיות שכל העולם מגיע לאזור התעשייה המנומנם הזה בערבי שבת כדי להתפרפר ורק לי לא גילו?

מה בעלי אומר על החבר שלי? הוא יודע וגם לו יש חברה

בכל אופן, בפנים אני מוצא אכזבה. קומת המועדון נראית ומתנהגת כמו כל קלאב אחר — די־ג'יי, בר, אנשים לבושים ושיר של סטטיק ובן אל. "טודו בום". כל ניסיון לאפיין את הקהל המקומי מסתיים בכישלון: אנשים מכל התפוצות, בגיל 60־30, חלקם אטרקטיביים מאוד וחלקם פחות, מפזזים על רחבת הריקודים. רק כעבור שעה אגלה שהחלק המעניין של המסיבה נמצא בכלל מעליי, בקומה השנייה. "למעלה צרחות עכשיו", אומרת מישהי, והיא מתכוונת לכך באופן מילולי.

את הקומה השנייה מרכיבים חמישה חדרים נקיים, מוארים באור אולטרה־סגול ומצוידים במיטה, ספות, מראות על הקיר ושירותים ומקלחת. לחדרים הללו אסור להכניס שתייה, ובוודאי אסור לצלם או אפילו לשלוף את הטלפון מהכיס. לגברים, אגב, אין אישור להסתובב פה לבד והם מחויבים בליווי של אישה. מאבטח זמין במקרה שמישהו מרגיש שהעניינים יוצאים משליטה. ביומיום משמשים החדרים הללו להשכרה על פי שעה ונאטמים על ידי דלת. אבל הערב רק וילון שחור מכסה את הכניסה ומזמין את כל מי שרוצה לחדור פנימה.

יש סקס אחר

מה קורה שם בפנים? כל מה שדמיינתם ועוד. הנה למשל בחור צעיר במלוא תפארתו, שהבחורה ששוכבת מתחתיו חווה מה שהיא ללא ספק אורגזמה. באור האולטרה־סגול אפשר לראות את קעקוע הפרפר שעל גבה, ואז לא לראות אותו, ואז כן לראות אותו, וחוזר חלילה. לידם, על המיטה הרחבה, שוכב זוג נוסף, מבוגר יותר, שעוסק בענייניו במעט פחות מרץ. מסביב עוד שלושה זוגות לפחות בדרגות שונות של עירום, בוחנים את הנעשה בעניין. אחרי שגניחותיה של האישה בקעקוע הפרפר נמוגות, היא והפרטנר שלה נפרדים בנשיקה על הלחי ויוצאים מהחדר. זוג אחר כבר תופס את מקומם על המיטה. בסך הכל עוד ערב שגרתי של חילופי זוגות.

מיטה עם אולטרא כחול בקומה השנייה(צילום: איתי אילנאי)

יונה וולך צדקה: יש סקס אחר. סצנת חילופי הזוגות בישראל שוקקת, גם אם היא מתקיימת מתחת לפני הקרקע, במועדונים אלמוניים, באתרים דיסקרטיים או בקבוצות וואטסאפ סודיות שרובנו לא שמענו עליהן. אבל הנה עוד משהו, אפילו יותר מפתיע: במסיבת חילופי הזוגות בה נכחתי היו זימה וחרמנות; אבל הייתה שם גם אהבה. מסתבר שהרבה מהזוגות שהשתתפו במסיבה הגיעו אליה כדי לחזק את הקשר הזוגי ביניהם. מדובר בזוגות נשואים שמנהלים חיי משפחה ומגדלים ילדים, אבל מה לעשות, קצת משתעממים במיטה. במקום להפר את האמון ולבגוד בבני זוגם, במקום להתגרש, הם בחרו לפלפל את חיי המין שלהם באמצעות "סווינגינג", חילופי זוגות. מבחינתם, אין סתירה בין משפחה ואהבה להחלפת בני זוג במיטה או אורגיה המונית. למעשה, עבורם מדובר בחוויה זוגית, מונוגמית.

כפי שמנסח זאת אחד מהם, גבר שנשוי זה 19 שנה לאותה אישה ומתייצב איתה כאן באופן קבוע: "אנשים ששומעים על דרך החיים שלנו מקנאים. הם הולכים מאחורי הגב ובוגדים בבני הזוג שלהם. אצלנו אף אחד לא מסתיר ושנינו נהנים. אנחנו בוגדים ביחד". האם אפשר לבגוד ביחד? האם חילופי הזוגות הם המרפא לשחיקת התשוקה? והאם בין קפלי הסדינים של מועדוני חילופי הזוגות מסתתרת מונוגמיה? יצאנו לבדוק.

"בהתחלה פשוט נגעלתי"

כבר עשר שנים שמור (שם בדוי, כמו שאר השמות בכתבה), בשנות הארבעים לחייה, בענייני חילופי הזוגות. "התחתנתי בתולה", היא מספרת. "הסקס שעשיתי עם בעלי היה לצורכי ילדים בלבד. שבוע אחרי החתונה נכנסתי להיריון". בהמשך התגרשה ובשלב מסוים התחילה לצאת עם בחור ש"היה בקטע". "כל הזמן הוא ניסה לשכנע אותי לבוא איתו למסיבה ולא הסכמתי. אחרי חודשיים נשברתי. נכנסתי לחדר והייתי בשוק. נגעלתי". אבל משהו בפנים דחק בה לחקור את הנושא, ואחרי עוד כמה וכמה ביקורים היא השתחררה. הבגדים ירדו והיא מצאה עצמה במרכז החדר. "הבנתי", היא מסבירה, "הבנתי שמותר".

מאז הפכו חילופי הזוגות לחלק מכל מערכת יחסים שניהלה, והיא מגדירה עצמה כמונוגמית לכל דבר. "בדרך כלל אנחנו רק מסתכלים", היא אומרת. "רק כשמתפתחת שיחה עם זוג אחר ונוצרת כימיה אני מסוגלת גם לבצע. אצלי זה לא מתחיל פה", היא אומרת ומצביעה על המיטה, ואז מפנה את האצבע לכיוון הראש, "זה מתחיל פה". במהלך הערב מתפקדת מור בתור המלווה שלי, מוליכה אותי בין חללי המסיבה כמי שמרגישה בה לגמרי בבית. נשים, כך אני מבין ממנה, מורשות להיכנס למועדון בחינם ולבד, אבל גברים מחויבים להגיע עם בת זוג. הם גם ישלמו 250 שקל ויקבלו בתמורה שתייה חופשית והזדמנות להגשים את כל הפנטזיות המיניות שלהם.

הטיול שהיא עורכת לי בין חדרי הקומה השנייה מזכיר סיור במוזיאון: באחד מתרכזים בעיקר בפן האוראלי של העניינים, בשני נוכח רק זוג אחד שעסוק בענייניו, ובשלישי הכל הולך וכולם על כולם. מעניין לגלות שלא כל מי שנכנס לחדר חייב להתפשט או להשתתף באופן אקטיבי בפעילות, שכן הצפייה מהצד מקובלת ואפילו רצויה. "מותר לנעוץ מבטים?" אני שואל את מור. "בטח", היא עונה, "הם רוצים שתנעץ מבטים". ל"ביישנים", אגב, יש גם חדר חושך. יש משהו משחרר בכך שהמיניות כאן גלויה, לא עצורה ולא מתנצלת. למרות שהעניין המרכזי באירוע הוא מין, המועדון הנקי והמכובד וההתנהלות האנושית המנומסת מסלקים כל סליזיות. כמעט.

נחמד מאוד גם לגלות שבחדרים של הקומה השנייה אין שיפוטיות. לא כולם מגיעים אמנם לרמת הביצועים והאסתטיקה של הבחורה בקעקוע הפרפר והפרטנר שלה, אך בכל זאת איש ואישה, או אישה ואישה, כטוב בעיניהם/ן יעשו פה, גם אם הם לא עושים זאת באלגנטיות (מין בין גברים לא מקובל כאן). כמבקרת קבועה בליין "סווינג טאון", מור מכירה חצי מהמשתתפים במסיבה. "יש פה קהילה", היא אומרת. "מגיעים הנה הרבה זוגות שחוקים שרוצים לרענן את הזוגיות שלהם. היו זוגות שהיו פה, הסתכלו ואחרי זה חזרו הביתה וסיפרו לי שזה הסקס הכי טוב שהיה להם. זה משהו שיכול לשפר בטירוף את מערכת היחסים, אבל זה גם יכול להסתבך ולהוביל לפרידה. בכל מקרה יהיה פיצוץ".

"זה לא עניינכם, אלה החיים שלי"

ירון והילה, בשנות החמישים שלהם, יושבים מחובקים במרפסת המועדון. הם מגיעים למסיבות חילופי זוגות ב־15 השנים האחרונות, אבל מעולם לא שכבו עם אחרים. "היו מגעים, היו פלירטוטים, אבל אף פעם לא הלכנו עד הסוף", אומרת הילה. "בכל זוגיות בשלב מסוים זה נהיה משעמם, הילדים, העבודה, אין זמן. אנחנו באים לפה בשביל הגיוון".

ירון: "יש לנו זוגיות מאוד חזקה, אנחנו 30 שנה ביחד. אני לא רוצה אף אחת אחרת חוץ מאשתי, אני אוהב את אשתי. אבל כשאני בא לפה אני מסתכל, אני לא צנון. אנשים רואים סרטים כחולים, אנחנו מעדיפים לראות את זה בלייב".

הילדים שלכם יודעים?

הילה: "לא. אבל אם הם ישאלו, אני אגיד להם שזה לא עניינם, אלה החיים שלי".

אנשים רואים סרטים כחולים, אנחנו הולכים למסיבת חילופי זוגות(איור: גיא מורד)

גדי, שעומד מאחורי הליין "סווינג טאון" ביחד עם בת זוגו, גילה את עולם חילופי הזוגות לפני 13 שנה, כשחי בספרד. "כשחזרתי לארץ, התחלתי לעשות מסיבות בקטנה ולאט־לאט זה צבר תאוצה", הוא מספר. הוא מחלק את המשתתפים במסיבות שלו לשניים. "עד לפני מספר שנים הרוב היו זוגות נשואים, יציבים, עם מערכות יחסים איתנות. הזוגות האלה מגיעים למסיבות במשך שנים. לאחרונה מגיעים הרבה יותר זוגות שנמצאים בתחילת מערכת היחסים שלהם, שהסקרנות וכל המידע שקיים ברשת גורם להם לרצות לחוות, לפעמים בלי הכנה מוקדמת. בדרך כלל אחרי חודש לא רואים אותם יותר".

מה המסיבות שלך מספקות לזוגות הנשואים?

"הרבה זוגות מחפשים את האפשרות להרגיש משוחררים וחופשיים בתוך הזוגיות. המסיבות האלה מאפשרות את זה בצורה אבסולוטית, גם אם זה לא פשוט. אתה צריך להתגבר על פחד, על קנאה ועל חוסר ביטחון, לעבור תהליך מעמיק בתוך הזוגיות ועם עצמך, על מנת באמת לשחרר את בן הזוג ולאפשר לו להיות בסיטואציה אינטימית מינית. אבל כשאתה מעניק את החופש הזה, אתה זוכה באותו רגע לנאמנות".

איך אתה מתמודד עם זה שבת זוגך שוכבת עם גברים אחרים?

"זה לא שהיא שוכבת עם אחרים. זה אנחנו, כזוג ביחד, עושים את הדברים שמקובלים על שנינו באותו רגע. אם אני מרגיש לא בנוח, אני מיד אומר לה. החוכמה היא להיות נאמן לתחושות שלך ולתקשר עם הצד השני".

איך אתה שומר שהמסיבות שלך לא יצאו משליטה?

"כל זוג שרוצה להגיע למסיבה מנהל איתי שיחת טלפון שבה אני תוהה על קנקנו ומוודא שהכל נעשה בהסכמה הדדית. אנשים יכולים להגיע עד לפתח המועדון, ואם אני רואה שהאישה לא מרגישה בנוח, אני שולח אותם הביתה. וכמובן, במהלך הערב כולו ישנם מאבטחים שמוודאים שהכל יתנהל בהסכמה, בהדדיות ובכבוד".

"מתפרנס מכישלונות המונוגמיה"

הליין של גדי הוא רק חלק קטן מסצנת חילופי הזוגות בישראל. אתרי אינטרנט כמו ZigZug ו"סווינגינג" מאפשרים לאלפי זוגות להציע את מרכולתם בעברית ולהתחבר לזוגות אחרים, לרוב בדיסקרטיות שהיא עדיין הגורם החשוב ביותר עבור רוב הסווינגרים. בארץ פועלות גם כמה עשרות קבוצות וואטסאפ שבהן ניתן לשוחח על חילופי זוגות וגם ליצור קשר בפרטי על מנת לקדם מגעים. במקרים רבים, לפני שנכנסים למיטה, הזוגות נפגשים לשיחת היכרות שרק אחריה, במידה שכל הצדדים מרגישים בנוח, אפשר להמשיך.

"כדי לבנות משפחה, הדרך הפחות או יותר היחידה שיש לנו היום זו מונוגמיה", אומר הסקסולוג ד"ר דניאל דריי. "למונוגמיה יש תפקיד, אבל זה לא תפקיד כיפי. אנשים צריכים להעביר חיים שלמים עם אותו בן זוג, וזה לא קל. אני מתפרנס מהכישלונות של המונוגמיה".

כך נראה חלל העינוגים מבפנים(צילום: איתי אילנאי)

אחת הדרכים לדבריו לגשר על הפער בין סגולותיה של המונוגמיה לבין הכשלים שלה היא חילופי זוגות. "כשבן הזוג מציע לאשתו לעשות חילופי זוגות, הוא אומר לה 'אני לא רוצה לבגוד בך, אני לא רוצה שתבגדי בי, ואני לא רוצה שנאבד אחד את השנייה'. בניגוד לבגידה, חילופי זוגות זה משהו מונוגמי כי עושים את זה ביחד, בהסכמה ובלי לשקר".

אלא שחילופי זוגות, מדגיש דריי, הם לא לכל אחד. "בקליניקה שלי אני רואה שני סוגים של אנשים שפונים לחילופי זוגות: זוגות אבודים שמחפשים דרך לשרוד במערכת היחסים, וחילופי זוגות לא יעזרו להם; או זוגות מאוד חזקים, מבוססים, שמרגישים שהם רוצים ליהנות ונמאס להם לראות כל ערב את אותו זוג ציצים. להם אני מציע לבנות מערכת יחסים שתאפשר להם חילופי זוגות".

אוזניהם של ישראלים רבים אולי יבערו למשמע הדברים, אבל דריי, יליד צרפת, מספר שבאירופה הקונספט של חילופי זוגות מקובל מאוד. "בצרפת אחד מכל עשרה זוגות הולך למסיבות של חילופי זוגות, בעוד שבארץ רק חצי אחוז מהזוגות יתנסו בכך", הוא אומר. "יש לכך כמה סיבות. הראשונה היא שבצרפת הקתולית פחות אנשים מתגרשים. הסיבה השנייה היא שזו מדינה גדולה, ובניגוד לישראל אם תלך למועדון סביר להניח שלא תפגוש את רופא השיניים שלך. סיבה נוספת היא שבאירופה החברה יותר שוויונית, ולכן יש פחות את התחושה של רכושנות, מה שגורם לגברים ולנשים להיות יותר פתוחים לעניין".

ובכל זאת, דריי לא ממליץ גם לזוגות החזקים לנסות חילופי זוגות מבלי לקבוע מערך נוקשה של כללים. הוא מציע תחילה רק לבקר במסיבות כדי להעשיר את הפנטזיות המיניות, אך לא להשתתף בהן באופן אקטיבי. "ללמוד בלי לחץ ולחזור הביתה מגורים. בשלב השני אני ממליץ לכם לעשות אהבה ביניכם במסיבה". רק בשלב האחרון כדאי לדבריו ללכת כל הדרך ולשכב עם פרטנרים אחרים. "זו דרך מאוד מעניינת לשרוד את המונוגמיה, אבל גם מאוד מסוכנת", הוא מסכם.

הכתבה פורסמה במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"