איך זה מרגיש כשאישה מצלמת אותך בעירום

נטלי להב. לפעמים נמאס לי להיות נטלי הפתיינית(צילום: אופק בירנבאום)

אני לא זוכרת מתי זה קרה בדיוק, אבל מתישהו במהלך גיל ההתבגרות הפסקתי להתייחס אל הגוף שלי כשלי, והתחלתי לראות אותו כ"שלו" או "שלהם". כאילו שמרגע שהפכתי לאישה מינית, כל הקיום שלי הצטמצם לתפקיד האישה הסקסית והמפתה, וכל תפקיד אחר פשוט לא עניין אותי יותר. עם השנים וככל שיותר גברים הסתכלו עליי ועל הגוף שלי, כך הוא הפך לפחות ופחות שלי. המבט הגברי הצליח לשכנע אותי שכל מה שהגוף שלי טוב עבורו הוא לספק את הגבר הבוחן והמתבונן עליו, עד שאיבדתי כל תחושת בעלות או שייכות אליו. פשוט הרגשתי כמו פסל במוזיאון שלאנשים מותר להסתכל עליו, לבהות בו ואפילו לגעת.

בשלב מסוים בחיי ההיטמעות עם התפקיד היתה כל כך גדולה, עד שהתחלתי להשתמש בהיותי אובייקט מיני בעיני גברים כדי למכור ולקדם את עצמי. על הדרך גם הצטלמתי אצל לא מעט צלמים. כן, גם בעירום. ומאחר וכבר ראיתי את עצמי כאובייקט מיני, ברור לכולכם שכך מרבית הצלמים הגברים גם תפשו אותי. הפכתי לבובה על חוט שעושה כל מיני פוזות מוזרות להנאת הצלם, בהדרכתו ובכיוונו. לא העצמה נשית ולא כלום. אחרי שנים של להיות אישה משוחררת מינית אני מודה, נמאס לי להיות "נטלי הפתיינית והסקסית". לפעמים סתם בא לי להיות נטלי.

בדיוק בגלל זה, כשהצלמת והאומנית אופק בירנבאום הציעה לי לעשות אצלה סשן צילומי אהבה עצמית כחלק מפרויקט "המיטה" שלה, מיד נדלקתי על הרעיון. זה הרגיש לי מרענן להצטלם אצל צלמת ולא צלם, ולחשוף את עצמי מול מישהי שבאמת רוצה ליצור משהו חדש ומעורר השראה, בלי מניעים נסתרים, ודאי שלא מיניים. קבענו לעשות אצלה בבית חצי יום צילומים, וכשיצאתי אליה, הייתה לי תחושה מאוד אופטימית בלב. סוף-סוף תצלם אותי מישהי שלא תראה אותי כאובייקט מיני. מישהי שתוכל לתפוס צדדים שלי שאף צלם לא ראה עד היום.

התלבטתי מאוד מה להביא איתי לצילומים. עמדתי מול המראה שעות ארוכות בניסיון להבין איזה בגד יותר סקסי ואיזה פחות, ומה כל בגד בעצם אומר עליי בכלל. האם הוא רק נמצא שם למטרת פיתוי, האם החזייה השחורה מהתחרה עם כל הרצועות מדגישה את הייחודיות שבי? או שאולי היא רק גורמת לי להיראות כאילו שאני חובבת מסיבות bdsm? כל הלבשה תחתונה שניסיתי העבירה מסר אחר, אבל זכרתי את מה שאופק הציעה לי - להביא אך ורק בגדים שגורמים לי להרגיש נוח ומשוחררת בתוכם, ואלו גם הלונג'ריי שבחרתי להביא עמי בסוף.

כשהגעתי אליה לסטודיו בדרום תל אביב, נכנסתי אל תוך עולמה הקסום של אופק והרגשתי שאני על סט הרפתקאות בהוליווד - תחפושות, קישוטים, שולחן איפור ענק עם מראה מקושטת נורות. באמצע הסטודיו היתה מיטה עגולה שכבר הייתה עטופה בסדיני משי שחורים על רקע שחור ומרהיב ביופיו. בניגוד לצילומים אחרים שעשיתי, אופק ביקשה לשוחח איתי לפני שאנחנו מתחילות, כדי ללמוד מי אני ולהכיר אותי יותר. אני לא זוכרת צלם אחד ששאל אותי משהו עליי, על החיים שלי או שניסה להכיר אותי לפני הצילומים. הפעם, הצלמת התעניינה בי, וכבר באותו הרגע הבנתי שאני במקום הנכון.

(צילום: אופק בירנבאום)

(צילום: אופק בירנבאום)

(צילום: אופק בירנבאום)

(צילום: אופק בירנבאום)

(צילום: אופק בירנבאום)

(צילום: אופק בירנבאום)

צילומים ארוטיים בסביבה בטוחה ואוהבת

"המטרה שלי היא להעניק לנשים חוויה נעימה וכיפית של צילומים ארוטיים בסביבה בטוחה ואוהבת", הסבירה אופק, שאמרה שעל הדרך, היא גם עושה לנשים שמגיעות אליה שיחת קואצ'ינג ומלמדת אותן לאהוב את עצמן ואת הגוף שלהן, בדיוק כמו שהן. דבריה של אופק נגעו בי והרגשתי שאני והיא חולקות יחד ערכים ותפיסות חיים משותפות, עד שלרגע הרגשתי שאנחנו חברות באותה קבוצה, קבוצת הנשים שבאו לעשות סדר בעולם הפטריארכלי הזה שקצת יצא לאחרונה משליטה.

כשאופק שאלה אותה באיזה סגנון חשבתי להצטלם, סיפרתי לה על התסכול שיש לי מצלמים קודמים שרק ניסו להוציא ממני תמונות פורנוגרפיות טובות, והיא סיפרה לי שגם אותה מאוד מתסכל שרוב התמונות הסקסיות של נשים היום מצולמות מתוך מטרה לפתות מישהו אחר, ולא כדי לגרום למצולמות עצמן להרגיש יותר טוב עם מי ומה שהן. "באות אליי נשים מכל הצבעים והמידות ולכל אחת יש פחד או חשש לפני הצילומים", אמרה אופק. "הפחדים משתנים מאישה לאישה, בדיוק כמו שכל אישה היא ייצור ייחודי בפני עצמה, אבל אני מוצאת את ההצצה הזו, אל עמקי נשמתן, כמרתקת ומעצימה".

אחרי השיחה ניגשנו להתארגן לקראת הצילומים עצמן. אופק היא לא רק הצלמת בסיפור הזה, היא גם אחראית על האיפור והשיער והסטיילינג. אחרי מספר התלבטויות, החלטנו שנלך על סגנון בורד'ואה של פעם - איפור מאוד מדויק אבל לא בולט מדי, שחשבנו שיתאים לי וידגיש את מי ומה שאני. ורק אז, בתום כל ההכנות, נשכבתי על המיטה העגולה והמעוצבת והרגשתי בבית. אופק לא רק כיוונה אליי את המצלמה, היא גם ניהלה איתי שיחה, שמרה על קשר עין ובדקה כל הזמן שנעים לי ונוח לי. היא גם כל הזמן הזכירה לי להרגיע את הפנים ולא להתאמץ מדי להיראות כמו מישהי שאני לא. באתי להיות עצמי, להיחשף כפי שאני, לא לגלם דמות.

בסוף הצילומים הרגשתי מועצמת - ביליתי כמה שעות טובות בצילומים סקסיים וחושפניים, אבל לא הרגשתי את אותה תחושה ריקה שחשתי בעבר עם צלמים אחרים, התחושה הזו שמרגישה כאילו שהם גנבו חלק קטן מהנשמה שלי בזמן שהם צילמו אותי. עם אופק הרגשתי מלאה באהבה עצמית, הומור ואפילו השראה. בזכות אופק הצלחתי להבין שאני יכולה להיות יפה וסקסית, גם בלי שגבר ייהנה מזה מינית. יפה וסקסית רק בשבילי, לכיף שלי, להנאה ולעונג שלי, ושהגוף הנשי לא חייב להיות מקושר תמיד לסקס. תהיי סקסית כי את רוצה להרגיש סקסית, ולא בשביל אף אחד אחר, הוא המוטו שלה, שהחלטתי לאמץ לעצמי.