פסטיבל הקולנוע הישראלי האיכותי ה-13 נפתח ביום חמישי שעבר בקבלת פנים מרשימה, שכללה שולחנות עמוסים מטעמים כשרים מחברת הקייטרינג ‘פנוש’. סינדי שטרן, מנהלת הפסטיבל, ארגנה אירוע חלומי לקהל היהודי והישראלי בעיר. האולם היה מלא מפה לפה והאווירה ביתית ונהדרת. בערב הפתיחה החגיגי הוקרן הסרט התיעודי הנפלא “המוזיאון", בבימויו של רן טל ("ילדי השמש ו"גן עדן”), שהגיע לאירוע יחד עם מנהל מוזיאון ישראל המיתולוגי בעשרים השנים האחרונות ג'יימס סניידר, והמנהל הנוכחי עידו ברונו.

טל סיפר לקהל כי טרילוגיית סרטיו עוסקת במקומות משמעותיים בשל האנשים שעיצבו אותם. בסרטו "ילדי השמש"תיעד את ילדי הקיבוץ, "גן עדן" תיעד את המגוון האנושי הספציפי של מבקרי הסחנה. בסרטו השלישי עלה לבירה והיסס אם להיכנס עם מצלמתו למוזיאון"יד ושם"או אל היכל תרבות הלאומי החשוב בארץ: מוזיאון ישראל. לבסוף טל בחר במוזיאון ישראל- המוקד הסמלי, ההיסטורי והלאומי המייצר סיפורים נרטיביים ומתבונן בנפש החברה הישראלית".

טל יצר סרט מרהיב ביופיו המורכב משלושה חלקים העוסקים בזהות: "בונה סיפור", "שומע סיפור" ו"סיפור". הסרט מתבונן בדי.אן.איי של המוזיאון, באוספים שלו, במבקריו ובעובדיו. ב"מוזיאון" משתקפת החברה הישראלית על כל גווניה: קבוצת חיילים וקצינתם, מדריך פלשתינאי, מבקרת שאבדה את מאור עיניה, ניצולת שואה ועולים מברית המועצות ומאיטליה. הסרט מציג את הזיכרון הקולקטיבי היהודי ההיסטורי מיציאת מצרים, מלוכת הקיסר אדריאנוס, חורבן בית המקדש, השואה ועד ההגירה לישראל מכל התפוצות. ההיסטוריה היהודית האדירה בניגוד לחיים הגשמיים והחילונים של אזרחי ישראל, לצד הזיכרון הפלשתינאי. הסרט מהנה, מרגש ומשעשע.

סינדי שטרן, עידו ברונו, ג'יימס סניידר ורן טל בערב הפתיחה. צילום: רובין סובר

"תהליך יצירת הסרט התחיל במחקר המקום”, סיפר טל,"לימוד המוזיאון כלל שהייה ארוכה במוסד וחקירת ההתנהגות האנושית בהקשרה התרבותי והחברתי, מעין התבוננות אנתרופולוגית. רק לאחר תקופה ארוכה נכנסו המצלמות פנימה”.

טל מלמד קולנוע במכללת ספיר ובאוניברסיטת תל-אביב. בשנה הבאה תפתח תכנית מצוינת ללימודי תואר שני בקולנוע תיעודי יחידה מסוגה, אותה יובילו פרופ' ראובן הקר ורן טל.

לאחר הסרט דברתי עם פרופ' עידו ברונו, ירושלמי, מנכ"ל מוזאון ישראל בשנה האחרונה. ברונו הוא מעצב אומנות תעשייתי, מרצה בכיר בבצלאל שפיתח קריירה אקדמית בינלאומית ועסק באוצרות ועיצוב תערוכות בעבר. עבודותיו הוצגו במוזיאונים בעולם, ביניהם "טריאנלה"במילנו, איטליה, המוזיאון לאומנות מודרנית MOMA בניו יורק, מוזיאון העיר סנדאי ביפן ועוד.

במהלך השנים הפיק עשרות תערוכות מוזיאליות ויזם פרויקטים אומנותיים רבים. למשל, במוזיאון ישראל הפיק את התערוכה הפופולרית “הורדוס", אצר ועצב את תערוכת "כחול על גבי לבן"לרגל חגיגות 60 שנה למדינת ישראל. במקביל עבד כעצמאי בעיצוב מוצרים רפואיים ובעיצוב סביבות פעילות לילדים בעלי צרכים מיוחדים.

איך זה להיכנס לנעליו של ג'יימס סניידר?

“לא נכנסתי לנעליו. התבקשתי לקחת חלק בגיבוש קו או חזון של מוזיאון ישראל לשנים הבאות. החל מפיתוח תערוכות הנובעות מפריטים באוספים המרשימים במוזיאון וכלה בחשיבה עמוקה לטווח רחוק, בהתמודדות עם האתגרים העומדים בפני מוזיאון ייחודי כמוזיאון ישראל. במקביל חלק מהתחייבותי קשור בהיבטים כלכליים ואיסוף משאבים שהם בעלי השפעה על יכולת המימוש של החזון, אם כי לב העבודה קשור בתוכן”.

אלו אתגרים עומדים בפני מוזיאונים?

"האתגר הראשון הינו התמודדות עם השחקן החדש,"נוכחות דיגיטלית"של היצירות במציאות העכשווית המשנה את חוקי המשחק במערכת היחסים בין המוזיאון, אוספיו המקוריים והמבקרים לסוגיהם. קיים שוני גדול בין אוכלוסיות שונות. צריכת אומנות של הדור הצעיר שונה מצריכתם של אנשים מבוגרים ומעלה את השאלה מהם מקורות המשיכה לביקור פיזי במוזיאון לעומת ביקור ויזואלי.

“שאלה נוספת היא מה משמעותה של תרבות ולמי היא בעצם שייכת? מדובר ביצירות של תרבויות קדומות כ-מסופוטניה, מצרים, אפריקה הנמצאות במוזיאונים במערב אירופה ואמריקה ולא בארצות מוצאם. ברונו מרגיש אחריות רבה להנגשת אוספי אומנות שנתרמו מרשות הפרט למוזיאונים לקהל הרחב.

“מטרתי להגדיל את מספר המבקרים בתצוגות המוזיאון אם זה בתחומי היודאיקה, הארכאולוגיה, האתנוגרפיה,האמנות הישראלית או אומנות העולם. המוזיאון מאד נהנה מאנשים הבאים אליו עם ידע או צוברים את הידע בביקורים חוזרים במהלך השנים. הידע מעניק לביקור את העוצמה החוויתית”.

ברונו מתכנן בד בבד לשמור על המסורת המוזיאלית של תצוגות הקבע ותערוכות המתחלפות, ובמקביל להציג חומר ניסיוני באגפים השונים תוך בחינת דרכים חדשות להצגת נושאים אומנותיים. הוא שואף להציג מגוון אומנויות מאסיה, אמריקה, ואירופה במאות השנים האחרונות ועד אומנות מודרנית וכמובן אומנות ישראלית. ייחודיות המוזיאון היא בתערוכות בהן נוצר חיבור בין ארכאולוגיה לתרבות ולאומנות.

למשל: בתערוכה המתקיימת בימים אלו במוזיאון,"פרוינד שר הטבעות". אוצרת צעירה, מורג וילהלם, עסקה בקיטלוג ארכאולוגי של אוסף טבעות חותם עתיקות וגילתה טבעת שזיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, העניק לתלמידתו אווה רוזנפלד. הטבעת המסתורית משכה את סקרנותה והיא יצאה למחקר בין מוזיאונים ומוסדות שונים.היא גילתה שפרויד העניק 20 טבעות משובצות אבני חן לאנשי שלומו כסמל לנאמנותם לרעיונותיו הפסיכואנליטים. בעקבות התערוכה התגלו עוד חמש טבעות, והובאו למוזיאון פריטים ארכיאולוגים מהאוסף של פרויד. תערוכה זו היא בשותפות מלאה עם מוזיאון פרויד בלונדון, ומהווה דוגמא לתערוכה שנמצאת על התפר בין תרבות, ארכעאולוגיה ואומנות וההקשרים המורכבים ביניהם.

בשנת תפקידו של ברונו כמנכ”ל, המוזיאון עבר מהלכים בהם התקשורת זורמת ונוצרים יותר שיתופי פעולה בין אגפי המוזיאון השונים, שיתופי פעולה עם מוסדות ומוזיאונים בעולם ובירושלים. בדצמבר תיפתח תערוכה נפלאה על הרמב”ם, בשיתוף פעולה עם הספריה הלאומית בירושלים.

המלצות השבוע

בעשור האחרון חלה ירידה משמעותית במספר המופעים ובמספר המבקרים באופרה הלירית בשיקגו, וכתוצאה מהגרעון בתקציב רצתה הנהלת האופרה לפטר חמישה נגנים ולהוריד את שכרם של אלה שנותרו. חברי התזמורת פתחו בשביתה ושתי ההופעות הראשונות של האופרה "לה בוהם"התבטלו. ביום שלישי נחתם הסכם בין המוסיקאים והקהל הריע ארוכות בפתיחת האופרה הפופולרית.

בעלילת לה בוהם, חבורת צעירים אומנים, דלפונים מרודים, רעבים וקופאים מקור, מתחממים מבקבוק יין וממשיכים ליצור. רודולפו המשורר מתאהב במימי, רוקמת התחרה. במערכה השנייה הם יוצאים לבית קפה ופוגשים את מוזטה השערורייתית, אהובתו לשעבר של מרצ'לו הצייר, המגיעה עם זקן עשיר. בקיץ רודולפו מגלה שמימי אהובתו חולה במחלה חשוכת מרפא.

שרשרת האריות, האנסמבלים וקטעי המקהלה הנפלאה, מהנים מאוד. קל להאזין ל "לה בוהם”, מחזה מוסיקלי שהנרטיב שלו מסתיים באופן טרגי. אבל עיקרו הנאה צרופה מהמוסיקה, מהקולות השמיימים, מהצבע, מקצבים והרמוניית הקולות. אופרה נפלאה, אין אחד שלא נהנה ממנה. למרבה הצער, עקב השביתהלא יתקיימו הופעות נוספות באוקטובר, אבל שמונה הופעות נוספות יתקיימו בינואר ויחממו את הלב.

צילום: טוד רוזנברג

IDOMENEO

ההפקה הנדירה "אידומנאו" שהלחין מוצארט בגיל 24, היא חוויה נהדרת. זוהי הפקה קלסית הדורשת להקת זמרים מיוחדת, בימוי מעולה במיוחד ואתגר קולי. לנסיך אמור להיות קול סופרנו. בעבר, היו מסרסים את הנערים כדי שיוכלו לשיר בקול גבוה. האופרה הלירית בחרה בחורה עם קול מקסים לביצוע התפקיד.

היצירה מתרחשת לאחר מלחמת טרויה. נסיכת טרויה, איליה השבויה, מתאהבת באויבה, הנסיך אידאמנטו הכרתי. מלך כרתים נשבע לאל הים נפטון שיקריב את האדם הראשון שיקבל את פניו. בנו מקדם את פניו והוא כמעט נאלץ לרצוח אותו. בניגוד לסיפור עקידת יצחק, נפטון אינו בוחר צייתנות אלא אנושיות. השבועה של אידומנאו היא חטא והוא מאבד את כתרו. איליה, הנסיכה מטרויה, נכונה להקריב את חייה עבור אהובה אידאמנטה. האהבה מנצחת ואידאמנטה זוכה בכתר. זוהי יצירת מופת.מומלץ מאוד לאוהבי אופרה.