שתף קטע נבחר

הכחולים למען המיוחדים

למה שוטרי תחנת באר שבע אימצו כיתות של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים? ומה הם עושים למענם כבר שנתיים?

בלב שכונה ו' החדשה בבירת הנגב באר שבע, נמצא בית־הספר היסודי "מאיר", ע"ש גולדה מאיר. מדובר בבית־ספר ייחודי ובהחלט לא אופייני בנוף המוכר של בתי־הספר הממלכתיים מטעם משרד החינוך. מצד אחד, בית־הספר מאכלס אוכלוסיה הטרוגנית הכוללת תלמידים בני משפחות עולים: מחבר העמים ומאתיופיה, אבל גם בני מיעוטים מהסביבה. ומהצד השני, שתיים מבין שלוש עשרה כיתות הלימוד בו, הן כיתות של חינוך מיוחד.

 

מדובר בתלמידים בעלי צרכים מיוחדים ועם מוגבלויות מסוגים שונים, הלומדים בכיתות לחינוך מיוחד אבל בתוך מסגרת של בית־ספר לחינוך רגיל.

 

העיקרון שעומד מאחורי החיבור הזה הוא לקרב אותם לקהילה, לאפשר להם ללמוד בסביבה תומכת שתאפשר להם להתפתח ולהעניק להם תחושה של שווים בין שווים.

 

במסגרת זאת, בית־הספר מקפיד לשלב את תלמידי הכיתות לחינוך מיוחד באופן מיטבי בפעילויות הלימודיות והחברתיות של השכבה - הן באופן אישי והן באופן קבוצתי. בית־הספר גם פועל כדי לצמצם את הפערים בתיפקוד שלהם וברמת ההישגים שלהם - ביחס לבני גילם בשכבה - ובתוך כל זה לא שוכח גם לתת מענה לצורכיהם המיוחדים של אותם התלמידים.

 

צילומים: משטרת ישראל ()
צילומים: משטרת ישראל

 

על מנת ליצור את תחושת השוויון עם כלל התלמידים במוסד, הצוות הרב מקצועי בכיתות החינוך המיוחד הוא חלק מצוות המורים האינטגרלי של בית־הספר. לכל תלמיד במסגרת החינוך המיוחד נבנית תוכנית אישית על־ידי המחנכת וכל צוות הכיתה. התוכנית מתמקדת ביעדים הייחודים של כל אחד ואחד מהלומדים בחינוך המיוחד ובקידומם. היא נחשבת לחלק מתוך תוכנית הלימודים הכיתתית ומהווה שליש ממנו. אולם בשל העובדה שמדובר בתלמידים בעלי מוגבלויות הנזקקים גם לטיפולים רפואיים, מוארכת שנת הלימודים שלהם מעבר לשנת הלימודים הרגילה. כך יוצא שהלימודים בכיתות שלהם מתקיימים גם בתקופות של חופשת לימודים רגילה, מה שמאלץ את המורים להיות יצירתיים יותר. אז מה עושים, ואיך ממלאים בתוכן את כל שעות הלימוד הרבות הללו? הנה מה שמחנכת נועזת אחת מבית־הספר, בשם אתי שמש, הצליחה לעשות למענם.

 

כשאמרגן פגש את שמש

רס"מ (רב סמל מתקדם) אדם אמרגן, היה שקוע בעבודה משרדית שגרתית בחדרו בתחנת המשטרה בבאר שבע, כשלפתע הטלפון הנייח שלו צלצל. מעברו השני של הקו הייתה המחנכת הוותיקה אתי שמש.

 

אמרגן המכהן בתור מפקד שיטור קהילתי (מש"ק) ותיק בתחנת המשטרה בעיר ומכיר את שמש מבית־הספר מאיר - נדרך. "הכל בסדר? קרה משהו לאחד התלמידים שלך?" הוא שאל בדאגה ואתי שמש מיהרה להרגיע אותו: "הכל בסדר רס"מ אמרגן, אני התקשרתי רק כדי לשאול אותך, מה אתה יכול לעשות, או במה אתה לתרום למען תלמידי כיתות החינוך המיוחד, שאותם אני מחנכת".

 

רס"מ אמרגן חייך. שמש לא סתם פנתה דווקא אליו. מתוקף תפקידו כמפקד השיטור הקהילתי במשטרה, הוא מהווה חלק מרכזי וחשוב מאוד בשכונות שהוא מופקד עליהן. רס"מ אמרגן מארגן סיורים קבועים בשכונות. הוא נמצא בקשר הדוק עם מנהלי מוסדות החינוך בהן וגם עם בעלי העסקים השונים, והוא נותן מענה לבעיות שמפנים אליהם תושבי השכונות.

 

שיחת הטלפון עם המחנכת שמש, שהתרחשה בדיוק לפני שנתיים. הדליקה אצל רס"מ ארגמן נורית ירוקה. הוא התלהב מעצם הרעיון לסייע לתלמידים, והם קבעו להיפגש ולהעלות יחדיו רעיונות שיוכלו לסייע לתלמידים המיוחדים.

 

- רס"מ אמרגן, כיצד שמש הציגה בפניך את התלמידים שלה?

בצורה מאוד מרגשת ונוגעת ללב. היא סיפרה לי על המוגבלויות והצרכים המיוחדים שלהם, וכן על הקשיים הפיסיים שהם חווים. היא שיתפה אותי גם בקשיים הרגשיים הרבים שאיתם הם מתמודדים מידי יום ביומו. הבנתי ממנה כי מדובר בפועל בילדים שהם מסוגרים בתוך עצמם, שהם אינם נפתחים בקלות לכל אחד ובמיוחד לא למי שהם לא מכירים, ובנוסף לכך, שיש להם קשיי הסתגלות ופתיחות מאוד מוגבלים".

 

- בקיצור, זה לא נשמע כמו משהו שלמשטרה יש זמן, יכולת ומשאבים להתמודד איתו.

"להיפך", רס"מ אמרגן מחייך. "זה אמנם נשמע בהתחלה כמו משימה בלתי אפשרית, אבל אנחנו הרי אוהבים אתגרים. לקחנו על עצמנו את זה כפרויקט של כל התחנה, וכך יצא שמתוך שיחת הטלפון המקרית עם המחנכת, נולד חיבור עמוק בין שוטרי התחנה לבין התלמידים של הכיתות לחינוך מיוחד".

 

שוטרים עם ילדים (צילום: משטרת ישראל)
שוטרים עם ילדים(צילום: משטרת ישראל)

 

מהמשטרה באהבה

בשלב הראשון, באה ההיכרות עם התלמידים. רס"מ אדם אמרגן הציע למחנכת שמש, שתגיע עם כל התלמידים שלה למפגש ראשוני עם השוטרים בתחנת המשטרה בעיר העתיקה, ושתודיע להם שהם מוזמנים להיות האורחים שלהם באותו יום. במפגש הזה, מתברר, לא נשארו הרבה עיניים יבשות.

 

"נראה לי שהשוטרים שלנו התלהבו מהעניין אפילו עוד יותר מהתלמידים", רס"מ אמרגן נזכר. "הם התכוננו בהתרגשות לקראת המפגש, הכינו כיבוד, ניקו וסידרו את התחנה, וזה היה הדדי. היה צריך להיות שם רק כדי לראות את האושר והשמחה של הילדים האלה כשהם הסתובבו בתחנה. מדובר הרי בתלמידים סגורים שלא מדברים, ופתאום הם פערו עיניים, חייכו, התעניינו והביעו המון אהבה".

 

- והיה למפגש הזה המשך?

"ברור. מיד לאחר המפגש החלטתי ביחד עם כל שוטרי התחנה, שאנחנו מאמצים את שתי הכיתות האלה ומנסים לסייע להם בכל דבר. הקטע המצחיק בסוף היה, שהתלמידים היו אלו שהחליטו לאמץ את השוטרים".

 

- תסביר למה הכוונה?

"מאז הסיור שערכנו להם בתחנה, בכל פעם שהם מסתובבים באזור של תחנת המשטרה בעיר העתיקה, הם מבקשים להיכנס פנימה, על מנת לפגוש את השוטרים הקהילתיים".

 

בחופשת הקיץ הם היו בטיול עם המחנכת שלהם בעיר העתיקה והתקשרו לתחנה כדי לשאול האם אני נמצא. אמרתי שכן, ואז הם הגיעו אליי. הכנסתי אותה למועדון של התחנה, קראתי לשוטרים האחרים והתפתחה שם שיחה. עשינו סבב בין כל הילדים החמודים. שאלנו אותם איך עובר עליהם החופש הגדול ואיך כל ילד מבלה? והם סיפרו לנו על הנופשים והטיולים שעשו עם המשפחות שלהם. ילד אחד היה באיטליה, ילד אחר סיפר על טיול לארה"ב עם המשפחה וכך הלאה. יחד עם זאת, צריך להבין שמאחר ולא מדובר בילדים רגילים, קשה להם לדבר ולתקשר, כך שהשיחות איתם היו מאוד מוגבלות בתוכן".

 

אדם, שוטר קהילתי בפרויקט מספר: "אני מודה שכאשר שמעתי את הילדים מספרים ומשתפים אותנו בכזאת התלהבות ושמחה התרגשתי מאוד. שמחתי על הזכות שנפלה בחלקי להיות בקשר איתם. הבחירה שלהם לבוא ולבקר אותנו בתחנה במהלך טיול כייפי שלהם, היא לא ברורה או מובנת מאליה, כך גם לא העובדה שהם הצליחו להיפתח בפנינו".

 

- מה עשה לך המפגש הזה איתם?

המפגש הזה חידד בי את תחושת השליחות למען הקהילה ואף גרם לנו לחשוב על פרויקטים נוספים שאנחנו יכולים לעשות עבורם. אישית, בכל פעם שאני נמצא בסיור במסגרת שגרת העבודה שלי, באזור בית־הספר, אני קופץ לשם כדי להגיד להם שלום ולשאול לשלומם".

 

רס"מ ארגמן מוסיף: "הבטחנו להם במפגש הספונטני הזה, שנעשה את הכל כדי לקחת אותם ליום כייף במכללה של המשטרה ובמוזיאון. לפני שנפרדנו מהם חילקנו לכל אחד מתנות אישיות שקיבלנו ממרחב נגב".

 

- כל כמה זמן מתקיים ביניכם כזה מפגש?

"אנחנו מקפידים להיפגש איתם אחת לחודש או לחודשיים, ויש רצון לחזק את הקשר איתם ליותר.

 

אחרי שהם קפצו אלינו בהפתעה לתחנה, החלטנו להפתיע אותם בחזרה. הגענו לביקור בבית־הספר כדי לראות מה קורה איתם והם קיבלו את פנינו בהתלהבות רבה".

 

- האם נוצר חיבור גם ביניכם לבין הורי אותם התלמידים?

 

"לא. אין לנו בינתיים קשר עם ההורים שלהם. הקשר היחידי הוא מול אתי שמש, המחנכת של הכיתה. אולי זה יקרה בהמשך".

 

- מנקודת מבטך, מה החיבור הזה תורם בפועל להם ולכם כשוטרים?

"מבחינתנו כשוטרים, העשייה בתוך הקהילה ולמענה, חשובה לנו מאוד. אנחנו רואים בזה שליחות של ממש. האמון שאותו הצלחנו ליצור עם הילדים המיוחדים האלה, די חימם את הלב. היו לנו הרבה חששות בהתחלה שהדבר הזה לא יצליח, מאחר והילדים היו סגורים בתוך עצמם. החיבור הזה חשוב גם לעתיד. אני מתכוון למקרה שחלילה ילד כזה יקלע לאיזה שהיא מצוקה, והוא ידע לראות בשוטר גורם שיכול לסייע לו, לתת בו אמון ולא יחשוש לפנות אליו".

 

ויש היבט נוסף: "היכולת לראות את האחר והשונה ולעשות למענו, מעצימה אותנו כבני אדם וכשוטרים", אומר רס"מ אמרגן ומסכם: "מדובר ביוזמה שנשמח להרחיב אותה".

 

תמיד איתם. גם בחופשות

הורי התלמידים שהתוודעו לפרויקט ההתנדבותי של המשטרה באמצעות ילדיהם, מספרים כי הם מאוד מרוצים מהחיבור המפתיע שנוצר. "יום אחד הילדה שלי חזרה מבית־הספר עם חיוך מרוח על הפנים", מספרת אמא של לנה (שם בדוי), תלמידה בכיתה ג'. "שאלתי אותה מה קרה היום בבית־הספר, והיא סיפרה שהיא ביקרה בתחנת המשטרה עם הכיתה והיה כייף, ולא הפסיקה לדבר על זה במשך כמה ימים. התקשרתי למחנכת שלה כדי לברר במה מדובר והיא סיפרה לי שמדובר בפרויקט של המשטרה למען הקהילה. מבחינתנו כהורים, כל דבר שיכול לתרום לילדים האלה, להעניק להם תמיכה רגשית ולהעלות להם את מצב הרוח - הוא מבורך".

 

ומה קורה כששנת הלימודים מסתיימת?

מתברר כי החיבור בין שוטרי תחנת באר שבע לתלמידי הכיתות המיוחדות של ביה"ס" מאיר" לא מסתיים גם אז. "זהו קשר אמיץ שנוצר בינינו לבינם ולא התנתק גם בחופש", מעיד בגאווה רס"מ אמרגן. "יתרה מזאת, מיד עם פתיחת שנת הלימודים החדשה, ערכנו מפגש בין השוטרים בתחנה לבין התלמידים החדשים שהחלו את שנת הלימודים שלהם בכיתה ג'. ככה אנחנו פועלים למענם כבר שנתיים ועוד היד נטויה".

 

- מה התוכניות שלכם הלאה, לשנה הנוכחית?

"בימים אלה שוטרי תחנת באר שבע שוקדים לארגן סיור גדול לתלמידים, בבית המורשת של המשטרה ובמכללה ללימודי משטרה בבית שמש – כפי שהבטחנו להם וזאת כחלק מהחוויה של היכרות המשטרה מקרוב".

 

- האם יש פרויקטים דומים לזה בתחנות משטרה אחרות בארץ?

"לא ידוע לי על פרויקט דומה שקיים בתחנות משטרה אחרות. מדובר בהחלט ביוזמה פרטית שלנו. הטריגר העיקרי היה רצון לתת לילדים עם הצרכים המיוחדים קצת מעבר למה שאנו נותנים לתלמידים בבתי־ספר יסודיים בכלל בתי־הספר, ולשים את הדגש על הקשר הבלתי אמצעי שנוצר".

 

אבל בחיים כמו בחיים, גם במסגרת הקשר החינוכי הזה, יש מידי פעם גם אכזבות. כך למשל היה באמצע חודש אוקטובר, בשל המצב הביטחוני הרגיש ששרר בעיר. התלמידים התכוננו נפשית לקראת המפגש החודשי שלהם עם שוטרי התחנה. אלא שזה לא התקיים בסופו של דבר. המשימה הקשה להסביר להם כי המפגש בוטל בעקבות נפילת רקטה ששוגרה מעזה ופגעה ישירות באחד הבתים בעיר - הוטלה על המחנכת אתי שמש.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: משטרת ישראל
חיבוק משטרתי
צילום: משטרת ישראל
מומלצים