F-16 לכל דורש: השמיים יורדים אל העם

שלושת המגדלים של מרכז עזריאלי מעולם לא חוו טיסה כל כך קרובה של מטוס קרב אליהם. אני ממש יכול לדמיין אלפי זגוגיות מתנפצות כשאני דוחף קדימה את המצערת, וחולף עם ה"F-16" שלי במהירות על־קולית קרוב לגגות תל־אביב.

עם הקונים הסליחה, אבל יש לי מיג בכוונת, ואני הולך להוריד אותו היום. "מאז מודי אלון ז"ל והדקוטות המצריות ב־1948 לא ראתה תל־אביב קרב אוויר כזה", אני מדמיין לרגע את הכותרות של מחר, כשאל"מ קובי רגב עולה מולי בקשר ומודיע לי שזמני נגמר.

בתוך הסימולטור(צילום: שאול גולן)

הלכה לה תעודת ההפלה. גם החלונות של מרכז עזריאלי שלמים. את הגיחה הזאת, שעד לאחרונה הייתי צריך להיות טייס קרב כדי לחוות, אני מבצע בחוות הסימולטורים החדשה שבסינמה סיטי בגלילות. "הטייסת" קראו מייסדי המקום לחווה, שבה 12 סימולטורים מדויקים של דגמי ה"אף־16־איי", או "סופה" בשמו הציוני.

"אנחנו לא יכולים להעתיק אחד לאחד את הקוקפיט של מטוסי חיל־האוויר", מודה אל"מ (מיל') רגב, המייסד והמנכ"ל, "אבל מדובר בעותק מתאי הטייס של מטוסי אף־16 מתקדמים בחיל־אוויר אירופי". לי זה מספיק.

רגב, לשעבר מפקד שתי טייסות אף־16 ומי שצבר 4,500 גיחות באימונים ובמבצעים, חלם על "אזרוח" הסימולטורים הצבאיים עוד כשהיה על מדים. ביחד עם אשתו, אדמית, אותה פגש בחיל־האוויר כאשר שירתה כקצינת ת"ש, הם פיתחו את המרכז החדש והייחודי בהשקעה של מספר מיליוני דולרים, שחלק מהם גויסו מאנשי עסקים בוגרי קורס טיס והשאר מהקרנות "עורק קפיטל" ו"פיקו פרטנרס". גם הסינמה סיטי מושקע בפרויקט.

ב"בסיס" משרתים ארבעה טייסים במילואים ועוד עשר מדריכות סימולטורים לשעבר בחיל־האוויר. כל מי ששירת או התארח בטייסת מבצעית יזהה כאן את ההשראה. יש כאן מבצעים, חדרי תדריכים, חדר הלבשה עם סרבלים שמחכים ל"טייסים" ו־12 סימולטורים שמסודרים בעיגול, מזכירים מלמעלה חתך מנוע סילון. התוכנה שמשמשת את המתאמנים הגיעה מיצרנית האף־16, חברת לוקהיד מרטין.

"אנחנו לא יכולים ללמד אותך את הסודות שיודע טייס קרב בחיל־האוויר", מסביר רגב, "אבל אנחנו מלמדים איך חושב טייס. אפשר ללמוד פה מערכי חיל־האוויר, ממורשת הקרב שלו, תרבותו הארגונית, הצבת משימות, השגת יעדים, תחקור ביצועים והפקת לקחים - וכל זאת דרך ההתנסות והחוויה של טיסה במטוס קרב. כשמגיעות הנה הנהלות של חברות וארגונים גדולים, כולם מוצאים את עצמם כשווים, לומדים, מתנסים ומשתפרים. זה לא מרכז למשחקי וידיאו, ולכן גם הגבלנו את גיל הכניסה המינימלי ל־12 שנה".

אבל לא רק חברות מגיעות לכאן, אלא גם תלמידי חטיבות ביניים ותיכון, חלקם במסגרת פעילות בית־ספרית, ואחרים בשעות הפנאי. בקרוב ייפתח כאן קורס למתגייסים עתידיים, שרוצים להגיע לקורס טיס עם יותר ידע ויכולת.

"אנחנו לא יכולים לעזור למתאמנים הצעירים להגיע לקורס טיס, אבל אנחנו כן יכולים לעורר את העניין שלהם להגיע לשם", מסביר רגב. "קורס טיס נמצא היום בתחרות גדולה מול יחידות הסייבר והמודיעין על מיטב בני הנוער. זה כבר לא אוטומטי עבורם כמו פעם להתנדב לטיס".

לדבריו, "פעם חוות סימולטורים כזאת הייתה עולה 100 מיליון דולר ושמורה רק לחילות־אוויר. אנחנו הצלחנו להנגיש את החוויה וכבר מקבלים פניות לפתוח מרכזים דומים בחו"ל. כולם רוצים ללמוד מחיל־האוויר הישראלי".

והמחיר? 290 שקל ל־70 דקות טיסה, שלפניהן תעברו תדריך ובסיומן תעברו תחקיר. אז באמת כדאי שתפילו את המיג, כן?

הכתבה פורסמה הבוקר ב"ידיעות אחרונות"