הסוללה חלשה, ספאחיה / צהוב סוגר חשבון

אחרי ההפסד הראשון בליגה של מכבי תל אביב לגלבוע/גליל, האשים נבן ספאחיה את הסקאוטינג וגרם למיני משבר בתוך המערכת, שתהתה למי ולמה התכוון. המאמן הקרואטי מיהר להתנצל בפני מי שנפגע והוכיח שבתקשורת הוא לא רע בכלל: במקום לדבר על הסיבות להפסד בגליל, ככל שהוא מעניין מישהו במערכת הצהובה, דיברו על "מה אמר ספאחיה". במלים פשוטות, הסחת דעת מהנושא המרכזי.

לפני משחק מול ריאל מדריד לא דרוש סקאוטינג יוצא דופן. כולם יודעים, כולם מכירים. כדורסל משחקים 40 דקות, עם הפסקות, ובסוף בא ג'ייסי קרול ותופר לך את השלשה בדיוק בשנייה שבה חשבת שאולי, איכשהו, בערך, תוכל לנגוס בפער. הפרשנים ינתחו את המאצ'-אפ הבעייתי מתחת לסלים, יקלו על ספאחיה בעניין הפצועים, יסבירו מדוע יול מרשית בלי הפרעה ויחמיאו במידת מה לפבלו לאסו על האלגנטיות והמהירות שבה הביסה ריאל קבוצה שרק לפני פחות מחודש כמעט ניצחה באותו היכל את צסק"א מוסקבה, קבוצה לא פחות טובה מאלופת אירופה.

בתקשורת הוא לא רע. ספאחיה(צילום: אורן אהרוני)

כל זה נכון, ושייך לתובנות של כדורסל נטו, אבל היה משהו מדאיג מאוד במשחק אתמול, הקלות והרכות הבלתי נסבלות שבהן שחקני מכבי ויתרו על המשחק. האוהדים ביד אליהו מכירים את זה. לפני משחקים גדולים יש באוויר הרגשה אחרת, מעין מעטפת נוסטלגית, הגג רועד בהצגת השחקנים.

הפעם, אחרי שכל הכרטיסים אזלו למרות פתיחה צהובה גרועה של היורוליג, התחושה הייתה של 'בואו נצא בשלום מהמשחק הזה, מינוס חמש יתקבל בברכה'. המערכת הווינרית של מכבי נתנה לתחושת הלוזריות לחלחל לכל חלקיה, וזה, עוד לפני הכישורים המקצועיים של ספאחיה, המימד הקריטי, האלמנט המדאיג שלא כתוב בסטטיסטיקה.

הרכות של מכבי ת"א מדאיגה(צילום: ראובן שוורץ)

אפשר להפסיד לריאל מדריד בבית. כמו שהיה אומר הפרשן אלי אוחנה, זה קרה בישראל, זה קורה באירופה, זה יקרה בכל העולם. אבל השחקנים שידרו חוסר אמונה בעצמם וניתוק מהמאמן שלהם, שבעצמו לא עשה שום דבר יוצא דופן כדי לנסות להילחם על המשחק אלא השלים בצורה מופרכת עם גארבג' טיים של שלושה רבעים.

אוקיי, הם מוכשרים יותר, גבוהים יותר, חזקים יותר. זה לא אומר שאי אפשר לשרוט, להיצמד, לתת גוף, לעשות עבירות כדי לעצור מומנטום, להילחם על הבית, שנראה אתמול כמו קלאב מד במלדיביים, מזמין ומפנק. ספאחיה היה צריך, במקרה כזה, להעניק הרבה יותר מ-14 דקות ליובל זוסמן, שלדעתי צריך לפתוח בכל משחק, ואפס (!) דקות לדני אבדיה (נמרוד לוי היה פצוע), ואני בטוח שמשם היה מקבל יותר, בוודאי שבחלק המנטלי. הקפטן ג'ון דיברתולומאו, שיכול להוסיף מימד של התלהבות ואנרגיה, קיבל רק 8 דקות.

הבית של מכבי נראה כמו קלאב מד בקריביים(צילום: ראובן שוורץ)

אז לספאחיה יש פצועים, זה מובן, ריאל טובה יותר, גם זה מובן, הוא גם הסביר שלא היה זמן להתאמן (מה?). אבל אתמול הוא כשל בבסיס, הנעת השחקנים לגלות רצון.

אפשר לומר הרבה דברים לא טובים על רוב הקהל המפונק של מכבי ת"א בכדורסל. גם אם בעידוד לאורך 40 דקות הם יקבלו ציון של בלתי מספיק, הם ממלאים את האולם שנה אחר שנה, מוציאים הרבה מאוד כסף. בסופו של דבר הקהל הזה לא ישלים, ולא אמור להשלים, עם הנרפות שנראית על הפרקט לטווח ארוך. בעלי מכבי ת"א צריכים לקחת את הנתון הזה בחשבון, לפני שהם מחליטים אם ספאחיה, מקצועית, יכול להוביל את הקבוצה הזו לשמינייה הראשונה של אירופה.

אוהדי מכבי תל אביב לא ישלימו עם נרפות(צילום: עוז מועלם)

מה רוצים מאלי גוטמן?

הרבה חיצים ספג השבוע מאמן מכבי חיפה החדש, רק כי העז לפרשן בערוץ הספורט את קבוצתו העתידית ולעשות לעצמו "קמפיין". מה הבעיה בדיוק? האם מישהו חושב שיעקב שחר באמת מחליט לפי המצגת של גוטמן בערוץ הספורט או תובנותיו במחצית? ואם ככה, שחר היה אמור להחליט אולי אחרת, כי גוטמן לא כלל ב"הרכב" שלו את כובש השער מול בית"ר ירושלים, שון וייסמן.

קשקושים. שחר בחר בגוטמן כי הוא מאמין שהאיש יכול לנווט את מכבי חיפה שלו לעתיד טוב יותר, נקודה. סוף. כל השאר טוב לדחקות בווטסאפ ולציוצים בטוויטר. אם כבר טענות, הן צריכות להיות מופנות לערוץ הספורט שידע – ודיווח - על המגעים של גוטמן בחיפה, ובכל זאת החליט לתת למאמן לפרשן את משחקיה. זכותו של גוטמן גם לא להשיב באופן החלטי על השאלות של הקולגות באולפן כל עוד לא יצאה הודעה רשמית.

שחר בחר בגוטמן בגלל שהאמין בו(צילום: ראובן כהן, אתר מכבי חיפה)

ווינר השבוע: ניר קלינגר

בטור הקודם נכתב כאן שקלינגר שגה קשות, לא בעצם המעבר שלו לבית"ר מחסני עודפים ירושלים באמצע העונה, כי אם בגלל חוסר השקיפות שלו בנושא. השבוע צריך לומר: ניר

קלינגר הוא המלך. מאמן בית"ר הגיע לסמי עופר מול קבוצה לחוצה שנלחמה, נקלע לפיגור בהפסקה ויצא עם ניצחון סופר חשוב בתום חילופים מדויקים וניהול משחק נכון. ואפרופו ספאחיה, בית"ר נראתה מאוד נלהבת ומחוברת למאמן שלה. זהו עצם העניין.

לוזר השבוע

קל מדי לבחור בספאחיה, אבל התואר יילך הפעם לדני פרנקו והפועל ת"א שמפסידים בליגה חמש פעמים ברציפות, כולל תבוסה בדרבי נגד מכבי, שכרגע היא, כאמור, קבוצה בינונית מאוד. פרנקו מאמן טוב, ואפילו מאוד, אבל הוא לא יכול להיות נקי מכזו סריה.