נבחרת כל הזמנים של המגזר הערבי

במהלך שני העשורים האחרונים, השפעת הכדורגלנים מהמגזר הערבי על ליגת העל הולכת וגוברת. נדמה שבימים אלו המגמה הזו נמצאת בנקודת שיא, עם חלוקה מאוזנת כמעט לחלוטין בהרכב הנבחרת, בין יהודים לבני המגזר. ההערכה היא שהתופעה עוד תגבר, עם המשך ההתפתחות המקצועית של השחקנים הערבים.

כדי לחגוג את המצב המבורך הזה, שנותן תקווה לכך שחיים בשלום ובדו-קיום בארץ הזו הם דבר אפשרי, החלטנו לבחור את הרכב 11 האגדות של המגזר בכל הזמנים. כמעט על כל עמדה הקרב היה צמוד.

כדי להמחיש את ריבוי האופציות, מספיק להזכיר כמה שמות שלא נכנסו: דיא סבע, מלך השערים של העונה שעברה; דודו, אחמד סבע, גם הוא אקס נתניה שזכה לפני כמה שנים באותו התואר; שחקנים כמו עבאס סואן וסלים טועמה, שעשו קריירה מפוארת כולל הצלחות ברמה הבינלאומית - וזו רשימה חלקית בלבד.

שוער: מחמוד קנדיל

השוער היחיד מהמגזר שעשה, ועדיין עושה, קריירה עקבית ומרשימה בליגת העל. מהדי זועבי הוא שוער מצוין, אבל עדיין לא עשה מספיק ולאורך מספיק זמן כדי לתת פייט אמיתי לשוער של סכנין. קנדיל (30) התחיל את דרכו במחלקות הנוער של הפועל מכר והפועל אבו-סנאן, ובהמשך הצטרף למחלקה המקבילה בבני סכנין.

קנדיל. המועמד הטבעי(צילום: ראובן שוורץ)

את הבכורה בבוגרים הוא ערך לפני 10 שנים, ואחרי עזיבת מאיר כהן ב-2011, השתלט לחלוטין על עמדת השוער. למרות שלפני שנתיים רן קדוש סיפק לו תחרות, קנדיל עדיין שמר על מקומו כשוער הבכיר של הקבוצה. קנדיל, 1.82 מטר, רשם עד היום למעלה מ-200 הופעות בליגת העל. הוא נחשב לשוער יציב, וגם הגיע בשנים האחרונות מספר פעמים לסגל הנבחרת הלאומית. יש הטוענים כי היה ראוי להזדמנות של ממש. הוא עדיין מקווה.

מגן ימני: עלי עותמאן (של סכנין)

מגן ימני טבעי, חזק, שמשלב יכולות התקפיות גבוהות, כולל בעיטה אדירה. הפריצה הגדולה של עותמאן (30) הייתה ב-2009, ובעקבותיה הוא נרכש על ידי מכבי חיפה תמורת חצי מיליון דולר. הוא שיחק בשורותיה בשלב הבתים בגביע האלופות, לעתים גם כקשר אחורי. ב-2012 חזר לבני סכנין, ומאז הוא שם. יש לו גם שתי הופעות בנבחרת הלאומית. יריבו על המשבצת בנבחרת היה שאפיק אל-הוזייל, הבדואי הראשון בליגת העל, ששיחק במכבי פתח תקווה והפועל באר שבע וב-1982 נבחר כתגלית העונה של "ידיעות אחרונות", לפני שנפצע בתאונת דרכים וגמר את הקריירה.

עותמאן. הקדים את אל-הוזייל(צילום: אורן אהרוני)

בלם: וואליד באדיר

531 הופעות בליגת העל, שלישי רק לאריק בנאדו והשוער רפי כהן. 74 הופעות בנבחרת ישראל, עבורה הבקיע 12 שערים. 91 הופעות בגביעי אירופה - 67 בליגה האירופית ו-24 בליגת האלופות. שני קמפיינים בשלב הבתים בליגת האלופות, הראשון במדי מכבי חיפה (כבש שער מכריע מול שטורם גראץ במוקדמות ב-2002/03) והשני עם הפועל תל אביב.

הוא התחיל את הקריירה בהפועל פ"ת, כחלוץ, במכבי חיפה ובנבחרת שיחק כקשר אחורי ובהפועל תל אביב הוסב לתפקיד הבלם. שחקן עוצמתי ורב-גוני במיוחד, שרשם עונה אחת בפרמייר ליג במדי ווימבלדון האנגלית. הדובדבן שבקצפת עבורו היה ניצחון מול מנצ'סטר יונייטד. בליגת העל יש לו ארבע אליפויות במכבי חיפה ועוד אחת בהפועל תל אביב. הוא היה שותף בכיר לחמישה גביעי מדינה עם האדומים, כשבשלוש הפעמים האחרונות הניף את הגביע כקפטן. בקיצור, פשוט קריירה אדירה של הכדורגלן עם נתוני ההצלחה המרשימים ביותר במגזר.

וואליד באדיר. המספרים הכי מרשימים(צילום: טל שחר)

בלם: לואי טהא

אם ההרכב הזה היה נבחר לפני שנתיים, אין ספק שעלי עותמאן הירושלמי היה נבחר בו. עותמאן, מהבולטים בקבוצת הפאר של הפועל ירושלים בסוף שנות ה-60 והמחצית הראשונה של שנות ה-70, היה שחקן ואישיות נהדרת, שהפך לסמל ירושלמי אדום. אלא שבשנתיים האחרונות התקדם טהא במדי הפועל באר שבע, היה שותף לשלוש אליפויות רצופות, שבאחרונה שבהן, היווה את אחת החוליות החזקות בתקופה קריטית שבה מיגל ויטור נעדר עקב פציעה ושיר צדק הורחק בגלל פרשת התרופות.

טהא, בנו של מנהל בית הספר התיכון בעראבה, שהחל דרכו בליגות הנמוכות, גילה אינטליגנציית משחק וידע להתמודד בהצלחה עם השדרוג במעמדו ועם האחריות החדשה שהוטלה עליו. גם חברו להגנת באר שבע, חאתם אל-חמיד המהיר והמשתפר, נחשב למועמד עם שתי טבעות אליפות, אך חסר לו הפז"ם הדרוש להיכלל ב-11.

טהא. עשה קפיצת מדרגה(צילום: הרצל יוסף)

מגן שמאלי: נג'ואן גרייב

גרייב, שהיה מכוכבי האליפות היחידה של הפועל חיפה ב-1999, מנצח בעשיריות הנקודה את טאלב טואטחה, מגן היריבה העירונית מכבי חיפה בתחילת העשור הנוכחי וכיום באיינטרכט פרנקפורט מהבונדסליגה. הוא נכנס לא רק בגלל חלקו באותה עונה היסטורית של הפועל חיפה. החלוץ המהיר שהוסב על ידי אלי גוטמן למגן, הופיע 18 פעמים בנבחרת הלאומית, והבקיע את השער החמישי בניצחון הגדול ביותר של הנבחרת אי פעם במאני-טיים, ה-0:5 מול אוסטריה, אחרי בישול מבריק של איל ברקוביץ'. העובדה שהשער הזה נכבש ממרחק שני מטרים בתום התקפה מסודרת, יכולה לסמל את האופי ההתקפי שהיה לו כמגן, עם טכניקה נהדר ורגל שמאל קטלנית.

טואטחה, שהגיע מג'סר א-זרקא, היה שותף באליפות של הירוקים מחיפה ב-2009, והצליח יותר בחו"ל, עם 27 הופעות עד כה במדי פרנקפורט וזכייה בגביע הגרמני, אבל כאמור, המגוון, הרזומה ורגעי השיא נתנו את היתרון לגרייב. לא נופתע אם טואטחה (26) עוד יוכיח לנו שטעינו.

גרייב. ההסבה מחלוץ למגן שמאלי הוכיחה את עצמה(באדיבות הפועל חיפה)

קשר אחורי: מהראן ראדי

היו הרבה מועמדים לאייש את העמדה הזו, כשסואן היה הקרוב ביותר. אבל העובדה שראדי הוא הכדורגלן היחיד בישראל שזכה בשש אליפויות ברצף, שלוש במכבי תל אביב ושלוש בבאר שבע - כמעט בכולן עם תפקיד מרכזי ביותר - משאירה אבק לכל הכוכבים. כל האליפויות של ראדי (36) עד אשתקד, היו מגיל 30 ומעלה, מה שיכול להעיד על הפספוס שלו מוקדם יותר בקריירה, אבל גם על המקצוענות, העקביות ומוסר העבודה שלו.

למעשה, ראדי התגלה בגדול על ידי ג'ורדי קרויף. אינטליגנציה גבוהה, ראיית משחק, אחריות ובעיטה אדירה הן היתרונות העיקריים שלו, בנוסף להיותו אישיות חיובית ומנהיג, בחדר ההלבשה ועל המגרש.

ראדי חוגג. היחיד עם שש אליפויות ברצף(צילום: ראובן שוורץ)

קשר אחורי: ביברס נאתכו

העובדה שהוא הקפטן הלא-יהודי הראשון של הנבחרת הלאומית מעידה יותר מכל על הצלחתו. ב-2010, לאחר זכייה בגביע המדינה עם הפועל תל אביב ולפני השלמת הדאבל, הוא עבר לרובין קאזאן הרוסית. נאתכו (30), בן העדה הצ'רקסית, נבחר ב-2012/13 כשחקן הזר הטוב ביותר בליגה הרוסית והגיע עם קאזאן לרבע גמר הליגה האירופית.

אחרי ניסיון פחות מוצלח בפאוק סלוניקי, הוא הוחתם על חוזה עתק בצסק"א מוסקבה והפך לאחד משחקניה הדומיננטיים. יש לו טבעת אליפות עם הקבוצה, זכייה בגביע הרוסי עם קאזאן וזכייה במדיה בסופרקאפ. כיום הוא בדרך חדשה באולימפיאקוס היוונית. אחד הישראלים המצליחים ביותר בחו"ל אי פעם, בעל מסירה ובעיטה מדויקות, וראיית משחק מעולה.

נאתכו. הקפטן הלא-יהודי הראשון(צילום: ראובן שוורץ)

קשר מרכזי: רפעת טורק

הכדורגלן הערבי הראשון בנבחרת ישראל, שהופעת הבכורה הרשמית שלו במדיה הייתה בתיקו 1:1 מול צרפת עם מישל פלאטיני באולימפיאדת מונטריאול 1976. טורק התגלה במשחק כדורגל בחוף הים על ידי אוהד הפועל תל אביב, שהפנה אותו למועדון. שחקן חזק ונבון, בעל בעיטה אדירה. השער שלו בבעיטה חופשית במדי הפועל תל אביב מול הפועל ירושלים ב-1980/1 בימק"א, מ-45 מטר, נכנס להיסטוריה של הכדורגל הישראלי והוכתר בכינוי "רפעטיל". הוא היה שותף בכיר באותה שנה לאליפות. אחרי פרישתו, כיהן בין היתר כסגן ראש עיריית תל אביב וכיום משמש כפרשן.

קשר מרכזי: בירם כיאל

הקשר, יליד ג'דידה, שיחק בשלב הבתים בליגת האלופות בשתי קבוצות: מכבי חיפה וסלטיק. יש לו שתי אליפויות בחיפה. בקבוצה הסקוטית כבש ב-2012/13 את שערו הראשון בשלב הבתים של המפעל, בניצחון 1:2 על איאקס. באותה שנה הוא השתתף כמחליף בניצחון הסנסציוני 1:2 על ברצלונה. אחרי שלוש אליפויות עם סלטיק, עבר לברייטון, שאיתה - יחד עם תומר חמד שהצטרף אליו - העפיל לפרמייר ליג לראשונה אחרי 34 שנים בליגת המשנה. הוא גם שימש כמה פעמים כקפטן של סלטיק וברייטון. יש לו יכולת הגנתית מצוינת בנוסף לתמיכה בהתקפה. מנוע דינמי במרכז המגרש, חזק וטכני.

בירם כיאל(צילום: רויטרס)

חלוץ: זאהי ארמלי

קשה להאמין, אבל ארמלי השתחרר משפרעם והגיע למכבי חיפה רק בגיל 26. ובכל זאת, הוא מלך השערים של המועדון בכל הזמנים, עם 90 כיבושים. לפני כן הוא הספיק להיות מלך השערים של ליגות ב' ו-א', ואפשר רק לדמיין אילו מספרים הוא היה משיג אם היה מגיע בשלב מוקדם יותר לליגה הבכירה.

כבר בעונתו הראשונה, 1982/83, הוא הוכתר כמלך השערים של הקבוצה עם 13. הוא היה שותף בכיר באליפות הראשונה ב-1983/4 - עונת העלייה של הירוקים על המפה. גם העונה השנייה שלו הסתיימה באליפות ורק בשלישית הקבוצה הפסידה את התואר, על חודו של שער אחד לא חוקי של גילי לנדאו, ארבע דקות לפני סיום המחזור האחרון מול הפועל תל אביב.

ארמלי. פרש רק בגיל 47(צילום: זהר שחר)

חלוץ מהיר, בעל כוח מתפרץ ובעיטה בשתי הרגליים. הוא רשם 28 הופעות בנבחרת ישראל וכבש 10 שערים. בשלב מסוים פורסם שבאיירן מינכן מגלה בו עניין, אך שום עסקה לא יצאה לפועל. היה לו הספק אדיר בשבע עונותיו בחיפה, לפני שנדד בין הפועל ירושלים, צפרירים חולון והפועל חיפה, לה סייע לחזור לליגה הבכירה. הוא דוגמה לשחקן שהגיע קודם כל מתוך אהבת המשחק - ולראיה - פרש רק בגיל 47, במדי שפרעם.

חלוץ: מואנס דאבור

לדעת רבים השחקן הישראלי מספר 1 כיום. היהלום שבכתר. ביום שלישי בסקוטלנד הוא ינסה להוביל אותנו לפלייאוף של ליגת האומות.

דאבור (26) נחשב מגיל צעיר מאוד כישרון עצום. הוא החל את דרכו בעירו נצרת, ובגיל נוער עבר למכבי תל אביב, אחרי שכבר הספיק לרשום חמש הופעות בבוגרים של אחי נצרת. אחר כך שיחק שלוש עונות במדי הצהובים, זכה איתם באליפות ב-2012/13 כשהוא כובש 10 שערים, ואחרי עונה נוספת יצא למסע האירופי שלו.

מואנס דאבור חוגג(צילום: AP)

הקריירה הנאה בישראל הייתה רק מתאבן לדבר האמיתי. בין 2014 ל-2016 שיחק בגראסהופרס, כשבעונה השנייה הוא מסיים כמלך השערים של הליגה השוויצרית. המעבר לרד בול זלצבורג שידרג את מעמדו עוד יותר, והוא הפך למותג של ממש - כוכב-על במונחים ישראליים. בעונה שעברה הוביל את הקבוצה לחצי גמר הליגה האירופית עם חמישה

 שערים ושלושה בישולים, סיים כמלך השערים של המפעל ובמקביל הוכתר כמלך השערים של הליגה האוסטרית. העונה הוא כמעט הנחית את הקבוצה בשלב הבתים של ליגת האלופות, עם צמד בפלייאוף העלייה - אך הכוכב האדום בלגרד ידעה להשוות עם שני שערים תוך דקה בזלצבורג, לכפות 0:0 בגומלין במגרשה ולהעפיל.

פרט פיקנטי: המשבר היחיד שלו בזלצבורג היה בעימות שלו עם המאמן אוסקר גרסיה (האיש שתחתיו זכו מכבי תל אביב ודאבור באליפות), עימות שבעקבותיו חזר לגראסהופרס ב-2017, אבל רק לגיחה קצרה. לאחר עזיבת גרסיה, הוא נחת שוב בזלצבורג. בסך הכל הבקיע 41 שערים במדי גראסהופרס ו-31 בזלצבורג. שוויו מוערך היום בלפחות 10 מיליון דולר. על שובו באחרונה לנבחרת אפשר רק לשאול: איך שחקן כזה לא קיבל את המושכות קודם?