שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המסע שלי מחנונית במיטה לפוליאמורית
    משהו התעורר בי. לפתע התחלתי להביט על אנשים ברחוב, לתהות לגביהם. איך הם במיטה? איזה סקס הם אוהבים? איך הם נראים בלי בגדים? זה הכניס אותי לחרדה. פתאום, בבוקר בהיר אחד, פחדתי מהמיניות שלי, מהמוקצנות שלה. הרגשתי נשית וחושנית ורציתי לטפס על הר ולצעוק, "אני חרמנית!", ושכולם ישמעו וידעו. זה הפחיד אותי

    אני הבחורה הזאת. אני אחותכם, השכנה שלכם ממול, החברה הכי טובה שלכם. ואתם לא יודעים, לא רואים עליי כלום. אין לכם מושג שאני סווינגר. זה קצת כמו להיות רווקה, במובן מסוים. אני תמיד מחפשת, תמיד על המשמר. אבל בניגוד לרווקות אחרות, לא מעניין אותי אופי, השכלה או מצב משפחתי. אני מחפשת סטוצים, ריגושים. אני מחפשת בצורה השטחית ביותר שאפשר לחפש. העולם הוא הטינדר שלי ואני ממיינת אתכם, גברים ונשים, לפי מידת המשיכה שלי אליכם.

     

    לרוב אני מרגישה כמו ילדה בחנות ממתקים. אין ספק שזכיתי בלוטו - מצד אחד, בעל אוהב ותומך שהוא גם אבא נפלא ואחד האנשים המצחיקים עלי אדמות, ומצד שני ריגושים, התנסויות, פלרטוטים של דייט ראשון. ולפעמים, רק לפעמים, הילדה הזאת בחנות הממתקים נוגסת בסוכרייה הלא נכונה או נושכת את הלשון במקום את השוקולד, ואז טעם מר ממלא את הפה ופתאום אני נזכרת שמי שמשחק באש עלול גם להיכוות. קשה. וגם על זה שווה לדבר, על הכוויות. אבל לפני כן, איך מגיעים להיות אני?

     

    הכנסת זרים למיטה 

    עברו הרבה שנים עד שנפתחתי לרעיון של הכנסת זרים אליי הביתה, למיטה. באופן קלישאתי להחריד, הרעיון ניבט לראשונה במוחו של בעלי שהחל מטפטף אותו אליי טיפין-טיפין בכל פעם שהיינו אינטימיים ביחד. הפנטזיה שלו, כך היה מספר לי בעודו גוהר מעליי, היא לצפות בי ובגבר אחר. מה את חושבת על זה? היה שואל כשאנחנו בדוגי, ואני הייתי נאלמת. זו מלכודת? זו שאלה מכשילה? האמת היא שבהתחלה זה בעיקר הפחיד אותי. הצד הפולני שבי עבד שעות נוספות - מה פתאום גבר אחר? מי? מאיפה נקריץ אחד? איך נדע שהוא נקי? לא מסוכן? איך נדע שהוא לא ידביק אותי במשהו? לא בדיוק החומר ממנו עשויות פנטזיות.

    בוקר אחד פחדתי מהמיניות שלי, מהמוקצנות שלה (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    בוקר אחד פחדתי מהמיניות שלי, מהמוקצנות שלה(צילום: Shutterstock)
     

    זה גם הזמן לספר לכם משהו עליי - אני חנונית רצינית. את רוב הדברים שניתן לראות בסרטי קולג׳ אמריקאים לא ניסיתי עד לאותו רגע, וגם לא העליתי בדעתי. את בעלי פגשתי כשהייתי בת 19 וסך כל הגברים שהייתי איתם, כולל אותו, ניתן היה לספור באותה תקופה על יד אחת. הגעתי מבית מסורתי שבו מעולם לא דיברו על סקס, מלבד בדיחות גסות של אבי פה ושם בארוחות שישי, שהיו זוכות לנענועי ראש מיואשים מצד אימי ושאגות צחוק שלנו, הילדים. לא עשיתי סמים. כמעט ולא שתיתי אלכוהול (שונאת את הטעם). טבק הגעיל אותי, מריחואנה עשתה אותי רדומה. מעולם לא עשיתי צניחה חופשית או בנג'י. הטיול אחרי הצבא שלי לא היה להודו וגם לא לדרום אמריקה. במילים אחרות, ילדה טובה. אשת איש. אופה עוגות ושותלת עגבניות בגינה.

     

    אבל לא עוד. מרגע שהנושא עלה משהו התעורר בי פתאום, מעין סקרנות שובבה. לפתע התחלתי להביט על אנשים ברחוב, לתהות לגביהם. איך הם במיטה? איזה סקס הם אוהבים? איך הם נראים בלי בגדים? אלא שלדמיין את כולם עירומים לא נתן לי אומץ, להיפך. זה הכניס אותי לחרדה. פתאום, בבוקר בהיר אחד, פחדתי מהמיניות שלי, מהמוקצנות שלה. רציתי לשכב עם כולם, רציתי לפלרטט. רק המחשבה על זה גרמה לי לצמרמורות שירדו כל הדרך מהצוואר ונעצרו שם, למטה. הרגשתי נשית וחושנית ורציתי לטפס על הר ולצעוק "אני חרמנית!", ושכולם ישמעו וידעו. וזה הפחיד אותי. למה בעצם? למה נשים עדיין נתפסות כיצורים עדינים שלא יאה להתייחס אליהן במונחים של חשקים פיזיים והנאות הגוף?

     

    אפילו בימינו, כשבבתי הקולנוע מקרינים פורנו רך להמונים כדוגמת "50 גוונים של אפור", כשההורים שלנו הולכים לצפות בזה כאילו מדובר במיינסטרים לגיטימי (או בסרט טוב, לצורך העניין) ונראה שיש פתיחות חדשה לגבי סקס ומיניות קצת שונים, אפילו עם כל זה, אם נקדיש רגע מחשבה למה שהוליווד מנסה להגיד לנו, הרי שזה עדיין הגבר ששולט, הגבר שיוזם והאישה שנגררת. הגבר חרמן קודם כל ודבר ראשון, ורק אחר כך האישה. כמעט ולא נראה בסרטים נשים מאוננות, בטח שלא במיינסטרים. לא נראה אישה שיוצאת לבר במטרה לסיים במיטה של גבר זר (ולא בטעות כי היא שתתה יותר מדי). לא נראה בחורה צופה בפורנו. זה קיים במידה מסוימת, כן, וזו גם תופעה שהולכת ומתרחבת, אבל אנחנו עדיין לא לגמרי שם. אישה ששוכבת עם גברים רבים היא עדיין שרמוטה, ואף אחת לא רוצה להיות שרמוטה.

    הגבר עדיין שולט. "50 גוונים של שחור" (קרדיט: יח"צ) (קרדיט: יח
    הגבר עדיין שולט. "50 גוונים של שחור"(קרדיט: יח"צ)
     

    אבל אם להיות לגמרי כנה, הקושי בלקבל את העצמי החדשה התגמד לעומת הקושי החדש שצץ, עכשיו כשקיבלתי אישור רשמי להסתכל מסביב ולמצוא לי מטרה ראויה לזיון. בעודי מסתכלת מסביב על אנשים ברחוב, עובדים בסופר, שכנים ומכרים רחוקים - העיניים שלי נפלו דווקא על החבר הכי טוב של בעלי. אבל השינוי שחל בי לקח זמן. המון-המון זמן. ובדרך היו תחנות שהייתי צריכה לעבור כדי להגיע לנקודה שבה מצאתי את עצמי במשולש סקס אסור ומסוכן עם החבר הכי טוב של בעלי. רוב התחנות הללו לימדו אותי שיעור או שניים על לצאת מהעור של עצמי, על לקחת סיכון ולהעיז. חלקן לימדו אותי לא למהר, אחרות לימדו אותי השפלה - מהי.

     

    דיון באולפן ynet על מהי פוליאמוריה

    דיון באולפן ynet על מהי פוליאמוריה

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    מרעיון מגומגם לתוכנית מפורטת

    אבל נחזור רגע אחורה: בעלי החל להעלות את נושא הכנסת אדם נוסף למיטה יותר ויותר. מה שהחל כרעיון מגומגם עבר מהר מאוד לתוכנית מבוססת ומפורטת, שאין ספק שבעלי הגה בה זמן רב. קודם כל, נפתח פרופיל באחת האפליקציות שנועדו בדיוק למטרה זו. יש המון כאלו, מתברר. לאחר מכן, נתחיל לדבר שם עם מישהו או מישהי שימצאו חן בעינינו, מה שיוביל למפגש. במפגש לא חייבים לעשות כלום. רק להכיר, לשתות קצת, אולי קצת לגעת פה ושם אבל ממש לא חייבים ללכת עד הסוף. "רק אם רוצים", היה מוסיף הבעל ומביט בי בעיניים נוצצות. "ובכל מקרה", המשיך, "אם יש קליק ומשיכה, אז אפשר להמשיך להיפגש עד שמרגישים מוכנים לעשות צעדים גדולים יותר".

     

    בהתחלה, כשסיפר לי על התוכנית, נמלאתי תחושת אנטי. זה ממש הרגיז אותי, אפילו שלא ידעתי על מה בדיוק אני מתעצבנת. אני לא רוצה שום פרופיל בשום אפליקציה, אמרתי לבעלי. אם אתה רוצה, אתה מוזמן לפתוח לעצמך אחד ואל תזכיר את שמי, וברור שבלי תמונה כדי שלא חס וחלילה מישהו שאני מכירה יראה אותי שם ויחשוב שאני סוטה. אגב, היום אני יכולה להגיד שלהיות סוטה זה הדבר הכי טוב שקרה לי. אם לא הייתי סוטה לא הייתי נהנית כל כך שקושרים אותי למיטה. אם לא הייתי סוטה, לא הייתי אוהבת ששמים יד על הצוואר שלי ומפעילים לחץ בזמן שאני גומרת. אם לא הייתי סוטה לא הייתי מגלה כמה שאנאלי גורם לי להרגיש טוב (כן!).

     

    כל הדברים הללו, שביליתי שנים בלגלות ולחקור עם בעלי וגרמו לי אושר רב כל כך, כל הדברים הללו הם סטייה נפלאה ומתמשכת. אבל לא הרגשתי ככה באותו רגע, וגם לא בחודשים ואפילו לא בשנים לאחר מכן. בסופו של דבר, הכול התחיל מתמונות. תמונות סקסיות שלי, מרומזות בלבד ובלי להראות פנים, או פטמה, או חריץ כלשהו. במילים אחרות, מרפק. אבל משם זה התקדם במהירות כי גיליתי שהתמונות שצילמנו יצאו יפה. את כל מה שלא ראיתי מול המראה ביום-יום, בעלי הצליח לשקף לי בתמונות.

    התחלנו להשתעשע בהחלפת תמונות מרומזות (צילום: Shutterstock) (צילום: Shutterstock)
    התחלנו להשתעשע בהחלפת תמונות מרומזות(צילום: Shutterstock)
     

    גיליתי שאני רזה יותר ממה שחשבתי, שאני סקסית. שיש לי קימורים שלא היו מביישים שחקניות קולנוע (בזוית מסוימת, בתאורה מסוימת, בעיקר בחושך). ואז רציתי שיראו יותר. אמרתי לעצמי שזה רק בעבורי, למזכרת. שיום אחד אהיה זקנה ומקומטת ואשמח להביט אחורה ולראות כמה חושנית הייתי פעם. אבל זה לא הספיק לי, כי עכשיו היו לי המון תמונות מאוד יפות של עצמי ואף אחד שיראה אותן. ממש כמו עץ ביער, האם הן בכלל קיימות אם הן רק אצלי במכשיר ולא אצל אף אחד אחר? שוב ושוב נכנסתי לענן רק כדי לגלות שאף אחד לא פרץ אליו וגנב את התמונות. איזו אכזבה!

     

    עליית מדרגה ראשונה בחיי המין שלנו

    ואז התחלנו לשלוח אותן לזוג אחר. זוג חברים שהכרנו במשך שנים, עוד מתקופת הצבא, שהתגוררו בצד השני של היבשת. לא היה פה שום סיכון מבחינתי למשהו שהוא מעבר למשלוח הדדי של תמונות סקסיות. וזה באמת היה נחמד מאוד. משחק לא מזיק שאין בו מקום לאסקלציה. מחרמן מאוד ומצד שני מאפשר לצלם עוד ועוד תמונות, יותר ויותר נועזות, שלי, ושלה. חלקן במקומות ציבוריים, בסיטואציות של כמעט להיתפס. זה היה מסעיר לשני הצדדים ולרגע זה הספיק. אבל ממש כמו סמים, גם לזה מתרגלים וצריך לעשות יותר ויותר כדי לשמור על הגחלת.

     

     

    אז התחלנו גם לכתוב. לתאר בפרטי פרטים את הדברים שהיינו מעוללים אחד לשני. בהתחלה זה הביך אותי נורא. וגם הפחיד- לקשר את השם שלי ואת הטלפון לדברים שאני כותבת. שוב המחשבה שאם אי פעם ארצה לשאת במשרה ציבורית זה עלול לצוץ. אבל לאט-לאט הפחד שכך. בגילי המופלג כבר לא אעשה שינוי קריירה כזה רציני. חוץ מזה, בסך הכול מדובר במילים, תמיד אפשר להכחיש ותמיד אפשר גם לזייף את זה, אז למה לא להקל לאויביי הפוליטיים על החיים? בתמונות שלי עדיין לא ראו פנים אז הרגשתי די בטוחה.

     

    ובאמת, עליית המדרגה הזאת שיפרה פלאים את חיי המין שלי ושל בעלי, שהתעוררו מחדש אחרי כל שנות הנישואין הללו. כעת היה לנו זוג חברים שניתן היה להשתעשע איתו בדמיונות, לשלוח לו תמונות ולתאר לו מעשים שבאותו רגע לא הייתה לי שום כוונה להוציא מהפנטזיה אל הפועל. זה היה בטוח. זה היה קל. זה היה כל כך טוב ומחרמן. ואז, אחרי שנה בערך, בעלי קיבל הצעת עבודה שלא יכול היה לסרב לה, ועברנו לגור מרחק חצי שעה נסיעה מהם.

     

    המשך יבוא.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Shutterstock
    חושנית. לא תמיד התחברתי לצד הזה שבי
    צילום: Shutterstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים