דרוש: גבר שישבור לי את הלב
האם אפשר לייצר אהבה? ומה לגבי שיברון לב? יעל אזולאי, אמנית ישראלית שחיה בניו יורק, ערכה ניסוי אמנותי מרתק: בעזרת אודישנים, היא מצאה גבר, שחקן, שיגרום לה להתאהב בו - ואז, על פי חוזה כתוב וחתום מראש, ישבור את לבה. האם הצליחה?
הפעם האחרונה שיעל אזולאי שמעה מאלפרדו, הצעיר השרמנטי עם השיער המקורזל והמבטא האיטלקי המתנגן, הייתה בשיחת טלפון. הוא התקשר, הודיע שהוא בדרך אליה, והיא השאירה לו את דלת ביתה פתוחה. "פשוט תעלה", אמרה. אבל הרגעים חלפו והוא לא עלה. צלצול אינטרקום נשמע, היא ירדה, זר פרחים חיכה על מפתן הדלת, אפילו בלי מכתב, רק עם פתק ועליו מילה אחת בלבד - "יעל". לצדו עמדה קופסה ובתוכה מצלמה, וגם חשבוניות קבלה להחזר הוצאות – בכל זאת, הוא קנה יין וגבינות, וגם נסע אליה לא מעט במוניות. היא התקשרה לידיד והחלה לבכות. "הוא עשה את זה", אמרה מתייפחת, "חשבתי שיהיה לי עוד רגע, לא חשבתי שזה ייגמר ככה".
לב שבור בהזמנה. מתוך Please Break my Heart
רגע לפני שתבכו על מות הרומנטיקה ותצקצקו בלשונכם על הגברים של היום, שבחוצפתם, מגישים עם לב שבור גם קבלות להחזרי נסיעה, ראוי אולי לציין שיעל (34) הביאה את זה על עצמה. זאת אומרת, פשוטו כמשמעו - היא ביקשה מאלפרדו לשבור את ליבה, ולא רק זאת – גם החתימה אותו על חוזה שמחייב אותו לעשות כן. לא, זו אינה דרך מעוותת לחפש ריגושים בניו יורק המנוכרת של 2018, אלא שאזולאי, אמנית ישראלית שגרה בתפוח הגדול, יצאה למסע הרפתקני במיוחד בשם האמנות והאהבה, כשיצרה פרויקט וידאו בשם Please Break My Heart, שבימים אלו מוצג במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי.
"דרוש שחקן, גבר, סטרייט, לא בזוגיות, לפרויקט אמנותי במסגרתו יצטרך לפתח מערכת יחסים עם האמנית. נ.ב – השחקן לא יידרש להיכנס עם האמנית למצבים אינטימיים" – נכתב בהודעה שפורסמה באתרי דרושים המיועדים לשחקנים. שיער ארוך, אגב, הוא יתרון. בין 150-200 אנשים פנו ליעל, מתוכם היא סיננה את אלו שלא נמשכה אליהם על פי התמונה. לבסוף נותרו עשרה מועמדים, שהוזמנו לאודישן מן המניין, מול מצלמה ובוחנים, בהם ישבה יעל: "אני רוצה לבדוק האם אוכל להרגיש רגש אמיתי של אהבה, ואז שהלב שלי יישבר", היא פתחה בהסבר לכל אחד מהמתמודדים. "זה יימשך כמה שבועות, לכל אחד מאיתנו תהיה מצלמה ואזדקק ל-37 שעות מצולמות שלנו יחד ועוד 2-3 שעות שלך מדבר לבד מול המצלמה".
בהמשך, היא הפנתה לגברים שאלות כמו – מה המזל שלך? האם אתה נמשך אליי? וגם - למה אתה אוהב לשחק? "אני אוהב את האדרנלין", ענה אלפרדו בעת האודישן. "והפרויקט הזה יספק לך את האדרנלין הדרוש? לגרום לך להתאהב בי ב-40 שעות?" שאלה, "אקח את האתגר הזה עם המון אדרנלין", השיב בביטחון. "אתה לא דואג מהאפשרות שתפתח רגשות אמיתיים?", היא הקשתה, "אם אני לוקח משימה אני הולך איתה עד הסוף", ענה.
800 דולר עבור ההרפתקה. 200 בונוס עבור שבירת הלב ועוד החזרי הוצאות. כך הסבירה יעל עם החוזה ביד. אלפרדו חתם. איט'ס אה דייט. השניים בילו יחד כחודש, מדגמנים מול המצלמה מה שנראה כשני אנשים שמסתכלים אחד על השני במבט מצועף של תחילת קשר, נמשכים, מתאהבים, מגלים. "אלפרדו היה שחקן מספיק טוב בשביל שלא ארגיש שהוא משחק איתי. ידעתי שהוא משחק, אבל הרגשתי שהוא היה איתי במאה אחוז. זו גם הסיבה שבמודעה לפרויקט כתבתי שזה לא יכול להיות מישהו בזוגיות או גיי. כל הזמן שאלו אותי איך תפלי בפח של עצמך, את תהיי מודעת כל הזמן לכך שזה פרויקט. ואז אמרתי – אם אייצר תנאים מספיק טובים בשביל להשלות את עצמי שאולי יש סיכוי, אם אוכל לייצר מספיק ספק כדי להיאחז בו - זה יעבוד".
למה בעצם לעשות לעצמך דבר כזה?
"עברתי תקופה בחיים שבה יצאתי עם הרבה גברים, ובכל פעם שזה לא הסתדר, יום למחרת התעוררתי בבוקר והכל היה בסדר למרות שזה נגמר, עברתי הלאה בקלות וכלום לא כאב. שאלתי את עצמי למה יש לי קהות חושים, למה אני לא מצליחה להיקשר. ומצאתי את עצמי רוצה שיישבר לי הלב כדי להרגיש משהו. התחלתי להתגעגע לשיברון הלב שהיה לי בגיל 21 רק כדי להרגיש, לתחושה שיש מה להפסיד, שיש משהו שהיה יקר לי ושנלקח ממני לעומת כל הדייטים האלה. עדיין לא ידעתי איך זה קשור לאמנות, אבל כל הזמן אמרתי שאני צריכה שהלב שלי יישבר, ואם זה יקרה לי בחיים האישיים אז גם אוכל לעשות אמנות טובה יותר".
נו, תשאלו את זה - למה לא פשוט לחפש אהבה ולהסתפק בזה? מה, בבית הספר לאמנות לא יסתפקו באמנית שמצאה לעצמה אהוב פוטנציאלי? על מה ולמה הדרמה ומה עולל הלב המסכן שנגזר עליו להישבר ככה? אבל מתברר שחיי היומיום לא מספיקים כדי להרעיד את אדמת הרגש. המציאות, בסופו של דבר, היא לא החומר ממנו עשויים סרטי הוליווד: "כשאנחנו נכנסים לזוגיות, מתאהבים ונשארים בה הרבה זמן, המימד של הפנטזיה נעלם ואנחנו כל הזמן נתקלים במציאות", אומרת אזולאי, "פתאום מוצאים את הכלים לא נקיים, ויש פיפי על מכסה האסלה - דברים קטנים כאלה שאנחנו לא חווים אותם בתקופה של ההיכרות המרגשת הראשונית. עניין אותי מה אנחנו בונים לעצמנו בראש, מה הקולנוע והטלוויזיה בונים אצלנו. שאלתי את עצמי מאיפה רגשות באים. האם הקולנוע והטלוויזיה מעצימים את הרגש ומחנכים אותנו להרגיש, האם יש רגש שהוא אותנטי או שהכל חיקוי למה שאנחנו רואים בטלוויזיה? ואז הבנתי שאני מסוגלת לשלוט על זה ולייצר תנאים של התאהבות ושיברון לב".
וכיאה לאמנית טוטאלית, אזולאי החלה נופלת במחילת הארנב אל ארץ פלאות ושמה אלפרדו. "אני אוהב אותך. עבדת עלי לגמרי", הודה מול המצלמה באחד המפגשים, או שמא הפגין יכולות משחק אמינות מאוד? בכל זאת, שחקן. כנראה לעולם לא נדע, וגם אזולאי לא ידעה, מה שלא מנע ממנה להשיב לו בכנות - "גם אני אוהבת אותך".
"מאוחר יותר הוא אמר לי שלא הרגיש שהוא משקר כשהיה איתי", היא אומרת, "ברגע שעזב אותי הוא אמר לעצמו שהדבר הזה לא אמיתי, שזה פרויקט, אבל כשהיה איתי הוא נכנס לזה והתמסר לזה עד הסוף".
היה שלב שהרגשת שאת רוצה להפסיק את הפרויקט וללכת עם הרגש?
"ברור. אמרתי לו שאני פוחדת, כי זו הייתה הדרך שלי לבדוק איך הוא מרגיש באמת. שברתי את הקיר הרביעי, אמרתי לו 'אתה משחק'. כשנסענו במונית הוא דיבר על זה שהוא אוהב להגיד לאיטלקים שהוא ארגנטינאי, ואז שאלתי אותו – אתה אוהב לשקר? והוא אמר 'אני אוהב לשקר בשביל הכיף', אז אמרתי – 'מה שאנחנו עושים פה זה שקר'. רציתי לראות איך הוא מגיב לזה ואם אני יכולה לקבל את האמת של הרגשות שלו. וגם חשבתי לעצמי – 'אולי אני אשקר בווידאו אם באמת נהיה יחד, אסתיר את זה שאנחנו ביחד - או שאולי אגלה את האמת - שאנחנו ביחד והוא לא שבר לי את הלב. גם בריאליטי עושים כאלה דברים ואני לא מחויבת, אני אמנית, זה לא ניסוי באמת אלא עבודת וידאו. את כל הדברים האלה אמרתי לעצמי, וגם את הדבר הכי חשוב - שהחיים יותר חשובים מהאמנות. בסוף זה לא קרה. כי זו לא הייתה החלטה שלי – הוא החליט עבורי. אבל אני שמחה על ההחלטה הזו".
אכן, ההחלטה מתי לכבות את המצלמה ולהיעלם הייתה של אלפרדו, ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מכך שחוזה משפטי לא ממש השאיר לו ברירה. "בסופו של דבר שמתי עליו תאריך תפוגה כבר מההתחלה, אני זו שנפרדה ממנו. למעשה, השליטה נעה ממנו אלי כל הזמן, מצד אחד אני החתמתי אותו על חוזה, ומצד שני נתתי לו את השליטה כי הצלחת הפרויקט הייתה תלויה בו".
רגשות, כידוע, הם לא רציונליים. היה לך כעס עליו אחרי שעזב?
"הייתי עצובה. לא כעסתי עליו כי זו הייתה יוזמה שביקשתי ממנו. אבל כן, ברגע שזה נגמר נשארתי עם עצמי ועם החומרים. עברתי כל מיני רגשות, אבל אחד הדברים החשובים שחוויתי במהלך העריכה, וזה הפך להיות הפוקוס של העבודה - היה כשהמציאות התערערה לי - לא ידעתי מה נכון ומה לא. זה קרה כשלקחתי את המחשב הביתה והמשכתי לצפות בחומרים במיטה עם עצמי והלפטופ. עד אז הייתי בסטודיו והכל היה בסדר. בדיעבד הייתי צריכה לשמור את ההפרדה הזו. בלילה ההוא התחלתי להתערער, צפיתי בסרטונים האחרונים שלו, ניסיתי לראות אם הוא עצוב באמת או משחק".
מעבר לפאסון האמנותי, אי אפשר להתעלם מכך שהעבודה הזו טלטלה משהו במרקם העדין של הרגש אצל אזולאי. ועל כן, כשיעל מדברת על הפרויקט, במרחק שנתיים מעשייתו, היא לא מהססת להשתמש במילה טראומה: "הייתי בתהליך החלמה מהפרויקט. פחות משיברון הלב עצמו, יותר מהערעור של תפיסת המציאות. זה קצת קשור לפרנויה, כי יש מידה של חיפוש אחר כנות בכל זוגיות, אבל כשאת עושה עם עצמך פרויקט כזה, כל דבר קטן שיקרה לך בקשרים עם גברים אחריו, יראה לך כמו העבודה שלך - רגע, אולי זה לא באמת קורה, אולי מישהו עובד עלי. חוץ מזה, הפרויקט היה מאוד אינטנסיבי ואישי, והתעסק בדבר שאני מאוד רוצה – אהבה. שמתי לב איך אמרתי דברים מהפרויקט שלי גם לגברים אחרים שיצאתי איתם אחר כך. זה גרם לי להבין איך אנחנו לא משתנים אלא נשארים אותו דבר – זו מראה לעצמך. אבל גם היה בזה משהו מאוד מרפא – למשל, כשהסתכלתי על עצמי מצולמת, בהתחלה כל מה שראיתי היה הקמטים שלי. אבל לאט לאט התחלתי לאהוב אותם".
אז מה למדת מכל זה על אהבה?
"שאם התנאים טובים – שני אנשים מסתדרים וכיף להם ויש משיכה, זה עניין של החלטה. הרבה פעמים את יכולה להגיד לעצמך שאת רוצה להתאהב וזה לא קורה. אני מרגישה שלשכנוע עצמי יש הרבה מקום. האמת היא שיצאתי לדרך במטרה לשאול שאלות על עצמי ועל רגשות, אבל בסוף הפרויקט הרגשתי שאני יודעת פחות על אהבה ממה שידעתי לפני".
במבה. זה היה השריד האחרון לקשר של יעל ואלפרדו. כשבועיים לאחר הפרידה, השניים נפגשו – בכל זאת, היה באמתחתה צ'ק עם השם שלו עליו. אזולאי נתנה גם לו שקית במבה – "כשהיינו ביחד כל הזמן הבטחתי לו שאתן לו את החטיף הישראלי, והוא מאוד אהב את זה. הלכנו ברחוב והוא חיבק אותי ואמר לי 'את יודעת, זה מרגיש לי קצת נוסטלגי'".
שניים כאלה, יפים, צוחקים, צועדים ברחובות ניו יורק הקרה ויחד מרגישים קצת פחות בודדים. אפשר ממש לשמוע את דיסני מתהפך בקברו וזועק - "נו, לארגן לכם איזה ג'יני ומרבד קסמים? או אולי זוג רגליים במקום סנפירים? או כרכרה עשויה דלעת ועכברים? תאהבו כבר, מה עוד אתם צריכים?" (כזה הוא דיסני, גם במותו חובב חרוזים). אבל למציאות היה תכנון אחר עבור יעל ואלפרדו: "כמו בסרטים, אנחנו מחפשים סוף טוב כי ככה גדלנו והתחנכנו, אבל החיים לא ככה. הדבר הזה נגמר, ואז נכנסתי לטירוף של עבודה, והיינו רק שני אנשים שעשו יחד פרויקט. כשמתחילים ככה קשר, הסוף ידוע מראש", היא אומרת, ומוסיפה: "חוץ מזה, אני חייבת לשאול למה זה חשוב מה קרה איתנו אחרי שהפרויקט הסתיים? ברגע שהווידאו מסתיים כבר לא משנה מה קורה. זה בגדר רכילות. אף אחד לא שואל מה קורה אחרי שהסרט נגמר".
העבודה Please Break My Heart תוצג בפסטיבל הצילום הבינלאומי במתחם גולף בתל אביב.
