זעזוע בשכונת התקווה: "האם ממררת בבכי - 'למה לא שמרתי עליה?'"

למחרת רצח הנערה סילבנה צגאיי (13), התחדדה אתמול (ג') המתיחות בין התושבים הוותיקים של שכונת התקווה בתל אביב לבין האזרחים הזרים מאפריקה ובכללם קהילת אזרחי אריתריאה שעמה נמנתה הקורבן. בן לוי, שכן שהיה מדריך של סילבנה במועדון בבית דני, נזכר בילדה מקסימה לדבריו: "כואב הלב על מה שקרה כאן. היא תמיד הייתה חייכנית, אף פעם לא התלוננה או סיפרה שמרביצים לה בבית. כל מה שאני מגלה היום מגיע כהלם גדול". בינתיים, גם הלילה נמשך המצוד המשטרתי הנרחב אחר החשוד ברצח.

בגינת בניין של קרוב משפחתה של צגאיי הוקם אוהל, שם ישבה אמה של הנרצחת עם קרובים וחברים. ניכר שכל הנוכחים במקום ידעו שמשהו לא היה תקין בבית, ורובם תוהים כיצד טרם נתפס החשוד, טספברהן טספסיון, בן זוגה לשעבר של האם. כשאביו של החשוד, טאקלב הגיע לאוהל הניחומים בשעות הערב הוא התקבל בכבוד עם זעקות שבר ובכי. "אין לנו בעיה איתו, הוא עשה לנו כבוד בזה שהגיע כאן", אמר הפטון גברויאם, בן דודה של האם. "עם בנו יש לנו בעיה קשה. אני מקווה שיתפסו אותו בקרוב".

גברויאם מספר שהתקשה עד כה לשוחח עם האם. "היא לא בשלב שהיא יכולה לדבר, היא איבדה את בתה היחידה וזו תחושה נוראית. היא לא בשליטה, וכל הזמן מלמלת 'למה לא שמרתי עליה'. לא חששנו לילדה, חששנו לאימא שלה. הוא היה רב איתה המון ובסוף מבקש סליחה. היא הייתה סולחת, למרות שהיא ואנחנו ידענו שזו לא סליחה אמיתית. זה קרה בעיקר כשהוא היה צריך כסף או דברים אחרים".

בכניסה לחצר יושב גבריאל, חבר של המשפחה, עם מחברת גדולה ועט. מפעם לפעם נעצרים לידו הנכנסים והיוצאים, שולפים מהכיס שטר ותורמים לעזרת המשפחה. גבריאל מכניס את השטר לכיסו וכותב את שמם לצד הסכום שהביאו. "אני עושה מעקב כדי שאחרי זה נוכל להודות לכל אחד ואחד על התרומה", הוא מסביר. "לאימא אין הרבה אמצעים, אז הקהילה מנסה לעזור לה ככל האפשר".

כמו רבים אחרים כאן הוא הכיר את הנרצחת: "לא הגיעו לה החיים שהיו לה, בטח לא המוות. זה עצוב, עצוב מאוד. היא הייתה ילדה שבעיקר חלמה לחייך". 

הנרצחת סילבנה צגאיי

חשש אחרי הרצח: "הנשים מפחדות לצאת"

חלק מהתושבים הישראלים ששוחחו עם ynet טענו שההזנחה של שכונות הדרום מקיפה הן את הוותיקים והן את הזרים, ואילו אחרים הפנו אצבע מאשימה כלפי אוכלוסיית הזרים, שלדבריהם "אלימה יותר".

חברת ועד השכונה, אילה סינואני, סיפרה כי לאחר היוודע הרצח חששו תושבים לצאת מבתיהם שמא ייתקלו בחשוד שעדיין נמלט. על האווירה בשכונה הוסיפה: "בלילות הנשים שלנו מפחדות לצאת, יש ממש פחד באוויר. אי אפשר להמשיך לחיות ככה. כמה נוכל לעצור את התושבים מבלי שיגיבו? התפרצות תהיה בלתי נמנעת. הממשלה צריכה לקחת את עצמה בידיים ולהתחיל לעשות מעשה".

שלמה מסלאוי, חבר מועצת העיר ותושב ותיק בשכונה, אמר: "זה מקרה מאוד מצער. אני חושב שמדובר באובדן שליטה מוחלט. יש הרבה מקרים של אלימות שלא מדווחים".

מנגד, ענבל אגוז, שמתגוררת בשכונת שפירא הסמוכה, הביעה עמדה שונה. לדבריה, "כל הנשים שמתגוררות בדרום תל אביב הן בעצם קורבנות של המדיניות הגזענית והמכוונת שמפועלת על התושבים ועכשיו על מבקשי המקלט. זאת בעצם מדיניות של הפקרה. מפקירים את כל האוכלוסייה, גם המקומית וגם החדשה".

זעזוע בשכונת התקווה, דקות אחרי הרצח(צילום: עמית שעל)

סילבנה צגאיי

זירת הרצח(צילום: עמית שעל)

זירת הרצח

לטענת אגוז, ההזנחה בדרום תל אביב יצרה חממה לסחר בנשים ולשימוש בסמים: "מצופפים כאן את כל האוכלוסיות במקום נורא קטן, אוכלוסיות שסובלות מדיכוי כזה או אחר, אוכלוסיות מוחלשות עם מצב סוציו-אקונומי נמוך. אין מדיניות אכיפה בנושא של מבקשי המקלט בגלל שאין להם שום מעמד וזה נופל בין הכיסאות. נשים רבות שמתלוננות נשארות ללא מענה".

החשוד טספברהן טספסיון

"אנו מצויות בקו האש"

המרכז הקהילתי לנשים אריתריאיות, שנמצא בשכונת פלורנטין, פרסם אתמול בבוקר הודעה תקיפה בעקבות רצח הנערה: "ממשלת ישראל, דמנו הופקר ואנחנו מצויות בקו האש. אנא הקשיבו לזעקתנו, אנא הפסיקי את הלחץ שאותו את מפעילה עלינו והפעילי במקום מדיניות מסודרת כדי שנוכל למצות את זכויותינו כנשים בעולם הזה, כדי שנוכל לפנות לרשויות הרווחה ולרשויות המבצעות, ולקבל מענה הולם ובכך להימנע מעוד סיפורים כאלה".

עוד אמרו במרכז כי "לצערנו, לא מעט גברים פונים לאלכוהול, מה שמוביל בהרבה מהמקרים לאלימות כשהנפגעות הראשונות הן אנחנו, הנשים שצריכות להתמודד מול כל זה בבתיהן. כשאנחנו פונות למשטרת ישראל לעזרה, פעמים רבות אנו נותרות ללא מענה ונאלצות להתמודד שוב לבדנו".

ברקע הדברים יצוין כי ביוני השנה דיווח מפקד משטרת שרת בדרום תל אביב, סגן-ניצב צחי שרעבי, לוועדת הפנים של הכנסת על התגברות תופעות האלימות בקרב הזרים מאפריקה בשטח שתחת אחריותו. "בחציון הראשון של שנת 2018 יש עלייה של עשרות מקרים בעבירות אלימות, שוד ותקיפה חמורה בקרב מסתננים בדרום תל אביב, ביחס לתקופה המקבילה בשנה הקודמת", אמר אז קצין המשטרה.

שרעבי הצביע אז על סגירת מתקן השהייה "חולות" ושחרור מבקשי המקלט מכלא "סהרונים" כסיבות עיקריות לעלייה ברמת הפשיעה והאלימות של הזרים. בעבר ניתן היה לשלוח זרים מאפריקה שביצעו עבירות אלימות למתקנים אלה מסיבות מנהליות בעקבות אי החזקת אישור שהייה תקף, גם אם לא ניתן היה להרשיע אותם בבית משפט בעבירות פליליות.