שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    שלושה מינים בציפור אחת
    צלם חובב בפנסילבניה גילה ציפור הנושאת גנים של שלושה מינים, משני סוגים שונים: אביה הוא ממין אחד, ואמה בת כלאיים של שני מינים אחרים

    לוול ברקט (Burket) נוהג לנסוע בקיץ מביתו בעיר פיטסבורג בפנסילבניה כשעתיים מערבה, אל החווה מוקפת היערות של משפחתו. כבר כמה שנים שהוא מגיע לשם כדי לעסוק בתחביבו, צילום טבע. במיוחד הוא אוהב לצלם את הסִבְכִים, הציפורים הקטנות והצבעוניות האופייניות לאזורים האלה.

     

    במאי האחרון צילם ברקט את אחת הציפורים שותה מבור מים ביער. "חשבתי שזהו זכר של סבכון ברוסטר (Brewster’s warbler)", אמר בראיון לאתר פורבס. "והוא בלט לי לעין, כי אף פעם לא ראיתי 'ברוסטר' לפני נדידת האביב". מאוחר יותר הוא הסתכל שוב בתמונות, ומשהו נראה לו לא בסדר. לציפור לא היו פסי עין שחורים המאפיינים את סבכון ברוסטר, והחזה שלה לא היה צהבהב כמצופה אלא לבנבן, ועליו שני כתמים בצבע חום אדמדם.

     

    סבכי כלאיים (צילום: לוול ברקט)
    סבכי כלאיים(צילום: לוול ברקט)

     

    התמונות האלו החלו חקירה שהובילה בסופו של דבר למסקנה יוצאת דופן: הציפור שראה ברקט היא דוגמה לבן כלאיים הנושא את הגנים של שלושה מינים שונים של סבכי, השייכים לשני סוגים נפרדים.

     

    כחולי כנף, זהובי כנף ופנסילבנים

    הציפור המכונה "סבכון ברוסטר" היא בעצמה בת-כלאיים: זהו אינו מין נפרד "אמתי", אלא שם שניתן לצאצאים של שני מינים קרובים, סִבְכוֹן זהוב-כנף (Vermivora chrysoptera) וסִבְכוֹן כחול-כנף (Vermivora cyanoptera). הכלאות בין שני מינים אלו אינן נדירות במיוחד, כפי שאפשר ללמוד מהעובדה שהן תוארו כבר ב-1874 בכתביו של האורניתולוג האמריקאי ויליאם ברוסטר (שעל שמו הציפור).

     

    בעשרות השנים האחרונות בני הכלאיים הפכו נפוצים אפילו יותר, בעיקר בשל הגירה של כחולי הכנף לאזורים בהם חיים זהובי הכנף – ככל הנראה בשל שינויי האקלים והרס הסביבה בה הם חיו בעבר. בה בעת, מספרם של זהובי הכנף נמצא בירידה, כך שקשה להם יותר למצוא בן או בת זוג מבני מינם. התוצאה היא עוד ועוד זוגות של כחול-כנף עם זהובת-כנף, או להפך.

     

    סִבְכוֹן כחול-כנף (צילום: shutterstock)
    סִבְכוֹן כחול-כנף(צילום: shutterstock)

     

    אך כאמור, הציפור שראה ברוקה הייתה שונה. הוא ניסה לחשוב מאיפה היא הייתה יכולה לקבל את הכתמים החומים על החזה, ונזכר שבאותו אזור נמצא סבכי נוסף, שלו כתמים חומים גדולים מתחת לכנפיים: סִבְכוֹן פנסילבניה (Setophaga pensylvanica). אלא שבעוד כחולי הכנף וזהובי הכנף קרובים זה לזה מאוד מבחינה אבולוציונית, ולכן מייצרים בני כלאיים בקלות יחסית, סִבְכוֹן פנסילבניה רחוק יותר. הוא אף שייך לסוג אחר, סטופנגה לעומת ורמיוורה. האם יכול להיות שאותם מינים רחוקים יחסית הצליחו בכל זאת להתרבות?

     

    כדי לבדוק זאת, הצעד הראשון של ברקט היה לשוב לבור המים עם מצלמת וידאו. לכל מין של ציפור שיר יש שיר מיוחד משלה, וצפרים מנוסים יכולים לזהות לאיזה מין שייך שיר מסוים. לרוב הזכרים הם אלו ששרים, והם לומדים את השיר בעיקר מאביהם, ולעתים גם מזכרים אחרים בסביבה. ברקט צילם סרטונים בהם הסבכי המוזר שר, וכשהאזין לשירים בתשומת לב לא היה לו ספק: הם נשמעו ממש כמו אלו של סִבְכוֹן פנסילבניה. לפי השיר, הוא היה משוכנע למדי שאביו של הסבכי המסתורי היה שייך למין זה.

     

    בשלב זה החליט ברקט שהוא זקוק לעזרה מקצועית, ופנה למעבדה לאורניתולוגיה באוניברסיטת קורנל. החוקר דיויד טייס (Toews) ראה את התמונות, צפה בסרטון והשתכנע שאכן יש כאן משהו מעניין. הוא נסע לפנסילבניה מצויד ברשתות ערפל, המשמשות לתפיסת ציפורים מבלי לפגוע בהן, ובעזרת ברקט וההיכרות הקרובה שפיתח עם הסבכי הצליח לתפוס את הציפור תוך דקות. "זו הייתה חוויה מדהימה", אמר ברקט. "עד אז ראיתי דברים כאלו רק בערוץ דיסקברי".

     

    סִבְכוֹן זהוב-כנף (צילום: shutterstock)
    סִבְכוֹן זהוב-כנף(צילום: shutterstock)

     

    טייס צילם את הסבכי מקרוב, מדד את אורך המקור והכנף שלו, וגם נטל ממנו דגימת דם לבדיקה גנטית. כאשר התוצאות הגיעו, התברר שההשערה של ברקט הייתה נכונה: הסבכי היה צאצא של זכר מהמין סבכון פנסילבניה ונקבה שהייתה סבכון ברוסטר, כלומר בת כלאיים בעצמה, שילוב של סבכון זהוב-כנף וסבכון כחול-כנף. שלושה מינים ושני סוגים, מאוחדים בציפור קטנה אחת.

     

    משפחה מסובכת של סבכים. אילן היוחסין המשוער של הסבכון ההיברידי שגילה ברקט (מבוסס על איור של Cornell Lab of Ornithology)
    משפחה מסובכת של סבכים. אילן היוחסין המשוער של הסבכון ההיברידי שגילה ברקט(מבוסס על איור של Cornell Lab of Ornithology)

     

    לקחים מבן הכלאיים

    טייס וברקט הציגו את ממצאיהם במאמר בכתב העת "Biology Letters". טייס אינו סבור שמבן הכלאיים יתפתח מין חדש של סבכי, אך אם הוא יעמיד צאצאים הוא יוכל להעביר גנים בין הקבוצות השונות, כפי שעושים בני כלאיים במקרים רבים. אם למשל בת זוגו תהיה מהמין סבכון פנסילבניה, וצאצאיהם יתרבו עם בני אותו מין, ייכנסו כך לאוכלוסייה של הפנסילבנים גנים מכחולי הכנף וזהובי הכנף. טייס הצמיד טבעת זיהוי לרגלו של הסבכי בן הכלאיים, ומתכוון להמשיך ולעקוב אחריו בשנים הבאות.

     

    בנוסף, אפשר ללמוד לא מעט מעצם העובדה שבן כלאיים כזה נוצר. קודם כל, אנחנו יודעים עכשיו שזה אפשרי: למרות המרחק האבולוציוני, הגנים של סבכון פנסילבניה ושל סבכון ברוסטר (ולכן גם של המינים שמהם הוא נוצר, כחול הכנף וזהוב-הכנף) דומים מספיק בשביל שיוכלו להעמיד צאצאים שלפחות על פי מראם הם בריאים ו"נורמלים". נראה שהגבול בין המינים, שמחזיק מעמד רוב הזמן, מבוסס יותר על חוסר משיכה בין הנקבות של מין אחד לזכרים של המין השני, ולא על שוני גנטי.

     

    סִבְכוֹן פנסילבניה (צילום: shutterstock)
    סִבְכוֹן פנסילבניה(צילום: shutterstock)

     

    במקרה זה, נקבת ברוסטר בכל זאת בחרה כבן זוג סבכון פנסילבניה. וכמו ריבוי בני הכלאיים של כחולי הכנף וזהובי הכנף, גם העובדה הזו עשויה להצביע על מצוקה: האוכלוסייה של סבכים אלו מצטמקת, והנקבות מחפשות בן זוג בכל מקום שבו הם יכולות למצוא אותו.

     

    ברקט, שאינו מדען במקצועו, נהנה מאוד מההזדמנות להשתתף במחקר ולהתחקות אחר מוצאו של הסבכי שגילה. "עד לפני שבע שנים לא ידעתי שום דבר על ציפורים", אמר. "ועכשיו יצא שגיליתי ציפור שהיא כנראה יחידה במינה. זה יכול לקרות לכל אחד!"

     

    ד"ר יונת אשחר, כתבת באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים