חיה חברתית קטנה
הרך הנולד שלנו מגיע לעולם כשהוא מצויד מלכתחילה במערך כישורים חברתיים, שאפשר לפתח בקלות כבר בשנת החיים הראשונה • מדריך חדש ופשוט להפעלה מציע סדרה של תרגילים בסיסיים, שיעזרו לתינוק להפוך לילד, ובהמשך למבוגר, בריא בנפשו, מאושר בחלקו ומחובר היטב לסביבתו
הוא עדיין לא מדבר ויכולת ההבעה שלו אולי קצת מוגבלת, אבל מתברר שלתינוק שלכם כבר יש יכולות חברתיות, ואם תרצו תעזרו לו לשפר אותן ממש מעכשיו. "נולד להיות חברותי", מדריך להורי תינוקות שכתבה ד"ר עדה בקר, מבקש לעודד את ההורים לחדד אצל ילדיהם את הכישורים החברתיים כבר בגיל הרך ביותר.
"להיות חברותי זה טוב יותר ובריא יותר, ויש לדבר השפעה מכרעת על חיינו", טוענת ד"ר בקר, מומחית להתפתחות חברתית בגיל הרך. "כל המחקרים מצביעים על קשר הדוק בין אושר למספר החברים. אך לא מדובר רק באושר. מחקרים הראו כי אנשים בעלי מעגל חברתי רחב הם בריאים יותר ומאריכי חיים יותר מהממוצע. יש מחקר אורך ידוע בן יותר מ־70 שנה, שלקח שתי קבוצות - של בוגרי אוניברסיטת הרווארד ושל אנשי עמל בשכונה בבוסטון. הוא עקב אחריהם כל כמה שנים וביקש למלא שאלונים ולהצטלם, ולפני 20 שנה בערך התוצאות פורסמו והמסקנה הגורפת היא שבהשוואה בין הקבוצה בעלת הכסף, ההצלחה והקריירה, לעומת הקבוצה של האנשים הלא משכילים, הדבר החשוב בחיים זוהי החברות, הקשרים החברתיים. בסופו של דבר, כל מה שמניע בחיים וגורם לאושר ושמחה אלה מערכות היחסים".
כבר בלידתו התינוק מצויד בשלל תכונות חברתיות שיש לפתח. "שנת החיים הראשונה של התינוק היא הזמן האידיאלי למתן הכלים ועיצוב יכולותיו החברתיות של התינוק, על מנת לגדלו להיות שותף חברתי מלא", אומרת ד"ר בקר. "המדריך שלי מבוסס על תפיסת העולם שההורים הם הגורמים הכי חשובים להתפתחות התינוק ויש להם כוח עצום להנחות אותו לחיים חברתיים, לחיים של סיפוק, הגשמה ותרומה לקהילה".
בארגז החול
הספר "נולד להיות חברותי" (בהוצאת ג'ינג'ר) הוא פרי ניסיונה העצום של ד"ר בקר בעבודה עם ילדים בכלל ותינוקות בפרט. "המסע שלי ארוך והתחיל כבר לפני למעלה מ־30 שנה", היא מספרת. "הייתי יועצת בתיכון ותמיד היו לי שיחות עם מתבגרים. חלקם הגדול התקשו בדבר זה או אחר, והבנתי מכל הבעיות - הרגשיות, החברתיות או הלימודיות - שדבר אינו חדש, שום דבר לא מופיע פתאום. תמיד זה התחיל מגיל צעיר, הבעיות הטרידו בתחילת בית הספר ואפילו בגן. כך הנושא של להתחיל לטפל כבר מהגיל הרך תפס אותי. באותה תקופה נולד בני השלישי ושוב התעוררה אצלי ההתלהבות מהגיל הרך ומצאתי עבודה עם בני הגיל הזה".
האתגרים שניצבו בפניה היו מורכבים ומסקרנים. "התחלתי לעבוד בתוכנית הדרכה לאמהות לתינוקות בני שנה במסגרת תוכנית שיקום שכונות. הדגש בתוכנית היה על מרכיבים קוגניטיביים - איך לשחק עם התינוק, מה להראות לו, פיתוח שפה וכדומה. הציעו לי להדריך במעונות יום ושם גיליתי את התחום החברתי. היינו יוצאים לחצר ופתאום התגלה העומק וההיקף והחשיבות של המשחק החברתי בגיל הרך. שם, בארגז החול, למדתי כל מה שאני יודעת על הגיל הרך. התחלתי לראות מה מתרחש חברתית והרגשתי במקום הנכון".
השלב הבא היה אקדמי. "אחרי הרבה מחקר וקריאת חומרים באנגלית החלטתי לעשות דוקטורט בנושא הקשר בין התפתחות רגשית לחברתית בגיל הרך. במשך השנים הוצאתי שני ספרים: 'עם מי שיחקת בגן היום?' ספר אקדמי שמיועד בעיקר לאנשי מקצוע, והשני, 'לגדל ילד חברותי', שמיועד להורים ועוסק בשנות החיים הראשונות בנושא החברתי". בספר החדש, השלישי, היא שמה את הדגש על שנת החיים הראשונה. "במרוצת הזמן ראיתי שוב איך היכולות החברתיות מתפתחות בשנים הראשונות והבנתי שאני חייבת להשלים את המהלך ההתפתחותי".
התינוק הוא יצור חברתי ממש מרגע לידתו. "למעשה, הוא מביא איתו מהרחם את פלא הבריאה - הוא מגיע מוכן עם היכולות עצמן, כך שאין צורך ליצור אותן. בספר אני מציינת מחקר של מרשה קייטס שנעשה בבית החולים שערי צדק, עם אמהות שזו לא הייתה לידתן הראשונה. היא שאלה אותן באיזה גיל התינוק יוצר לראשונה קשר עין, ורובן ענו שבגיל חודש־חודשיים ואפילו שלושה. ואז היא הראתה להן שתינוק יכול אפילו בגיל יום או יומיים לעקוב אחר עיני אמו והוא גם מזהה את קולה בגיל יומיים ואת ריחה בגיל שבועיים".
אז פיתוח היכולות החברתיות של התינוק הוא עוד משימה תובענית המוטלת על ההורים המותשים.
"ממש לא. כי אנחנו לא צריכים לשתול בילדים כלום, אלא להסתכל מה הביאו איתם ולהיענות לזה. הרבה פעמים תפקידנו הוא לא ליצור מחדש, אלא להיענות למה שיש. אם התינוק מחייך אליי, פירושו שהגיע לגיל שהוא יכול לחייך. זה יותר פשוט ממה שזה נראה. מתבקש מההורים רק לשים לב, וכידוע, אתה יכול לראות את הדברים רק כשאתה שם לב. אני קוראת להורים להיות מודעים, קשובים ונענים לזה, ולא להתייחס רק לצד הטכני של הגידול - שהוא חשוב כמובן. זה לא דורש הרבה זמן או סבלנות והכל נעשה תוך כדי תנועה. כשאתה מחליף חיתול יש לך שלוש דקות של קשר עין מופלא שמתפתח, והנה זה כבר עונה על הדרישה. כך גם בזמן האכלה, בזמן הנקה, בכל אינטראקציה שהיא, לאו דווקא יזומה. אין צורך לקבוע לזה שעה כמו שיעור. לא נשכח שגם לתינוק יש מינון קטן של תשומת לב וצריך להיות ערים לכך - לא להעמיס או להקשות עליו. האינטראקציות תהיינה קצרות ולפרקים".
לא להפריע
פיתוח הכישורים החברתיים של תינוקכם מתחיל כמשחק של שיקוף וחיקוי. "למשל, התינוק מסתכל עליי - אני מסתכלת חזרה; הוא מחייך - אני מחייכת. אם הוא מתעניין בי - אני מדברת אליו. אני משמיעה לו קולות. אני מספרת לו משהו פשוט: 'נכון שהלכנו לטייל? נכון שהיה כיף בחוץ?' בגיל הזה חשוב לדעת לנהל דיאלוג, וחשוב לא פחות לדעת שהוא מביא איתו את היכולת לנהל דיאלוג. הוא יודע איך לעשות זאת. הוא יודע שדיאלוג זה לא מונולוג - אתה נותן קצת ומחכה שהצד שהשני ייתן. אתה מדבר אם לא מפריעים לך. זה הזמן שבו התינוק לומד להקשיב ולא רק לדבר. אם מפריעים לך - אתה מפסיק לדבר ומחכה שיסיימו. תינוק לא מדבר ולא מגיב כשמפריעים לו לדבר".
האינטראקציה הבסיסית הזו רק הולכת ומתפתחת. "בגיל שלושה חודשים כבר מנהלים דיאלוג. רובם בני דיאלוג בגיל הזה ולפעמים גם קודם. גם אם הם לא ממש מדברים ומגיבים אנחנו לא נגזים בגירוי, כי נמשיך לדבר ולא ניתן הזדמנות ליזום את התור שלהם. דווקא אם הוא לא מדבר ‑ לא ניזום אנחנו, אלא נחכה, וכשיתחיל להשמיע קולות לא ניכנס ל'דבריו'. אנחנו רואים שהדיאלוג הוא מרכיב מהחשובים בהתפתחות החברתית, כי זו היכולת לתת לזולת את התור שלו ולקחת לי את התור שלי. כשהוא בן אפס, הוא נולד עם הבנה של תור ודיאלוג, אנחנו נוטים לקלקל את זה ולכן חשוב שנתקן את זה ונפתח את זה. לא צריך לעבוד קשה, זה ישנו. רק שלא נפריע".
כל ילד יכול להיות טיפוס חברתי?
"באוכלוסייה תקינה, בשנת החיים הראשונה יש יצירת דפוסי תקשורת עם ההורים. זה עדיין לא ממש חברותי, אלא רק הבסיס. מבחינת התינוק - הוא לא עסוק בחברותיות, אלא בקשר דיאדי עם הוריו. הוא בדיאלוג. הוא לומד לאט־לאט תוך כדי שהוא מסתכל איך מתנהגים, מה צריך לעשות, מה מותר ומה אסור, מה בטוח ומה מסוכן וכל מה שצריך. התינוק רואה עלינו את הכל וכשהוא חוצה את גיל חצי שנה הוא כבר יודע להבחין במערכות יחסים - ועובדה שרואים תינוקות בוכים כשהם מזהים שהוריהם מתווכחים. יש עלייה ברמת החרדה שלהם".
יכולת הקליטה של תינוק בן פחות משנה היא לא פחות ממדהימה. "הוא ער ולומד המון", מפרטת ד"ר בקר. "הוא מזהה אם ההורים מנהלים יחסים קרובים עם קרובי המשפחה, למשל. תינוקות כבר מלידה רגישים לביטוי של רגשות ובגיל יומיים כבר מזהים הבעות פנים. הם מוציאים לשון או פותחים פה בפליאה וחוזרים על הבעות כחיקוי, ומאוחר יותר מחקים רגשות. למשל, כשתינוק אחר בוכה הם גם בוכים, הם ערים לרגשות של אמם - כשהיא מחייכת גם הם מחייכים. לכן, כשהאם סובלת מדיכאון שלאחר לידה יש לכך השפעה על מצב רוחו של הילד. אם יראה כל הזמן את פניה העצובות של אמו, הוא לא יחייך. התינוק הוא המראה שלנו, הוא מחקה אותנו. כשמביעים חיוביות זה משהו שהופך להיות מוטמע".
בתחום כה רגיש ומורכב, חשוב להכיר את הגבולות ולא להגזים. "תינוקות שמקבלים תשומת לב רבה מדי מרבים לפתח חרדה", היא מזהירה. "התבוננות יתר בתינוקות מאפיינת בעיקר את יחסינו המוקדמים עם ילדינו הבכורים. ואכן, ילדים בכורים נוטים לסבול מקשיים חברתיים יותר מאחיהם. באופן טבעי, ילדים שאינם בכורים זוכים להרבה פחות תשומת לב ממה שזכו אחיהם הגדולים כשהיו תינוקות, ולכן הם בדרך כלל מפתחים יכולות חברתיות ביתר קלות. מובן שכשאני מציעה להפחית את ההתבוננות בתינוק או בילד, אני לא מתכוונת שלא להקשיב לו או להפסיק להתעניין בו. אבל לעיתים, מרוב התבוננות והשגחה איננו מקשיבים לו באמת". •
