אחוות טעמים גלילית וכוכבת שביט

בשיתוף בנק הפועלים 

אחוות טעמים

שם העסק: בוזה 

בעלים: אדם זיו (32) ועלאא סויטאת (35)

שנת הקמה: 2012

תחום פעילות: גלידה מקומית וסדנאות חוויה של המזרח התיכון

מיקום: קיבוץ סאסא

מספר עובדים: 50

"אני יודע להכין גלידות ואתה יודע לנהל ולארח, אז מה דעתך שנתחיל לייצר גלידות יחד?" כך, במשפט אחד, התחיל סיפור של עסק טעים, מרגש ומיוחד במינו.

עלאא סויטאת, תושב מעלות תרשיחא, התחיל את הקריירה שלו לפני 18 שנה. הוא קיבל הצעת עבודה משני שפים תל־אביבים שפתחו מסעדת שף שחזונה היה להביא את צרפת לצפון הארץ. עלאא היה אז בן 17 וחלם לפתוח מקום משלו, ולכן קפץ על ההזדמנות. עם הזמן הוא התקדם ממלצרות לניהול המסעדה, ולבסוף היה שותף עסקי שווה לבעלי המקום. אך לפני עשר שנים נפרדו דרכיהם, כשעלאא קיבל עוד הצעת עבודה מיוחדת.

עלאא סויטאת ואדם זיו(צילום: אלעד גרשגורן)

"אחרי שעזבתי את המסעדה פנה אליי בחור צעיר שגר בקיבוץ סאסא הסמוך", נזכר סויטאת. "הוא סיפר שראה אותי עובד במסעדה והתלהב מאיך שאני מקבל אורחים. הוא גם סיפר לי שטייל באיטליה, למד שם להכין גלידות ועכשיו הוא מחפש מישהו מהכפר שייכנס איתו בתור שותף לעסק. לא חשבתי פעמיים ואמרתי לו 'כן'".

זיו: "כשחזרתי מטיול באירופה חשבתי איך אני יכול לפתוח גלידריה עם קונספט מיוחד ושונה. ואז צץ במוחי רעיון לפתוח עסק שהדגל שלו הוא שיתוף פעולה בין יהודים לערבים, שיהיה גשר בין הקהילות. הסתובבתי בין מסעדות עד שפגשתי את עלאא".

זיו וסויטאת לא רצו לפתוח את הגלידרייה שלהם במרכז מסחרי או בסתם קניון. "אחרי שבוע מצאתי חנות שיושבת במרכז תרשיחא ושם פתחנו את הסניף הראשון של הגלידה. לא חשבנו שהעסק יגדל בצורה כזו. היום, אחרי שש שנים של שותפות, יש לנו חמישה סניפים - שלושה בצפון ושניים בתל־אביב - ומרכז מבקרים בקיבוץ סאסא, שבו אנחנו עושים סדנאות גלידה וסיורים", מספר סויטאת.

לפני כשנה קיבלו זיו וסויטאת פרס מהאו"ם לצד 16 עסקים נוספים, שהופכים את העולם למקום טוב יותר. "קיבלנו את הפרס כי הגלידה שלנו מקרבת בין שתי אוכלוסיות שחיות ביריבות גדולה. מי יודע, אולי יום אחד נביא את השלום. אנחנו מעסיקים עובדים בכל הגילאים, מבני 16 ועד בני 60. יהודים וערבים יחד. לא מעניין אותנו גזע, דת, מין ולאום, רק הכישורים. אני בחור צעיר שהתחיל מלמטה וגדל לאט־לאט, והדבר שהכי חשוב לי זה היחס אל העובדים".  

מה מקור השם בוזה?

סויטאת: "בוזה זה גלידה בערבית. רצינו שם לא מתחכם שנשמע טוב בכל השפות. עכשיו כולם יודעים מה זה בוזה".

בשביל מה באתם לתחרות?  

סויטאת: "אנחנו רוצים שכולם יכירו את הסיפור שלנו. שכולם יידעו שיש עסק משותף של ערבי ויהודי שמסתדרים נהדר יחד".

ומה מיוחד בגלידה שלכם?

סויטאת: "הגלידה יוצאת מהמכונה ישר לצרכן. היא תמיד טרייה. הדגל שלנו בבוזה הוא לא רק של דו־קיום אלא גם של בריאות ואיכות".

כוכבת שביט

שם העסק: קרן שביט

בעלים: קרן שביט (46)

שנת הקמה: 2008

תחום פעילות: מעצבת תכשיטים ובגדי אופנה

מיקום: תל-אביב

מספר עובדים: 14

קרן שביט התחילה כנערה בעלת מידה גדולה שלא מצאה מה ללבוש, ובעיקר - איך להגשים את עצמה. כבר בגיל 12 הבינה שהתשוקה הכי גדולה שלה זה עיצוב, והיום, בגיל 46, היא מנהלת מותג מצליח הכולל חנות דגל בשוק הפשפשים ביפו. בנוסף היא מקיימת ימי מכירה בבתים פרטיים המציגים מעצבי אופנה מהארץ ומהעולם, שסוחפים אחריהם אלפי אנשים.

קרן שביט(צילום: אביגיל עוזי)

"הקמתי את העסק כשגרנו במזכרת בתיה", היא מספרת. "כשאבא שלי נפטר הייתי צריכה לנהל את העסק המשפחתי של מכונים אורתופדיים, אבל הייעוד שלי היה ברור לי מהיום שאני זוכרת את עצמי: לעסוק בעיצוב. אמנות זה ליצור מהבטן ועיצוב זה מהבטן ומהראש, והחיבור הזה משך אותי למקצוע".

לפני כעשר שנים החלה לכתוב בלוג שנקרא "טוב ויפה". "כתבתי בו על כל מה שטוב ויפה בעיניי, וכשראיתי שהוא מצליח החלטתי לפתח אותו גם בפייסבוק. הבנתי שכדי להמשיך לכתוב, ושיהיה לי זמן לתחביב החדש שלי, אני צריכה להכניס כסף ולפרנס את הבית. התחלתי לעצב תכשיטים ומאחר שכבר היה לי קהל גדול בפייסבוק הרמתי את המכירה הראשונה שלי בסטודיו שנמצא בבית שלי. 'קולאז' סייל של קרן שביט'. הזמנתי למכירה עוד מעצבות שהתחברתי אליהן ובאותו יום הגיעו 150 איש. הבנתי שנכנס לי הוריקן לחיים. מחזור המכירות היה מטורף והחלטתי שמעכשיו אני עושה את זה אחת לחודש. חודש לאחר מכן הגיעו 300 איש, בחודש שאחריו זה עלה ל־2,500 איש, והמכירה הכי גדולה, שכללה 120 מעצבים, הייתה בגני התערוכה - 30 אלף איש. והכל התחיל מהבלוג האישי ומדף הפייסבוק שלי".

מה הייחוד של המוצרים שלך?

"90 אחוז מהמעצבים שעובדים איתי הם ישראלים, וגם את הפריטים שלי אני מייצרת אך ורק בארץ. התעדוף שלי הוא לפרנס את מדינת ישראל, מה גם שאני מתה על היצירתיות הישראלית. להתפרנס מלייף־סטייל במדינה שאנשים נלחמים בה על פרנסה זה משהו שלא חלמתי עליו. לקחתי איתי למסע הזה את כל מי שיכולתי ואני בודקת כל סיפור שעומד מאחורי כל מעצב שלי. חשוב לי הבנאדם שמאחורי המוצר. היום העסק שלי הוא סניף אחד שנראה כמו ארמון, וזו חנות הדגל שלי בשוק הפשפשים: 'בית קרן שביט'".

האם היית רוצה להתפתח?

"יש לי קהל מאוד יפה שנמצא ברשתות החברתיות, אבל יש גם קהל נהדר שלא נמצא באינטרנט ואליו אני רוצה להגיע. עד לפני שלוש שנים הייתי אישה מאוד גדולה, לבשתי מידה XXXL ועשיתי את האופנה שלי כדי שיהיה לי מה ללבוש. מאז אני תמיד מנחה את המעצבים שהמידות של הדגמים שהם מייצרים יגיעו עד שלושה אקסטרה לארג'".

בשיתוף בנק הפועלים