שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    447 אלף ש' למדריכת טיולים שתבעה שעות נוספות
    במשך 4 שנים הועסקה בת 78 בחברת התיירות "בין הרים" ועבדה כ-11 שעות ביום. בית הדין לעבודה קיבל את תביעתה לזכויות שנשללו ממנה
    בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה מדריכת טיולים בת 78 נגד חברת התיירות "בין הרים", שחויבה לפצות אותה בכ-447 אלף שקל בגין שעות נוספות שלא שולמו לה במהלך ארבע שנות עבודתה. השופטת דגית ויסמן דחתה את עמדת החברה שלפיה על המדריכה חל הסכם קיבוצי שקובע יום עבודה של 12 שעות.

     

    התובעת, בעלת ניסיון של 48 שנה כמדריכת טיולים, החלה לעבוד בחברה ב-2010 והתפטרה ב-2014. היא ציינה כי שכרה עמד על כ-200 דולר ליום הדרכה ולדבריה לא שולם לה תגמול על שעות נוספות בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה.

     

    לדבריה, יום העבודה החל ב-6:30 בבוקר בנקודת איסוף התיירים מבתי המלון והסתיים ב-20:00-19:00. בנסיבות אלה, סברה, מגיע לה תגמול על שלוש שעות נוספות לכל יום הדרכה. היא הוסיפה שלא שולמו לה זכויות סוציאליות נלוות כמו דמי חופשה, דמי הבראה והפרשות לקופת גמל.

     

    החברה טענה מנגד שבהתאם להסכמות שהתגבשו בין הצדדים עם קליטת התובעת לעבודה חלות עליה הוראות ההסכם הקיבוצי בענף מורי הדרך. על פי הוראות ההסכם, יום העבודה הרגיל בענף הוא בן 12 שעות, כך שהתובעת לא זכאית לתגמול על שעות נוספות.

     

    כמו כן נטען כי בכל מקרה התובעת לא עבדה 11 שעות ביום, שכן היא החלה ב-7:15 ולא נשארה עד לסיום פיזור התיירים במלונות. על החברה, חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל עליה שכן תפקידה לא אפשר פיקוח על שעות עבודתה. "בין הרים" הוסיפה שהתביעה נגועה בחוסר תום לב שכן במהלך עבודתה המדריכה מעולם לא דרשה שישולם לה גמול שעות נוספות אף שהייתה מודעת היטב לעניין זה.

     

    אבל השופטת דגית ויסמן קיבלה את התביעה וקבעה כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על המדריכה, ומנגד הוראות ההסכם הקיבוצי לא חלות עליה, משום שבמועד שבו נחתם ההסכם הקיבוצי (2010), "בין הרים" לא הייתה חברה בארגון המעסיקים.

     

    בנוסף נקבע כי לא הוכחה טענת החברה שלפיה הצדדים הסכימו שהוראות ההסכם יחולו על המדריכה. השופטת הדגישה שהוראות בחוזה עבודה בדבר הצמדה להסדר חיצוני צריכות להיות מפורשות וברורות. לדבריה, בכל מקרה ההוראה בהסכם הקיבוצי הקובעת יום עבודה ארוך מזה שנקבע בחוק לא קיבלה אישור כדין.

     

    השופטת ויסמן קבעה כי על פי הפסיקה, החריגים לתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה יפורשו בצמצום ויחולו רק על משרות בכירות שבגינן העובד מתוגמל בשכר גבוה. כמו כן, חומר הראיות מעלה כי ניתן היה לפקח על שעות העבודה של המדריכה שכן מנהליה ידעו היכן היא נמצאת לאורך שעות היום.

     

    עוד נקבע בפסק הדין כי אכן התובעת לא פנתה בעניין השעות הנוספות במהלך עבודתה ויש ספק לגבי תום לבה. ואולם, לא מדובר בחוסר תום לב קיצוני המצדיק את דחיית התביעה. בסיכומו של דבר חויבה "בין הרים" לשלם לתובעת 447,449 שקל בתוספת הוצאות בסך 10,000 שקל.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים