מכבי ת"א נתקעה בעידן הקודם / טור
החבורה של ספרופולוס משחקת כדורסל התקפי מיושן ומקובע. פלייאוף? עדיף לא להתעסק בחישובים כי אין סיכוי שזה יקרה. וגם: למה מותר לנו לקנא במדינה כמו ליטא? עידו אשד מסכם את ה-80:73 של מכבי בקובנה
מכבי תל אביב מודל 2004/5 של פיני גרשון זכתה בשני גביעי יורוליג רצופים, הציגה כדורסל חכם וקבוצתי, היתה אחת הקבוצות המענגות לצפיה בהיסטוריה של הכדורסל האירופי. היא גם זכתה להכרה על כך בטקס שנערך רק ביום רביעי האחרון ביד אליהו. שני שרידים בכירים של הלהקה הזו נפגשו אמש בקובנה. אך בעוד שאראס התקדם מאוד בכדורסל שלו, והפנים את יסודות הכדורסל האירופי החדש המבוסס על תנועה מתמדת, משחק מסירות והגנה חכמה וטקטית, נתקעה מכבי תל אביב, תחת ניהולו המקצועי של ניקולה וויצ'יץ', הסנטר החכם של הקבוצה הגדולה ההיא, בעידן הקודם.
לטבלת היורוליגמכבי משחקת כדורסל התקפי מיושן ומקובע, שמבוסס על אותו פיק-אנד-רול ששאראס לקח לדרגה של אמנות, אבל לא מתאים כרכיב היסוד של ההתקפה המודרנית, גם בגלל היעדרם של מוסרים חכמים מסביב. היא נשענת על משחק של מצבים בדומה ל-NBA, כאילו יש לה שחקני על שיכולים לעשות סל לבד בכל מצב. גם בהגנה, למרות השיפור הסטטיסטי, מגלה חוסר חכמה בעיקר בשניות האחרונות של התקפת היריב, ואמש חטפה סלים רבים וקלים קרוב לבאזר. אמנם קשה להאשים בכך את וויצ'יץ', עקב חילופי המאמנים הרבים בשנים האחרונות, אבל מצד שני, הניהול המקצועי בראשותו מקבל ציון "נעדר" ברמה האסטרטגית, וקשה גם לתת לו קרדיט על שום דבר חיובי אחר. תפקידו עדיין לוט בערפל ומקומו בארגון מסתורי ולא ברור.
שבוי תחת הרכב שחקנים מוגבל שנאסף בקיץ. ספרופולוס(צילום: ראובן שוורץ)
יאניס ספרופולוס הוא בהחלט מאמן כדורסל מודרני וחכם, אבל הוא שבוי תחת הרכב השחקנים המוגבל שנאסף עבורו בקיץ. לאחר הפציעה של ג'רמי פארגו, ועכשיו גם של קנדריק ריי, הוא מנסה לייצר קסמים בהתקפה. הוא ממשיך להתעקש על החמישיה הגבוהה, וזה בסדר, כי הוא ביצע שינוי משמעותי בהובלת הכדור. דיאנדרה קיין, ואחריו מייקל רול, אנג'לו קאלוירו, ג'ון דיברתולומאו, כולם עוזרים להוביל את הכדור ולשחרר את סקוטי ווילבקין לתפקיד הקלע. זו למידה חשובה שתרמה למשחק התקפה סולידי, גם אם לא מהוקצע מדי, של הכוכב של מכבי (20 נקודות). ווילבקין הגיע לאותו מספר זריקות ממוצע, אבל עם רבע ממספר הכדרורים שביצע במשחקים קודמים, נשאר לו הרבה יותר אוויר בריאות וכח ברגליים, והתוצאה בהתאם (7 מ-13 מהשדה ו-4 שלשות), כולל שתי שלשות מטווח רחוק בסיומי רבעים.
משחק ההתקפה של מכבי סובל בעיקר מהיעדרו של חודר ברמה גבוהה שיכווץ את ההגנה. ווילבקין היחיד שמנסה, אבל הוא מסתבך ביער של מגנים גבוהים, והתנועה סביבו לא מספיק מדויקת. כשקיין מוביל את הכדור במעבר אף אחד לא באמת יודע מה לעשות. על זה בדיוק עובדים באימונים, כדי שתגיע תנועה בלי צורך לסמן או לצעוק. לפחות אחרי ההתעקשות על חמישיה קבועה, ציפיתי שיתחילו להתפתח בה הרגלים ותנועות אופייניות, אבל נראה שכל התקפה זה ניסוי ותעיה מחדש.
ז'לגיריס פשוט מאומנת. שאראס(צילום: EPA)
במשחק המסודר מכבי מציגה מספר תרגילים מעניינים שמנסים לשחרר את ווילבקין לקליעה. הבעיה היא שקלעים כיום לא אמורים להזדקק לתרגילים, אלא מקבלים את הכדור בתוך שטף המשחק והנעת הכדור במסירות ואחרי חדירה. למכבי אין מוסרים טובים, ולראיה - היא האחרונה ביורוליג באסיסטים. וחוסר התבונה ממשיך בהפעלה עלובה של היתרון היחסי אולי היחיד של מכבי - טאריק בלאק מתחת לסל. מכבי לא משחקת אף תרגיל בשבילו. ולמרות שגם לו יש אחריות להראות את עצמו, חשיבות המסירה פנימה מובנת רק למיעוט מהשחקנים (קאלוירו, רול, קצת קיין), ואני מבין את בלאק שבהדרגה מפסיק לנוע מחמת התסכול מהפגזת השלשות מעליו (31 זריקות לשלוש של מכבי אתמול).
מול המשחק האיטי וחסר המעוף של מכבי, בלט משחק המסירות המהירות וחילופי המקום של ז'לגיריס. רמת אימון גבוהה והמשכיות הסגל מאפשרים ויתור על קליעות בשביל קליעות טובות יותר, היכרות בין השחקנים למצבים מיוחדים, בק דור ואליי אופים למכביר, וסבלנות שמביאה את הגנת היריב להישבר מנטאלית קרוב לבאזר. אם מכבי תרצה להתקדם לרמת ההתקפה הזו, היא חייבת שני שחקני שכל מוסרים על המגרש בכל רגע. רול, קאלוירו, יובל זוסמן. סביבם יש לבנות את משחק ההתקפה. אכן תשבץ בעייתי.
מתוסכל. בלאק(צילום: ראובן שוורץ)
אבל גם משחק הגנה של מכבי, שעליו קצר המאמן היווני החדש שבחים, לא חף מבעיות. ההגנה מלווה את ההתקפה וכמעט לא מייצרת איבודי כדור (חוץ מקיין שחוטף ומתקיף את הכדור), ובעיקר קורסת לקראת סיום שעון ההתקפה בגלל חילופים אוטומטיים מאולצים מדי. לא חייבים להחליף על כל חסימה. כך נשארו הגבוהים של מכבי לשמור על גארדים מהירים מהם, שלקחו אותם לסל או בעיקר צלפו עליהם שלשות קריטיות (לאו וסטרמן ודריק וולטון). ככה לא בונים חומה. אחד המרכיבים החשובים בהגנה של שאראס היא הזהירות מביצוע עבירות מיותרות. זה מאוד בלט בסופי רבעים כשמכבי היתה כבר עם ארבע עבירות, ז'לגיריס היתה רק עם אחת. ובסופו של דבר, אם מסתכלים על ההגעה לקו העונשין, שם הוכרע המשחק. מכבי הלכה לקו רק 10 פעמים וקלעה 7, ז'לגיריס עם 17 מ-20. זה היה הבדל, כי מכבי קלעה שני סלי שדה יותר מהליטאים, ועדיין הפסידה.
מותר לנו לקנא בליטא כמדינת כדורסל, שיש לה כזו קבוצה ייצוגית, שמשחקת כדורסל כל כך מלהיב וחכם, בשני צידי המגרש, מאמן נלהב שהיה כוכב מקומי ומטריף את הקהל. תמונה כל כך שונה ממכבי, עם סגל אמריקני, צוות מקצועי זר, שחקנים מקומיים שמהווים רק כוח עזר, וכדורסל מיושן ומקובע ללא השראה והתלהבות. המאמן היווני אמר בסיום המשחק שזה לא היה משחק שחובה לנצח. אולי הוא רואה דברים שאנחנו לא רואים. או שגם הוא מבין, ששום משחק הוא לא חובה, כי בכדורסל הזה, אין סיכוי שמכבי תעלה לפלייאוף. אכן עדיף למכבי לא להתעסק בחישובים אלא לעבוד ולשפר את הכדורסל שלה, אם לא עבור העונה הזו, לפחות לקראת העונה הבאה.
לפנייה לכתב/ת 
מייקל רול
צילום: עוז מועלם
מומלצים
