שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הוסף כתבה
    הכי מטוקבקות
      זירת הקניות
      מי באמת אשם במצב של מנצ'סטר יונייטד
      מהרגע שבו האחים גלייזר שמו את הכסף לפני הכדורגל ומינו רואה חשבון למנכ"ל, החלה הנפילה של השדים האדומים. מוריניו הוא לא הבעיה, הוא הסימפטום

      ביום רביעי האחרון, במהלך שלא הפתיע אף נפש חיה על כדור הארץ, מנצ'סטר יונייטד נפרדה מהמנג'ר שלה בשנתיים וחצי האחרונות, ז'וזה מוריניו. גם אני, כמו רבים, הפנתי את האצבע המאשימה על המצב העגום בו נמצאת הקבוצה ל"מיוחד" עצמו, אבל בחירת מאמן מפוקפקת לפני שנתיים וחצי היא רק תסמין של בעיה יותר גדולה אצל השדים האדומים. כדי להבין את הבעיות האמיתיות בצד האדום של מנצ'סטר, צריך להרים את הראש מהקווים אל תאי הצפייה המהודרים של אולד טראפורד.

       


      הצביעו: מי ספורטאי השנה של 2018?  

       

      רקע

      בשנת 2003 משפחת גלייזר (אנשי עסקים אמריקאים והבעלים של טמפה ביי בוקאנירס מה-NFL) רכשו את אחוזיהם הראשונים במנצ'סטר יונייטד. במשך תקופה של כשנתיים הם רכשו עוד ועוד נתחים מהמועדון עד שביוני 2005 השלימו את השתלטותם על 100 אחוזים ממניות הקבוצה. דייויד גיל, מי שהיה אחראי על הכספים של יונייטד מ-1997 והכיר היטב את הקבוצה ואת האופי שלה, מונה למנכ"ל המועדון. כמחליפו של גיל בתפקיד ניהול הכספים מינו הבעלים הטריים את מי שייעץ להם לאורך תקופת הרכישה, אד וודוורד.

       

      אלכס פרגוסון חוזר לאולד טראפורד (צילום: גטי אימג'ס)
      אלכס פרגוסון חוזר לאולד טראפורד(צילום: גטי אימג'ס)

       

      רואה החשבון ויועץ ההשקעות לשעבר צבר תשבוחות רבות לאורך התקופה שלו בתפקיד. הוא האחראי העיקרי לכמה מהסכמי החסות וחוזי הפרסום הגדולים והיקרים שראה הענף, ולהפיכתה של מנצ'סטר יונייטד לקבוצת הכדורגל הרווחית ביותר בעולם הכדורגל ולאחת הרווחיות בספורט בכלל (לפי מגזין פורבס). השקט התעשייתי ששרר בהנהלת המועדון, בנוסף לראייה הכלכלית המחושבת של וודוורד הודגשו עוד יותר על ידי האיש שעמד על הקווים:

       

      מ-1986 כאשר חתם בקבוצה, ועד היום, לא היה עוד מאמן גדול כמו סר אלכס פרגוסון. ב-27 השנים שלו במועדון, הוא זכה עם יונייטד בלא פחות מ-13 אליפויות, חמישה גביעי אנגליה, ארבעה גביעי ליגה, עשרה מגני קהילה ושני גביעי אירופה, בנוסף לעוד תארים אירופיים ועולמיים נוספים. מספרים חסרי תקדים שהפכו את סר אלכס לאגדה חיה ונושמת. בתקופתם יחד, גיל דאג להחתים את וויין רוני, נמניה וידיץ', מייקל קאריק, דויד דה חאה ועוד - ופרגוסון דאג לתרגם את אותם שחקנים לאגדות באדום.

       

      שיתוף הפעולה בין השניים טישטש את הצורך במנהל מקצועי, בתקופה שבה המושג החל להתפתח יותר ויותר. ואז הגיע קיץ 2013. לפני עונת 2013/14 ולאחר
      אליפות נוספת ואחרונה, ירד פרגוסון מהדשא באולד טראפורד בפעם האחרונה בתור מנג'ר יונייטד. פניו של הסקוטי הזקן קישטו כל עיתון בעולם, מכתבי פרידה נשלחו, דמעות זלגו ופחד מהעתיד הורגש אצל אוהדי הקבוצה. אבל ישנו פרט נוסף, לא פחות חשוב, שהפך את הקיץ הזה לבאמת טראומתי, פרט שנדחק הצידה - גם דייויד גיל עזב את המועדון. הרגע בו פרגוסון וגיל עזבו את המועדון שכבר זרם להם בדם הוא הרגע בו אד וודוורד קיבל את הקידום למנכ"ל המועדון. הרגע בו אד וודוורד הפך למנכ"ל הוא הרגע בו המועדון שינה את המשמעות שלו מ"מועדון הכדורגל מנצ'סטר יונייטד" ל- "מנצ'סטר יונייטד בע"מ".

       

      מצעד הכישלונות

      לוודוורד לא לקח הרבה זמן להוכיח לכולם מה הוא שווה. כבר בחלון ההעברות הראשון שלו בתפקיד היה ניתן לראות כי הנעליים של גיל היו גדולות בכמה מידות על הרגליים שלו. בחלון הראשון לאחר עזיבתו של אחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה, מויס, שהומלץ על ידי פרגוסון כמחליפו, יחד עם וודוורד, הציגו לעולם את האנטיתזה המושלמת לצמד ששלט במועדון ב-16 השנים עד 2013. לאחר קיץ בו דווח כי שמות כמו אוזיל, חדירה, בייל ואפילו כריסטיאנו רונאלדו עומדים לנחות במנצ'סטר, כל מה שהיה לוודוורד להראות לאוהדים בסוף החלון היו ההחתמות של מרוואן פלאיני וגילרמו וארלה. חלון ההעברות הזה, שנחשב בעיני רבים לאחד הגרועים בהיסטוריה של המועדון, היווה טריילר לעונה של יונייטד שסיימה במקום השביעי, לא לפני שמויס, שהיה חתום על חוזה לשש שנים, פוטר, עם ארבעה משחקים נותרים לסוף העונה.

       

      מחליפו של מויס היה לואי ואן חאל. על הנייר וודוורד בחר במחליף הנכון לעונה המסוייטת שעברה על יונייטד, אבל גם כאן השילוב של וודוורד והמנג'ר שלו לא הניב פירות מיוחדים, כאשר השמות שהגיעו באותו חלון היו אנדר הררה, לוק שו, אנחל די מריה ורדאמל פלקאו. השניים האחרונים היו החתמות שהגיעו יותר בגלל השם ופחות בגלל היכולת. לא די מריה ולא פלקאו הם לא מהשמות שמתאימים לסגנון המשחק של ואן חאל, אבל הם עזרו מאוד במחירת חולצות, אזור המומחיות של וודוורד, שמאוד שמח להכניס עוד כסף לכיס של הגלייזרים. בסוף אותה עונה יונייטד מכרה את די מריה בהפסד ונשארה עם סגל מבולגן וחסר תיאום.

       

      ז'וזה מוריניו במשחק (צילום: רויטרס)
      לא רק הוא אשם. מוריניו(צילום: רויטרס)

       

      החלטה נוספת שנחשבת לגרועה מצידו של וודוורד היא לעשות סיבוב משחקי ידידות בארה"ב בסוף עונת 2013/14. ההחלטה הכניסה למועדון לא מעט כסף ופירסמה את השם של הקבוצה בחו"ל, אבל כמו שחדי העין מביניכם הבינו, באותו הקיץ נערך גם מונדיאל 2014. השילוב של המונדיאל עם סיבוב המשחקים בארה"ב לא רק יצרה עומס אדיר על שחקני הקבוצה, שרובם לא נחו כלל בין העונות, אלא גם לא השאירה זמן רב לאימונים והכנה לקראת העונה הבאה, עונה שהסתיימה במקום רביעי והדחה מכל התחרויות. תקופתו של ואן חאל ביונייטד הסתיימה בקיץ 2016.

       

      ביקורת רבה הופניתה כלפי וודוורד גם בהקשר של גווארדיולה. הספרדי סיים את תפקידו בבאיירן כבר בדצמבר 2015 ולאף אחד לא היה ברור איך השידוך של פפ ויונייטד לא קרה, בייחוד כאשר גווארדיולה עצמו צוטט מספר פעמים כמשבח את המועדון ואת התרבות וההיסטוריה שלו (ואן חאל עצמו לא סיפק את התוצאות ובכל מקרה פוטר בסוף אותה עונה). לפי הדיווחים, וודוורד ושות' טענו כי חוסר הניסיון של פפ באימון קבוצות פרמייר ליג היה הגורם הקובע באי החתמתו. חודשיים אחר כך גווארדיולה חתם מעבר לכביש אצל מנצ'סטר סיטי, שם הוא בנה את אחת הקבוצות החזקות ביותר בהיסטוריה של הפרמייר ליג, בעוד הוא מוכיח לוודוורד את הניסיון שלו בזמן אמת.

       

      ולבסוף הגיע תורו של "המיוחד". ההחלטה האחרונה בשורה של החלטות הזויות, וודוורד קבע שהמושיע למועדון מבולגן ומלא ביקורות כמו מנצ'סטר יונייטד הוא זה שהצליח להיכנס לסכסוכים עם הנהלה ושחקנים בכל מועדון בו הוא דרך. גם כאן הסיפור לא היה שונה. מוריניו ווודוורד הסתכסכו ביניהם מספר פעמים במהלך השנים, כשהטענות העיקרית של מוריניו כלפי וודוורד היא שהוא לא דואג להביא את השחקנים שהוא רוצה והוא לא דואג לגבות אותו מול השחקנים. טענה מאוד הגיונית, בהתחשב בעובדה שמכל סאגת מוריניו- פוגבה, הצרפתי הוא דווקא זה שנשאר. בכל מועדון כדורגל אחר, שחקן שמתייחס בצורה כזאת למאמן שלו כבר היה נזרק, אבל בעיני וודוורד מי שיכול לתת לו את הרווח הגדול יותר מבין השניים הוא פוגבה, לכן הוא נשאר, גם במחיר של הרעלת כלל הסגל כנגד המאמן (לא משנה כמה אותו מאמן הוא חסר רגש כלפי שחקניו).

       

      מנצ'סטר יונייטד לא צריכה מאמן שיקנה לה הצלחה בטווח הקצר, היא צריכה מאמן שיבנה אותה לטווח הארוך, אבל היא לא תקבל מאמן כזה, משום שמי שעומד בראשה ואחראי על כלל הפעילות שלה הוא רואה חשבון לשעבר. לפרגוסון לקחו שש עונות לזכות באליפות ואם וודוורד היה המנכ"ל אז, מנצ'סטר יונייטד הייתה מפספסת את הדבר הכי טוב שקרה לה. אותו הרגע בו האחים גלייזר מינו את וודורד למנכ"ל היה הרגע בו המנטרה של "כסף לפני כדורגל" חצתה ממשרדי ההנהלה וירדה אל הדשא, ואם וודוורד לא ישנה את הגישה שלו, או לחילופין הגלייזרים לא ימנו מנהל מקצועי שידאג להחתמות שחקנים תחתיו (או במקרה יותר טוב, יפטרו אותו), העתיד של מנצ'סטר יונייטד יהיה מדשדש ועגום בדיוק כמו ההווה שלה.

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      מומלצים