אלמנטרי, יאניס / טור
למרות הפסטיבל בהיכל והניצחון על מילאנו, במכבי ת"א צריכים להסתכל קדימה. היווני חייב לצאת מהקיבעון המחשבתי ולרוץ בכל הזדמנות, הצהובים להתפלל לחזרתו של פארגו. עידו אשד מסכם את ה-92:94 הדרמטי על האיטלקים
שני הדברים הטובים שמכבי ת"א יכולה לקחת מהמשחק אתמול מול מילאנו (92:94), הם קודם כל הניצחון, שמשאיר סיכוי תיאורטי להגיע להצלבה, והיכולת של ג'וני אובראיינט לעשות סל ממש מכל מצב (סיים עם מדד איכות 44 - השלישי בטיבו בכל הזמנים למכבי ביורוליג, אחרי אנתוני פארקר וניקולה וויצ'יץ'). אלא שמבט קצר אל לוח המשחקים של הסיבוב השני(ואם מורידים באופן פרקטי את שלושת משחקי החוץ נגד שלוש הגדולות - ריאל, צסק"א ופנרבחצ'ה), מלמד שנשארים למכבי 12 משחקים בהם היא תיאלץ לנצח 10 פעמים לפחות. אמנם שמונה מהם יהיו בבית, אבל זו משימה קשה מאוד. וברמת הההגנה שמכבי מציגה, והקצב האיטי מדי בו יאניס ספרופולוס מזהה בעיות ומשפר את ניצול הכישרון המוגבל, המשימה הופכת לכמעט בלתי אפשרית. ועדיין, נוע תנוע.
למרות הפסטיבל בהיכל והמשחק המלהיב ברמת האדרנלין, שהם חשובים מאוד לאוהדים ולהסתכלות קדימה לקראת משחק הבית הבאים, הניצחון עלול להסתיר ולהשכיח את היכולת ההגנתית החלשה של מכבי כקבוצה, ואת ניהול המשחק הבינוני של ספרופולוס. הגנת היחיד של מכבי על השחקן עם הכדור לוקה בחסר אצל כל הגארדים ללא יוצא מהכלל (כולל דיאנדרה קיין), מה שאיפשר למילאנו הרבה מאוד חדירות לטבעת לסלים קלים, וכשבאה עזרה מאלכס טיוס וג'וני אובראיינט, אסיסטים לנפילים מתחת לסל, או תיקונים פשוטים בריבאונד התקפה.
הניצחון עלול להשכיח את היכולת ההגנתית החלשה(צילום: אורן אהרוני)
היעדרותו של טאריק בלאק פתחה אפשרות לספרופולוס לשנות את הקיבעון שלו לגבי החמישייה הגבוהה, ולהעלות רכז ליד סקוטי ווילבקין. אבל נאמן לעקרונותיו, הוא שלח את טיוס לחמישייה, וכל השאר אותו דבר. מבין כל החמישיות הרבות שעלו על המגרש, החמישייה הזו היא הגרועה ביותר. היא בעיקר לא מתאימה במשחקים בהיכל, בהם מכבי חייבת לעלות בטירוף, ללחוץ ולרוץ, ולהראות מי בעלת הבית. ולראיה, בפיגור 18:10, נשלחו מייקל רול, ג'ייק כהן וקנדריק ריי יחדיו למגרש. תוך חמש דקות מכבי עלתה ליתרון חמש. מול מילאנו, שהגיעה למשחק חמישי בתשעה ימים והייתה עייפה פיזית ומנטלית, הצורך בחמישייה מהירה ממש זעק לשמיים. ולקראת שמונת משחקי הבית בסיבוב השני, אלה למידה קריטית ושינוי מתבקש.
בסיום המחצית היה לריי מדד פלוס-מינוס של 15+, ולווילבקין 11-. מרוב מאמציו לתת לווילבקין את תחושת ומעמד הכוכב, מסרס ספרופולוס את יכולתו בכך שהוא מציב אותו כרכז. בדקות המעטות שהוא משחק ליד גארד נוסף, זה לרוב ליד ג'ון דיברתולומאו, וזה לא מסתדר, לשניהם. אחד האלמנטים החשובים של מאמן הוא לזהות ציוותי זוגות, וניכר שריי מוציא מווילבקין את המיטב, ואילו ג'ון די צריך לשחק עם קיין או רול. ווילבקין קלע את הרוב הסלים שלו ממסירות ולא מכדרור, אפילו פוקס ממסירה מוזרה של טיוס בסוף המחצית. עד מתי נראה כדררת? החמישיות הקטנות ששיחקו ללא ווילבקין הצליחו להסתדר בריבאונד מול נפילי מילאנו (גם בלי בלאק מכבי ניצחה 25:32 בריבאונד), רצו בכל הזדמנות, חילקו את הכדור כמעט ללא כדרורים, ושיחררו את אובראיינט לזריקות במעבר. אלמנטרי, יאניס! ושוב, זה לא בגלל סקוטי, הוא יכול להשתלב בחמישייה כזו ליד ריי ולהתרכז בקליעה במעבר. שם כוחו.
קלע את רוב הסלים שלו ממסירות. ווילבקין(צילום: אורן אהרוני)
הניצחון הושג בסופו של דבר בזכות אחוזי קליעה חריגים באיכותם, שאפשר לייחס בעיקר לששת ימי ההכנה והרגליים הטריות של מכבי. זה לא יקרה יותר העונה, כשלוח המשחקים הולך ומתעבה. וגם בזכות העייפות של מילאנו, ורמת האימון הנמוכה שלה. יש לה סגל מאוד כישרוני, שמשחק כדורסל דמוי NBA, ללא תרגילים, מתבסס על האינטליגנציה והניסיון של הכוכבים, אבל עם מעט מאוד הכוונה של המאמן. בדיוק כמו שאנחנו זוכרים מירושלים של סימונה פיאניג'אני וקרטיס ג'רלס לפני שנתיים. מייק ג'יימס משחק הכי הרבה דקות ביורוליג, ובסיום הוא התפרע והפסיד במו ידיו במשחק. ויש לתת קרדיט גדול לספרופולוס על השינוי בדקות הסיום: אחרי שהפסיד למכבי שלושה משחקים בהחלטות שגויות, צפה הפעם ווילבקין מהספסל בחברים מנצחים. מעניין, ושוב, לא הוגן עבורו. הוא צריך להיות שם, אבל לא עם הכדור, אלא כמסיים.
אז מה מכבי יכול לעשות אחרת כדי לעשות את הבלתי ייאמן? ראשית, לחזור לעונת 2012/13 בה עשתה החבורה של דייויד בלאט את הבלתי אפשרי והגיעה להצלבה אחרי סיבוב ראשון חלש מאוד, רק כדי להפסיד לריאל 3:0 בסדרה. אבל כמובן שזה יהיה נהדר אם מכבי הנוכחית תשחזר זאת. שנית, להתפלל לחזרתו של ג'רמי פארגו. והכי חשוב, לעשות את ההתאמות הדרושות - הצבתו של ווילבקין רק כקלע, רצוי ליד ריי, חיזוק הגנת היחיד ואולי מחשבה על הגנות אחרות כדי לחפות על מצבת הרגליים האיטיות, וקצת לצאת מהקיבעון המחשבתי לגבי הכדורסל, הריבאונד והשליטה של המאמן. אין מה לפחד. שחרר את הכלבים, יאניס. תן להם לרוץ.
לפנייה לכתב/ת 
יאניס ספרופולוס
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
