הסופר עמוס עוז הובא למנוחות: "אבא השאיר לנו מילים, הן לא ימותו"

מאות אנשים ליוו את הסופר עמוס עוז, שהובא היום (ב') למנוחות בבית העלמין בקיבוץ חולדה. "הוא כישף את החושך כדי שתבקע אהבה, ובין האהבות, חי סבוך כל ימיו באהבת הארץ והמדינה הזאת", אמרה עליו בתו פניה זלצברגר בטקס אשכבה שנערך קודם לכן לזכרו.

במהלך ההלוויה לא נשמעו נאומים והספדים, אך מילות שירים ונגינה היוו את אקורד הסיום של הסופר המוערך, שהלך לעולמו בגיל 79 לאחר מאבק במחלת הסרטן. אשתו נילי ניגנה מעל קברו את השיר "ליל גליל" של נתן אלתרמן, וסחפה את הקהל שהצטרף בשירה למילות השירים "שחקי שחקי", "הכניסיני תחת כנפך" ו"פה בארץ חמדת אבות" - לבקשתה של בתו שסיפרה כי נהג להרדים אותה בילדותה לצליליו.

ניגון מעל הקבר. הלווייתו של עמוס עוז(צילום: מוטי קמחי)

עודד קוטלר וא.ב. יהושע (צילום: יובל פלוטקין)

הכלבה של עמוס עוז בהלווייתו(צילום: יובל פלוטקין)

טקס האשכבה של עוז נערך לפני כן בתיאטרון צוותא בתל אביב, ובמקום נכחו אנשי רוח, פוליטיקאים ובני משפחה שהגיעו לחלוק כבוד אחרון לסופר ולעבור על פני ארונו.

"אני עדיין לא יודע איך לבחור את המילים", אמר נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, שהיה הראשון להספיד את הסופר במהלך הטקס. "כבר שתי יממות עברו ואני עדיין לא יודע על מי לדבר, על עמוס שלי או על עמוס שלנו?", המשיך וסיפר על ההערכה והאהבה לחבר שהכיר מילדות.

"יום אחד ישבתי במליאת הכנסת וקראתי את ספרו 'סיפור על אהבה וחושך' והנה מעבר לכתף שלי מציץ יוסי שריד ואומר לי 'אני רואה שאתה קורא את דוסטויבסקי של העם היהודי'", המשיך, "אני לא קורא דויסטויבסקי, אני קורא את עצמי. זה אני שם באותיות הקטנות. אני נמצא שם בספר. כשעמוס כותב על אהבה וחושך הוא כותב עליי. כי גם אני עמוס, כמו כל אחד ואחת מקוראיך, הרגשתי לא רק שאתה כותב אליי אלא אתה ממש כותב עליי".

ריבלין גם התייחס לדעותיו הפוליטיות של עוז: "לא רק שלא פחדת להיות מיעוט ודעת מיעוט, אפילו להיקרא בוגד לא פחדת. להיפך, ראית במילה הזו תואר של כבוד.

"בזכות האומץ, המבט, הכי חיצוני ופנימי גם יחד, היית עמוס עבורי ועבור רבים כל כך, מדליק פנסי רחוב של מציאות חיינו כאן. זה שהלב שלו מזהה את שעות הזריחה והשקיעה והעיניים שלו יודעות להרגיש ממטרים כבדים קרבים והוא יודע איזה סמטה עומדת להחשיך והיכן מכסה ערפל את הרחוב".

נכדיו של עמוס עוז - דין ונדב(צילום: מוטי קמחי)

ריבלין בטקס האשכבה(צילום: מוטי קמחי)

את הטקס הנחה השחקן עודד קוטלר, שהקריא במהלכו מכתב ניחומים ששלח יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. "קיבלנו בצער וכאב רב את החדשות על פטירתו של הסופר והוגה הדעות הגדול", כתב למשפחתו של עוז, והוסיף כי במהלך חייו הגן על הצדק וקרא לחיים בשלום.

נכדיו של עוז, דין ונדב, ספדו גם הם בטקס, ודיברו יחדיו על סב אהוב וקשוב. "הצטיירת בעיני רבים כאיש רודף שלום, אבל עבורנו היית קודם כל איש שופע חום, הומור וקסם. השרית אווירה מרגיעה ומהפנטת. ידעת תמיד לספר סיפור מעניין כדי להפיק לקח. תמיד ידעת להפיג את המתח עם בדיחה מאוסה ששמענו עשרות פעמים".

השניים התייחסו גם להתנגדות שעורר עוז, וסיפרו כי נהג לבדוק מדי בוקר אם צמיגי הרכב שלו נוקבו. "בימים האחרונים החושך היכה ביתר שאת, היו הספדים איומים. החושך שאני מדבר עליו מגיע גם מהרשתות החברתיות, אבל גם מדמויות מעונבות בחלונות הגבוהים של החברה. לפני שנתיים קראו לך 'שתול' ואת המילה 'בוגד' אימצת לחיקך. סבא, למה לעזאזל אני מטמא את מעמד הפרידה הקדוש הזה?"

"באחת השיחות האחרונות הבטת עמוק בעיניים במבט דומע ואמרת שאתם משאירים לנו עולם הרבה פחות טוב ממה שרציתם. סבא יקר ועדין וחכם ואהוב, מורשתך - המאבק בקנאות, בגזענות באלימות, בקיצוניות - נישא עמנו. קולך ימשיך להדהד באוהביך, קוראיך ושונאיך. נמשיך לדבר איתך, לצחוק ולהתווכח ומתוך שיחותינו המשותפות נמשיך לצייר יחד עולם יפה יותר".

עידן רייכל(צילום: משי בן עמי)

שי חולדאי, אחיו של ראש עיריית תל אביב רון חולדאי ומי שהיה חברו לכיתה של עוז ובן משפחתו המאמצת בקיבוץ חולדה, דיבר על "יהודי ענק של מילים", ונפרד ממנו: "עמוס יקירנו, כמה עוז רוח גילית כשעמדת על דעתך אל מול הסערה. כמו נביא התהלכת בינינו וכמו נביא נזכור אותך".

חברו של עוז, פרופ' מרק גלזרמן, סיפר בטקס על החברות הממושכת שלהם. "אהבתי אותו. את הלב הענק שלו, ההומור העמוס עוזי השנון שלו, והערצתי את האיש שבחר כנער לשנות את שמו מקלאוזנר לעוז. הוא הכיר את הרוע שבאדם אך האמין בלב שלם בטוב שבו ובאפשרות לגשר בין שני הצדדים האלו.

"עמוס חש מעורבות עמוקה מאוד בגורלה של ישראל והאמין שיש לו שליחות ומחויבות אישית להגן עליה והיה לרבים מצפן ומצפון. היה נטול פשרות בכל הקשור לזכויות האדם ולרדיפת השלום הצודק. גם בימים אלו, בהם כוחות אפלים מערערים על יסודות הקיום החברתי שלנו, עמוס המשיך והיה שופר לקולות השפיות. עמוס, בלעדיך העולם נהיה קר יותר ועני יותר". בסיום דבריו השמיע גלזרמן הודעה שהשאיר לו עוז במשיבון בשבוע האחרון.

פניה עוז זלצברגר ספדה לאביה: "אבא השאיר לנו מילים, הן לא ימותו"(צילום: מוטי קמחי)

כלבתו של עמוס עוז בטקס(צילום: מוטי קמחי)

האחרונה שנשאה דברים הייתה בתו הבכורה של עוז, פניה עוז זלצברגר. "אבא שלי מת ביום שישי, צדיקים גמורים מתים בשבת", אמרה, "אבא שלי מת ביום שישי והבנתי שסופרים צריכים למות ביום שישי. כי הידיעה יצאה קצת לפני השבת ובכל סוף השבוע הארוך בארץ ובעולם, רבבות אנשים קראו על אבא ואת אבא בשבת החורפית הזאת. סופר צריך למות ביום שישי".

היא הוסיפה ודיברה על דרכו. "אבא אמר - את כל צווי המוסר ועשרת הדיברות אני יכול לצמצם לדיבר אחד בלבד - לא תכאיב. זה הכול. ואם זה בלתי אפשרי, אז לפחות תשתדל להכאיב פחות. כמה שפחות. הוא השתדל שלא להכאיב, כל חייו השתדל ולפעמים נכשל בזה. אבל מה רבים האנשים שכתבו וסיפרו בימים האחרונים כמה אבא נתן להם אוזן וסיוע, סבלנות ולב. כישף את החושך כדי שתבקע אהבה, ובין האהבות, חי סבוך כל ימיו באהבת הארץ והמדינה הזאת, המדינה שזלגה אלינו מתוך דמעות הוריו".

ריבלין ומשפחתו של עמוס עוז(צילום: מוטי קמחי)

התור מחוץ לאולם צוותא

חיים באר הגיע לחלוק כבוד אחרון(צילום: מוטי קמחי)

שרת התרבות מירי רגב(צילום: מוטי קמחי)

בני גנץ מול ארונו של עמוס עוז(צילום: יובל פלוטקין)

גילה אלמגור, זהבה גלאון ותמר זנדברג(צילום: מוטי קמחי)

דן מרידור(צילום: מוטי קמחי)

אבי גבאי(צילום: יובל פלוטקין)

קברו של עמוס עוז(צילום: יובל פלוטקין)

(צילום: מוטי קמחי)