בשביל מה בית"ר צריכה את בניון?

בית"ר ירושלים עברה טלטלה מאוד קשה בקיץ האחרון, ועלינו לקבל את הדין: בית"ר של השנה היא קבוצת תחתית, או בשפה עדינה יותר - קבוצת פלייאוף תחתון. אנשים רבים מאוד מעדיפים לא להכניס ראש בריא למיטה חולה. כך אמרו על חוגג טרם הגעתו לבית"ר, אך המיטה החולה בסוגיית יוסי בניון היא לאו דווקא בית"ר.

לכולנו פימפמו בתקופה האחרונה שבית"ר היא קבוצה מפורקת. קבוצה שחדר ההלבשה שלה רווי באגו, מתחים ומשקעים בין קטבים דומיננטיים. אך התמונה שניסו לצייר לנו כקהל ספורט, ובייחוד לקהל האוהדים הבית"רי, אינה מתיישבת בקנה אחד עם המציאות בפועל. על פני השטח אנו עדים לקבוצה יציבה שמצליחה משבוע לשבוע לשפר את מעמדה. אך אל לנו לשכוח את אותה הטלטלה מהקיץ האחרון שהעמידה את עתידה של הקבוצה על הכף. לטלטלה הזו היו ועדיין יש השלכות, וזה ניכר. זה מורגש בהנהלה, זה מורגש בחדר ההלבשה, מורגש ביציע, ובעיקר מורגש בתקשורת.

יוסי בניון(צילום: בית"ר ירושלים)

אני סבור כי לקבוצה כמו בית"ר, במצבה הנוכחי, יוסי בניון הוא פצצה מתקתקת. קבוצה שהייתה על סף פירוק עד לפני מספר חודשים זקוקה ומשוועת ליציבות. והיציבות לא תושג באמצעות החתמת שחקנים מסוגו של בניון. מצד אחד, היכולת של בניון לתרום לבית"ר גם בגילו היא אינה ניתנת לערעור, ויש לו את היכולת לשדרג את הקבוצה במידה מסוימת. אבל היכולת מעולם לא הייתה הבעיה של בניון. הבעיה היא החבילה שהוא נושא באמתחתו, שאני לא בטוח שבית"ר רוצה או צריכה להתמודד עמה. הפוליטיקה בחדר ההלבשה, הרעש התקשורתי והדרישה לדקות בהרכב הן חלק מ"החבילה" שאני מדבר עליה. אז למה לנו?

כולנו מסכימים על כך שבניון הוא אחד מהסמלים של הכדורגל הישראלי. זריזות הרגליים, הטכניקה המשובחת והאהבה הבלתי נגמרת לכדורגל הן תכונות שאיפיינו אותו בגיל 17 בדיוק כמו שהן מאפיינות אותו היום בגיל 39. מבחינתי הוא ראוי להערצה בתור ספורטאי. אבל היום, כאוהד מודאג של הקבוצה, אני רואה אך ורק את טובת הקבוצה לנגד עיניי. ואתם יודעים מה? אני מקווה שאני טועה.