שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הוסף כתבה
    הכי מטוקבקות
      זירת הקניות
      גזענות ושוביניזם, גרסת הספורט הישראלי
      עצוב מאוד שבערב סיום שנה שעמדה בסימן METOO וביחס הלא שיווני כלפי נשים, עדיין ישנם אנשים שמרשים לעצמם לקרוא לעבר שחקנית כדורסל קריאות גזעניות מכוערות בגלל צבע עורה. מישהו חייב להתעורר כי בפעם הבאה זה עלול להיגמר בפגיעה פיזית

       

      צפו באירוע המכוער    (צילום: באדיבות מנהלת ליגת העל לנשים בכדורסל)

      צפו באירוע המכוער    (צילום: באדיבות מנהלת ליגת העל לנשים בכדורסל)

      סגורסגור

      שליחה לחבר

       הקלידו את הקוד המוצג
      תמונה חדשה

      שלח
      הסרטון נשלח לחברך

      סגורסגור

      הטמעת הסרטון באתר שלך

       קוד להטמעה:

      אין זה סוד כי הגזענות חיה ובועטת לצערנו גם ב-2019. אם יש דבר אחד שהייתי יכול לבקש ולאחל בפתחה של השנה האזרחית החדשה, לכל חובבי הספורט ובפרט אוהבי ענף הכדורסל, זה מחיקת השוביניזם והגזענות המבישה מהמגרשים, מהאולמות, מהיציעים ומהרשתות החברתיות.

       

      אין ספק בכלל כי אירועים מהסוג שראינו במהלך משחק ליגת הנשים בכדורסל אינם מתאימים ואין להם מקום בספורט הישראלי. כזכור, נשמעו נהמות חוזרות ונשנות מצד אוהדי הקבוצה המקומית בני יהודה, לעבר שחקנית מכבי רמת חן אלכס הארדן, והכל, כן, אתם כבר יכולים לנחש - בשל צבע עורה.

       

      אלכס הארדן (צילום: עודד קרני, מנהלת הנשים)
      אלכס הארדן מרמת חן(צילום: עודד קרני, מנהלת הנשים)

       

      אם לא די בכך, לאחר דרישת השופטים מאנשי בני יהודה לדאוג להפסיק את קריאות אלו מהיציע ואף עצירת המשחק לזמן קצר, הגיח אחד הפרחחים בכתום ובאין מפריע לקח את כדור המשחק מידי השופט, הרים אותו לבעיטה, שיגר פצצה לעבר היציעים וקבע בהפגנתיות - "אין משחק!".

       

      וכל זה קורה, אני מזכיר, במהלך משחק כדורסל בליגת העל לנשים. כדורסל. ענף בו נשים יכולות להתבטא (לפחות אמורות) באין מפריע, להציג את יכולותיהן ואולי מי יודע לפרוץ את תקרת הזכוכית שניצבת כנגדן כמעט בכל מקום אליו יפנו בחיים.

       

      עצוב, אין הרבה מה לומר. עצוב מאוד שבערב סיום שנת 2018, שנה שברובה עסקנו בקמפיין  METOO וביחס הלא שיווני כלפי נשים, עדיין ישנם אנשים שמרשים לעצמם לצעוק לעבר שחקנית כדורסל קריאות גזעניות מחפירות, אך ורק בגלל צבע עורה ולגרום לביטול המשחק.

       

      לא למדנו כלום? אנחנו לא רוצים להתקדם? לא היינו רוצים לחיות בעולם נאור ושיווני יותר? אפשר למנוע חזרה של מקרים כאלו, ויתרה מכך להעלות את החשיפה לכדורסל הנשים בישראל. אז נכון, אולי הרמה של הכדורסל עצמו ירודה משהייתה בתחילת שנות ה-2000, ונכון - אין כמעט אוהדים שמגיעים למגרשים, אבל אלו שכן - שיעודדו, שידחפו את הקבוצה שלהם לניצחון, ולא יתרכזו בלבזות, לקלל ולהשפיל את השחקניות שעל המגרש.

       

      איגוד הכדורסל צריך לקחת את האחריות במקרה הזה ולהודות שלא פעל יתר על המידה על מנת למנוע את המקרה הנ"ל. הרי אין זו פעם ראשונה שמשחק בבית דני (אולמה של בני יהודה) נעצר בשל קריאות מסוג אלו, ובכלל בעקבות התנהגות בלתי ספורטיבית וקריאות מחפירות מצד הקהל הכתום.

       

      יתרה מכך, מרתיחה אותי גם העובדה כי אוהד יכול לגשת באין מפריע לעבר שולחן המזכירות. לליגת נערים זה לא מתאים, אז בטח שבליגה הבכירה בישראל אין לזה מקום לחלוטין. מה אם האוהד היה מתפרץ למגרש ופוגע באחת השחקניות? האם גם אז היו מעבירים את הנושא לסדר היום? האם גם אז היינו אומרים "טוב בכל זאת מדובר בכדורסל נשים, את מי זה מעניין?".

       

      על האיגוד להטיל קנס כספי כבד על בני יהודה, אך במקביל לעשות בדק בית אצלו, ולשאול את עצמו כארגון גדול "האם פעלנו מספיק למען קידום ענף כדורסל הנשים בשנים האחרונות? האם שיפרנו את התדמית? הכפלנו את החשיפה? ניסינו למנוע גזענות ושוביניזם?".

       

      התשובות כאמור ידועות לכולם, השאלה היא מה יהיה מכאן והלאה, לאן הענף הזה הולך. מוגש כחומר למחשבה לכל מי שכדורסל נשים, ובפרט יחס לנשים, חשוב לו.

       

      לפנייה לכתב/ת
       תגובה חדשה
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      צילום: עודד קרני, מנהלת הנשים
      אלכס הארדן
      צילום: עודד קרני, מנהלת הנשים
      מומלצים