אף אחד לא יכול לדרוש מבניון לפרוש
משה חוגג עשה את הדבר הנכון כשהחזיר את יוסי שנה אחרי שטביב שבר לו ולאוהדי בית"ר את הלב. עם תשוקה של שחקן נוער וניסיון אדיר, לבניון יש מה לתרום גם בעונה הבאה
חלפה שנה מאז חזינו בתמונות העצובות של יוסי בניון בוכה ברכב בחניה של מגרש האימונים בבית וגן לאחר שקיבל הודעה על סיום חלקו בקבוצה. אותן דמעות סימנו את תחילת המהפכה שהסתיימה בחילופי הבעלים.
אמנם הקהל לא נטש באמצע עונה של התמודדות על שני התארים, אבל משהו נשבר אצל רוב רובו בעקבות ההתנהגות כלפי אחד מגדולי השחקנים הישראלים אי פעם. עם כל הכבוד לניהול השפוי ולעין המקצועית הנדירה של אלי טביב, מעט מאוד אוהדים הסכימו שהוא ייצג אותם בהתנהלות המבזה מול אחד השחקנים האהובים בטדי. לראיה ההיענות האפסית לרכישת מינויים או בכלל הגעה למשחקי הקבוצה כל עוד טביב ממשיך להחזיק במועדון, והשינוי המיידי שבא לאחר עזיבתו. כמובן שלא תרמה העובדה שלא הושג אף אחד מהתארים או הספסול התמוה של עידן ורד עד שלהי גמר הגביע, אבל נקודת השבר הייתה אותן תמונות של יוסי בוכה.
יוסי בניון שוב בבית"ר ירושלים(צילום: אורן אהרוני)
יוסי בניון מגיע כמובן לסיטואציה שהיא שונה בצורה מהותית מזו שעזב. בעונה החולפת הקבוצה התמודדה על כל התארים והפעם הוא מצטרף לכניסה לפלייאוף העליון. אין לי ספק שנראה מהשחקן תרומה מקצועית עוד העונה, בין אם זה כחילוף מנצח ובין אם כמנהיג שתורם לחדר ההלבשה גם מהספסל, אבל הדבר שאיני משוכנע בו כלל זו ההחלטה לפרוש בסיום העונה. קודם כל לשחקן מגיעה הזדמנות להראות מה הוא יכול לתרום מקצועית, ואם יש תחושת סיפוק מתרומה זו, אין שום סיבה לזרז את רגע הפרישה.
אם יש משהו שלמדנו מהדמעות לפני שנה זה שבשחקן עדיין בוערת תשוקה למשחק גם אחרי קריירה מפוארת על פני יותר מעשרים שנה. תשוקה שלא הייתה מביישת גם שחקן נוער רגע לפני שהוא מקבל, או לא מקבל, את ההזדמנות שלו בקבוצה הבוגרת. אני חושב שכל אוהדי בית"ר צריכים להוקיר תודה למשה חוגג על התיקון שעשה בהחזרתו של השחקן. בהחלט יש בכך פיצוי על התחושות הלא נעימות שליוו את הקהל בעת הפרידה. יחד עם זה, אני חושב שרק השחקן צריך להחליט אם הגיע באמת הרגע לתלות את הנעליים.
לפנייה לכתב/ת 
בניון
צילום: בית"ר ירושלים
מומלצים
