מכבי ת"א חייבת לחשב מסלול מחדש / טור
דווקא המשחק הטוב במדריד הבליט את הבעיות של הצהובים: פריחה כשאין לחץ, בעיות עם החמישייה הראשונה וחוסר איזון בסגל. עידו אשד חושב שכדי שהצהובים יחזרו למסלול הנכון, רצוי שילמדו קצת מההתנהלות של ריאל
החפיפניקיות של הכדורסל האירופי / טור
הצהובים שיחקו לא רע במחצית הראשונה של ה-91:79 לריאל מדריד אמש (חמישי), אבל אז הבדלי האיכות התחדדו וריאל סגרה סיפור מהר. השאלה היא האם מכבי השתמשה במשחק כדי לשפר משהו לקראת המשחקים החשובים באמת, כמו שהבלאנקוס השתמשו במשחק כדי לאפשר לסרחיו יול לצאת מהמשבר.
מכבי ממשיכה לפתוח את הרבעים עם החמישייה הגבוהה שלה, למרות שזאת גם החמישייה הכי חלשה שלה. קשה לי להבין מדוע המאמן, יאניס ספרופולוס, ממשיך עם זה, למרות שברור שקבוצתו נופלת כל פעם לבור. אמנם בהמשך נכנסים אלה שעושים סדר, אבל הם צריכים לרדוף כל הזמן אחרי הבור שיצרה אותה חמישייה הראשונה. למעשה, רק בלי סקוטי ווילבקין (שנראה ממש אומלל אתמול, החליק על מדבקה וחטף בומבה בפרצוף) ודיאנדרה קיין (שהיה עצבני ורק חיפש לריב), מכבי מתחילה לשחק.
מי שמרכיבים את "חוליית התיקונים" הם מייקל רול, ג'ייק כהן, יובל זוסמן ואנג'לו קלויארו. שחקנים שמחפשים קודם כל מסירה, שמבינים את המשחק לעומק, יודעים לעשות חילופים תוקפניים ולהשלים רוטציה בהגנה.
צריך לזכור – חמשת השחקנים הכי טובים לא מרכיבים בהכרח את החמישייה הכי טובה, אפילו בהכרח לא. קבוצה חייבת שחקנים משלימים והרכב מאוזן, אך לראות את מכבי משחקת יותר טוב דווקא ללא הכוכבים שלה זה בוודאי לא סימן טוב.
להגנתם של הצהובים נזכיר שלספרופולוס לא היה ממש זמן לבנות משחק חכם סביב הכוכבים, וכששניים פצועים ואחד מתפרק תוך כדי משחק, מה שנשאר זה לשחק כדורסל חכם ואינסטינקטיבי דרך התבונה של המחברים. לצערנו, ג'ון דיברתולומאו לא פוגע ואי אפשר כל משחק לבנות על הצגה של ג'וני אובראיינט.
המודל של ריאל: המשכיות, מקומיים וצעירים
מכבי נגד ריאל היא אחת היריבויות הוותיקות ביותר באירופה, שהחלה עוד בשנות ה-60. ב-2014 ניצחו הצהובים את הבלאנקוס בגמר היורוליג ומכיוון שלאורך השנים היו אלה מועדונים שנוהלו באופן דומה ושלטו בליגה המקומית, מעניין להשוות בין עבודת ההנהלות כדי להבין את הטעויות הרבות שנעשו במכבי, בזמן שחלף מאז אותו גמר.
הנה כמה מהדברים שאלופת אירופה עושה נכון כמועדון: התבססות קנאית על המקומיים הטובים ביותר (סרחיו יול, רודי פרננדס, פליפה רייס), החתמת מעט זרים, אבל איכותיים מאוד (אנתוני ראנדולף וגוסטבו איון) ושמירה על מתאזרחים בעלי מחויבות לאורך זמן (ג'ייסי קארול).
כמו כן, ריאל מתעקשת על מאמן קבוע לאורך מספר עונות, גם אם הוא לא כוכב על, כמו במקרה של פאבלו לאסו שאימן את ריאל גם באותו גמר ב-2014 ונמצא במועדון כבר שמונה עונות. ולא רק המאמן נשאר מאז, ארבעה מהשחקנים שהפסידו לחבורה של דייויד בלאט שייכים לסגל הקבוצה הנוכחית. למרות זאת, הספרדים לא הזניחו את העתיד ולראייה מי שהוביל אותם לגביע בעונה שעברה היה לוקה דונצ'יץ' הצעיר, שמככב היום ב-NBA.
עכשיו תבדקו את כל אלה במכבי תל אביב - בכולם הציון יהיה נכשל, בוודאי מאז 2014: כמעט אף זר לא נשאר יותר מעונה אחת, התחלפו שבעה מאמנים, המתאזרחים מחזיקים מעמד עונה או שתיים וצעירים מוכשרים כמו דני אבדיה ונמרוד לוי משחקים רק בגארבג' טיים ולא ממש בונים עליהם. נוסף על כך, מהגמר הגדול ההוא נשאר במכבי רק אלכס טיוס, שבכלל עזב במורת רוח בסוף אותה עונה. לקבוצות הגדולות של מכבי, כולל השושלת של 2005-2004, היו את כל המרכיבים האלה. פעם זה היה הלחם והחמאה שלה. עכשיו תבינו מה על מכבי לעשות לקראת העשור הבא.
אתם בוודאי שואלים את עצמכם, מדוע השינוי לא קורה כבר עכשיו. התשובה היא כי במכבי יש היום יותר מדי בעלי דעה, מנהל מקצועי שתפקידו לא ברור ומחשבה שעדיף הרבה בינוניות על לקחת סיכונים. נכון שבקיץ הזה הלכו קצת יותר בגדול והשקיעו קצת יותר בכוכבים, אבל בשאר הסעיפים מכבי נופלת ובגדול.
לצהובים יש היום מאמן טוב והוא צריך להמשיך, אבל חייב להתחיל לבנות כבר עכשיו את העונה הבאה. השאלה הגדולה היא אם ספרופולוס יעמוד בלחץ של ההנהלה וימשיך לשתף את הצעירים (ובמיוחד את דני אבדיה שחייב לשחק כל משחק) ולא יסתפק רק בכמה דקות פה ושם.
היווני גם יצטרך להחליט האם לצמצם את מספר הזרים ויבנה רוטציה של תשעה מצוינים ולא 12 בינוניים והכי חשוב שיעשה זאת במאני-טיים - במשחקים החשובים באמת, כי כמו שראינו, במכבי בלאו הכי, הכוכבים דולקים על אש קטנה.
לפנייה לכתב/ת 
