הדור הרביעי לשושלת מליקה

"מילדות אנחנו מדברים כמעט רק על כדורגל", מספר רוי. "הייתי צופה בקלטת שסבא הכין, שלוש שעות עם כל השערים שהבקיע אבא בקריירה", מספר רוי. כמי שנולד להיות כדורגלן, רוי התייצב במחלקת הילדים של מכבי ת"א כבר בגיל שש, אבל עד שהגיע לבוגרים עבר בשתי קדנציות בהפועל ת"א ואחת בבני־יהודה.

הוא נחשב לפוטנציאל ענק בגיל נוער, והיה מלך השערים של האדומים, אבל קריירת הבוגרים של רוי לא מתרוממת בינתיים - הוא הופיע בלאומית במדי רמת־השרון ובית"ר ת"א/רמלה, סבל מפציעה שעיכבה את ההתקדמות שלו, והשנה הוא משחק כאמור בהפועל פ"ת של מסאי דגו, שרצה אותו עוד כמאמן הפועל כפר־סבא.

שושלת כדורגל של ארבעה דורות. מאיר ורוי מליקה(צילום: עוז מועלם )

הפריצה הגדולה עוד לא הגיעה, אבל מאיר בטוח שמדובר בתקלה זמנית: "רוי עוד יוכיח את עצמו כשחקן לגיטימי ואפילו מצטיין בליגת העל. אם אני צריך להביע דעה מקצועית, ואפילו מחמירה, אגיד שיש לו את כל החבילה להגיע רחוק. הוא רק צריך את המאמן והמועדון שייתנו לו את הביטחון להוכיח את עצמו, והוא יוכיח".

"כמו שאצל משפחת בנאי שמים גיטרה על המיטה של התינוק שנולד, ככה אצלנו מניחים נעלי כדורגל וכדור לכל אחד. נדמה לי שרוי אפילו השתמש בנעליים שהניח לו סבא שמואל כאשר בעט את הבעיטות הראשונות". כך מצייר חלוץ העבר מאיר מליקה את המשפחה הידועה הראשונה בישראל עם ארבעה דורות של כדורגלנים.

מאיר מליקה עם אביו שמואל ז"ל (צילום: יוסי רוט)

לאבא שלי ז"ל, שמואל, שהיה הצאצא היחיד של אביו מאיר ואני נקרא על שמו, המשפחה הייתה הדבר הכי חשוב בחיים, כך שברור שאצלנו ההגדרה 'שושלת מליקה' קודמת לכל", ממשיך מאיר, שזכה עם מכבי ת"א בשתי אליפויות וגביע. בואו נעשה רגע סדר - כך נראה עץ משפחת הכדורגלנים:

סבא רבא מאיר ז"ל היה שוער הפועל ת"א במשך 14 שנים, ואפילו נכלל בסגל הנבחרת ב־1:5 מול לבנון ב־1940 ולמסע בארה"ב אחרי מלחמת העצמאות. סבא שמואל ז"ל היה שוער בני־יהודה ומכבי ת"א, רשם שתי הופעות בנבחרת (גם ב־3:5 על גאנה באולימפיאדת מקסיקו 1968) וזכה בגביע עם בני־יהודה באותה שנה. על אבא מאיר כבר דיברנו, אחיו ירון היה גם הוא שוער במכבי ת"א, ועכשיו מגיע תור בנו של מאיר, רוי מליקה (22), חלוץ הפועל פ"ת. הנין של מאיר, השוער הראשון בשושלת.

שתי הופעות בנבחרת וגביע עם בני יהודה. שמואל מליקה ז"ל. צילום: יוסי רוט

הטרגדיה של המשפחה

כיום הוא רץ על המגרשים בלאומית, אבל הטראומה שמלווה את רוי והמשפחה עלולה הייתה לשנות את מסלול חייו. ב־2011 נהרג הסב שמואל בתאונת דרכים, כאשר רוי ישב מאחוריו על האופנוע. מאיר מספר: "זה קרה 200 מטרים מהמקום שבו אבי כהן נהרג בתאונת אופנוע, שמונה חודשים קודם לכן, באזור מתחם הבורסה בר"ג. טנדר שנסע באור אדום נכנס בו. אבא נהרג במקום, לא היה סיכוי להציל אותו. זה דבר שיושב לי כל הזמן בראש".

רוי, מה אתה זוכר מהמקרה?

"איבדתי את ההכרה. הדבר היחיד שאני זוכר הוא שעפתי ונחתתי על גג של מכונית אחרת. אחר כך התעוררתי בבית החולים. היה קשה מאוד לעכל שסבא לא איתי".

"היה קשה מאוד לעכל שסבא לא איתי". מאיר ליד רוי בביה"ח(צילום: ראובן שוורץ)

חשוב לציין את מיקום הראיון עם אבא מאיר והבן רוי. "אנחנו יושבים", מבהיר מאיר, "בדיוק במקום שבו היה מגרש המכתש המפורסם בגבעתיים". מדובר במתחם שמתחת לרצפתו מסתתרים אלפי סיפורי כדורגל גדולים וקטנים.

סיפור אחד, ממגרש אחר, מלווה את מאיר עד היום: אותה עבירה חריפה שגרמה לפציעה הקשה של רומן פץ ממכבי חיפה במשחק גביע ב־1994. מאיר מנסה להסביר: "בתקופה ההיא לא היו מקבלים כרטיסים צהובים על כניסה מאחור. קיבלתי משחקני יריב עשרות כניסות כאלה. הלכתי על הכדור, ולרוע המזל פגעתי בפץ. התנצלתי מכל הלב, ואני רוצה כבר לשים את הסיפור הלא מכוון הזה מאחורי".

לקחת אליפות עם אברם גרנט ב־1991/92, ואחר כך דאבל עם דרור קשטן. בהנחה שמכבי ת"א הנוכחית תיקח אליפות העונה, איזו מבין שלוש הגרסאות של הצהובים היא החזקה ביותר?

"אני לא אוהב לעשות השוואות בין תקופות, כי הדרישות בכל אחת מהן אחרות. הקבוצה של 1992 הייתה משופעת בכוכבים ובשחקנים טקטיים נדירים: אובארוב, פולוקארוב, אבי נימני הענק, ניר קלינגר, דריקס. אבי כהן כמגן ימני הבקיע בכמויות של חלוץ צמרת, ועוד לא הזכרתי את כולם. גם קבוצת הדאבל הייתה מיוחדת. אין לי מילה רעה על זו שהולכת להיות האלופה החדשה, אבל ההבדל הוא ביריבות. אנחנו שיחקנו נגד מכבי חיפה של ברקוביץ' ועטר ואלון חרזי, אלון חזן וקנדאורוב ורוני לוי, נגד הפועל ת"א גדולה ובית"ר ירושלים שהייתה מצוינת בעונת הדאבל. בואו נגיד שבתקופה שלי היה הרבה יותר קשה להשיג אליפות".