"מופלא בהדרו ובאצילות נפשו"
משה ארנס, מי שזכה לכינוי "הג'נטלמן" של הפוליטיקה הישראלית, הלך אתמול לעולמו בגיל 93 • הוא היה מוותיקי מפלגת הליכוד, בית"ריסט בכל רמ"ח אבריו ופטרונו של בנימין נתניהו • ארנס הקדיש את חייו לביטחון המדינה, כיהן כשר החוץ וכשר הביטחון, והיה מעמודי התווך של התעשייה האווירית • ראש הממשלה ספד לו: "לא היה פטריוט גדול ממנו"
נפרדים ממדינאי דגול: פרופ' משה (מישה) ארנס, שכיהן בעבר כשר הביטחון וכשר החוץ, הלך אמש לעולמו בביתו שבסביון והוא בן 93. ארנס, מבכירי ותיקי הליכוד, זכה בפרס ביטחון ישראל, וכיהן בין היתר כשגריר ישראל בארצות־הברית.
ארנס נולד ב־1925 בעיר קובנה שבליטא, אביו היה תעשיין ואמו רופאת שיניים. בהיותו בן שנה וחצי עברה משפחתו לריגה שבלטביה ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה היגרו לארצות־הברית. הוא שירת בחיל ההנדסה של הצבא האמריקאי ועם שחרורו סיים לימודי הנדסת מכונות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. כאיש ימין מובהק, מונה ארנס לראש תנועת בית"ר בארה"ב.
בספטמבר 1948, כשהיה בדרכו לעלות לישראל, גויס על ידי סוכני אצ"ל ונשלח לצפון אפריקה לסייע ליהודים המקומיים להקים ארגוני הגנה עצמית. עם שובו ארצה היה חבר "גרעין חד־נס" וממייסדי המושב מבואות בית"ר. מסיבות פוליטיות נדחתה בקשתו לעבוד בתעשייה הצבאית והוא עבד כמהנדס בחברה אמריקאית שעסקה בתכנון מערכות מים בתל־אביב.
בשנות ה־50 חזר ארנס לארצות־הברית, שם למד הנדסה אווירונאוטית במכון הטכנולוגי של קליפורניה, ולאחר מכן עבד בחברה לפיתוח מנועים למטוסי סילון. עם שובו לארץ הצטרף כפרופסור לסגל הפקולטה להנדסה אווירונאוטית בטכניון בחיפה. הוא שימש כסמנכ"ל התעשייה האווירית (1962־1971), השתתף בפיתוח המטוסים "ערבה" ו"כפיר", וב־1971 זכה בפרס ביטחון ישראל על חלקו בפיתוח מטוסים אלה. גולת הכותרת של פועלו בתעשייה האווירית הייתה היוזמה של פרויקט ה"לביא", במסגרתו פותח מטוס קרב ישראלי ראשון.
את הקריירה הפוליטית שלו החל ארנס כשנבחר לכנסת ה־8 ברשימת החירות, והחל מהכנסת ה־9 נבחר ברשימת הליכוד. הוא מוקם כסמן ימני ניצי במפלגה וכיהן בכנסת זו כיו"ר ועדת החוץ והביטחון. במסגרת תפקיד זה הצביע נגד הסכמי קמפ דיוויד. ב־1978 הצביע נגד הסכם השלום עם מצרים, משום שטען כי לא צריך להחזיר למצרים את כל שטחה של סיני. שנתיים לאחר מכן הציע ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, את תפקיד שר הביטחון לארנס, אך הוא סירב מאחר שלא רצה ליטול חלק בפינוי חבל ימית.
ב־1982 מונה ארנס לשגריר ישראל בארצות־הברית וכעבור שנה חזר ארצה והתמנה לשר הביטחון בעקבות התפטרותו של אריאל שרון. לאחר מכן מונה לשר בלי תיק בממשלת האחדות הלאומית.
ב־1987 התפטר ארנס מהממשלה בגלל הכוונה לסגור את פרויקט הדגל שלו, הלביא. ארנס התבטא בעבר כי ביטול הלביא היה "טעות אומללה" וכי אלמלא ביטול הפרויקט לא היה צורך להשקיע הון עתק ברכישת מטוס האף־35.
בשנים 1988־1990 כיהן כשר החוץ. לאחר מכן, עם פרישת מפלגת העבודה, כיהן שוב כשר הביטחון בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, בה צידד בגישה, שלא התקבלה, כי ישראל תיקח חלק פעיל במלחמה ואף תפרוס כוח אוגדתי מיוחד בפיקוד נחמיה תמרי לפעולה כנגד משגרי הסקאד בעיראק. ב־1992 פרש מהחיים הפוליטיים.
לפני כעשור פירסם ארנס את ספרו "דגלים מעל הגטו" בו חשף את חלקם של חברי הארגון הצבאי היהודי (אצ"י), מיסודה של תנועת בית"ר, במרד גטו ורשה. לטענתו, עשייתם נדחקה לשוליים מסיבות פוליטיות ואידיאולוגיות בידי הממסד הציוני. "היה חשוב לי לפרסם מה קרה שם ולתת לגיבורים את הכבוד הראוי", כתב.
ארנס היה פטרונו של בנימין נתניהו ונתן לו דריסת רגל בציבוריות הישראלית: הוא היה זה שמינה את נתניהו לציר בשגרירות בוושינגטון בעת שכיהן כשגריר ישראל בארה"ב. ארנס גם תמך בבחירת נתניהו ליו"ר הליכוד עם התפטרותו של יצחק שמיר. ואולם, בזמן כהונתו של נתניהו כראש ממשלה ארנס הביע לא אחת אכזבה ממנו ואף התמודד מולו בפריימריס על ראשות הליכוד.
בשנה האחרונה מתח ביקורת על התנהגות נתניהו בחקירותיו ואמר שקבלת מתנות ממיליונרים, כפי שנחקר בתיק 1000, לא ראויה לאיש ציבור. כמו כן ייעץ לו שלא לתקוף את אנשי החוק "למרות הפיתוי שבדבר". עם זאת, ארנס העריך מאוד את כישוריו של נתניהו כדיפלומט ונואם, והזהיר מהדחתו בגלל החקירות.
כמי ששילב בהשקפתו את הלאומיות הליברלית סבר ארנס שבמדינת ישראל צריך להתקיים שוויון זכויות אזרחי לכל תושביה ללא הבדל דת, גזע ומין. כפועל יוצא מכך הוא ביקר את חוק הלאום וטען כי מדובר בחוק מזיק ומיותר מאחר שהוא פוגע בעדה הדרוזית ובשילוב ערביי ישראל בחברה הישראלית.
"רעייתי שרה ואני מבכים מרה את פטירתו של אהוב נפשנו", ספד אתמול נתניהו לארנס. "מישה, מורי ורבי, היה תלמיד מובהק של זאב ז'בוטינסקי. במסגרת זו הוא הכיר את אבי שנכח בחתונתו עם רעייתו היקרה מיוריאל. מאז נרקם קשר עמוק בין משפחותינו. לפני כמה שבועות ביקרתי את מישה בביתו. הוא היה צלול כתמיד, חד כתער, מופלא בהדרו ובאצילות נפשו, דמות מופת. לא היה פטריוט גדול ממנו".
גם נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ספד לו: "מישה היה איש ההדר שלא חשש מפני אתגר. הוא היה משרי הביטחון המעולים של מדינת ישראל. לא מצביא ולא גנרל, פשוט למדן מסור ששקד יום וליל למען ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה".
יו"ר הכנסת יולי (יואל) אדלשטיין: "עד יומו האחרון ארנס היה מסור לרעיון אחד בכל נפשו ובכל מאודו: תחיית עם ישראל בארצו. מישה היה מקור ידע בלתי נדלה להיסטוריה של עמנו, בעל ראייה מפוכחת ביחס להווה שלנו, ואופטימי חסר תקנה לגבי העתיד".
הלווייתו תיערך היום בשעה 14:00 בבית הקברות בסביון
