שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    סקס לוהט על הפסנתר ודרכים לשבור שגרה
    דנה לוי אלגרוד חיפשה טיפים להתמודדות עם השגרה, אותה היא מתארת כסם ערמומי שמדכא יצירתיות, חופש ואת הזוגיות שלנו. וגילתה שלעיתים, גם פסנתר פשוט יכול להפוך לזירת מין סוערת

    אילוסטרציה של פסנתר עם סימן ליפסטיק (צילום: Shutterstock)
    לפעמים גם פסנתר ישן הוא אחלה לוקיישן לחפוז לוהט של אחר הצהריים(צילום: Shutterstock)

    שאלתן את עצמכן פעם מהו מדכא התשוקה המשמעותי ביותר? אני שאלתי וגיליתי שהתשובה היא לא הילדים שלנו, למרות שבהחלט יש להם חלק משמעותי בהליך הדיכוי, בייחוד כאשר הם מבקשים להתכרבל עם אבא ואימא בדיוק ברגע שמתחיל קצת אקשן (אגב, בדיוק בשביל זה המציאו את הפורטנייט). מדכא התשוקה הרציני ביותר הוא השגרה. שגרה יכולה להיות דבר כל כך מבורך כאשר אנחנו תולשים את שיערות ראשנו בזמן החופשים של הילדים מבתי הספר והגנים, אך היא גם עלולה להיות מאוד-מאוד מסוכנת כאשר היא טווה את קוריה הארסיים על כל פן בחיים שלנו.

     

    הגברים שרצו לשלוט בי והנקמה הסקסית שהגיתי

    לישון עם האויב: להסתדר עם בן זוג ששונה ממך

     

    שגרה היא כמו סם ערמומי שנוצר על מנת לדכא את היצירתיות, החופש והזוגיות שלנו. אף אחד לא מצליח לברוח מהסם הזה. זה סם ממכר מהסוג הגרוע ביותר. ברגע שמתרגלים אליו, גמילה נדמית כבלתי אפשרית. וכשזה קורה, אפשר להגיד שלום ולא להתראות לתשוקה הזוגית שלנו. ובכל זאת, אנשים ממשיכים להביא ילדים לעולם, וזאת כנראה ההוכחה שמפעם לפעם אנחנו כן מצליחים להרים את הראש מעל המים ולהיזכר שבתוך הצונאמי של החיים יש לנו גם בן זוג שפעם חשקנו בו והוא בנו.

     

    וכמו בכל נושא שאני בוחנת, גם הפעם כינסתי את חברות הכנופיה שלי לשיחה צפופה ושאלתי אותן איך הן נלחמות בשגרה כדי להעצים את התשוקה. מ' גיחכה ואמרה שהיא נשואה לארגנטינאי. גם אם השגרה תקבור אותה, הוא עדיין יקום כל בוקר מוכן לקרב (תרתי משמע). ו' אמרה שאני טועה ומטעה וקוטלי התשוקה הם הילדים ולא השגרה. אנחנו עדיין מתווכחות על זה. א' טענה שאין לה זמן לתשוקה ושהיא עדיין מנסה להבין מי הכניס אותה לכל קבוצות הנשים בפייס (לא אני, נשבעת!).

    דנה לוי אלגרוד (צילום: רמי זרנגר)
    דנה לוי אלגרוד. חיפשה דרכים לשבור את השגרה הזוגית(צילום: רמי זרנגר)
     

    נשים אחרות נתנו לי עצות קצת יותר מועילות. יישמתי אותן במשך כמה חודשים, וחזרתי עם תובנות: דבר ראשון, להיות מודעת. אני מודעת לסדר היום הרובוטי שלי. אני מודעת למטלות שלי, ואכן יש לי שותף מדהים לביצוע שלהן. זה אומר שברגע שאני מודעת לכך שאין מצב שהן יסגרו עליי וייכלאו אותי, ובכך כבר עשיתי את הצעד הראשון. דבר שני, המליצו המבינות, עלינו להכניס ליומן שוברי שגרה בזוגיות. זה לא חייב להיות משהו מפוצץ כמו צימר, וזה בהחלט יכול להיות יציאה לבית קפה או לסרט פעם אחת בשבוע. דבר שלישי, 'הפי האוור', או בתרגום חופשי: שעה שמחה. לאחר שהילדים הולכים לישון, תתחילו להיות קנאיות לזמן שלכן עם בן הזוג. תעמעמו אורות בסלון, שימו מוזיקה ותמזגו כוס יין. שעה כזאת קסומה ביום תחולל פלאים לזוגיות שלכן.

     

    דבר רביעי, קנאות! תהיו קנאיות לזמן שלכן עם בן הזוג בדיוק כפי שאתן קנאיות לזמן עם הילדים או לזמן עם חברות. תקפידו ותתמידו. ככל שתבלו יותר עם בן הזוג, במידה והוא לא בלתי נסבל לגמרי, תגלו שזה מתכון מהמם לשיפור הזוגיות וכתוצאה מכך גם התשוקה. דבר חמישי, תחדשו ותפתיעו. אני לא אפרט את הסעיף הזה, אבל בהמשך לטור הקודם שלי על קבוצות נשים, תצטרפו לאחת מהן ותלמדו מאות דרכים לחדש ולהפתיע, גם את עצמכן. וטיפ אחרון: תדברו, תצפו, תקראו כל מה שמעצים תשוקה. כשמדברים על זה, החשק עולה! חברות, שגרה ניתן לשבור בהמון דרכים, מעבר לכל מה שציינתי, ולעיתים גם פסנתר פשוט יכול להפוך לזירת מין סוערת. לא מאמינות? תקראו:

     

    צפו: איך חיים עם תשוקה?

    צפו: איך חיים עם תשוקה?

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    הוא דוחף עצמו עליי והקלידים נעים תחתיי

    הוא מתנשם בכבדות ואני מושכת בעניבה שלו ומצמידה אותו אליי, כורכת את רגליי סביב האגן שלו ודוחפת את כף ידי לתחתוניו. האיבר המפואר הזה שמשגע לי את החלומות, נרעד בכף ידי ואני מלטפת אותו לאורכו. אני מורידה את תחתוניו וזורקת את עצמי לאחור, נכנעת לתשוקה, ליצרים, נכנעת לחיים. שאגה בוקעת מגרונו כשהוא נדחף לתוכי, ואני מעווה את פניי מהכאב המתוק, המענג, ומתמסרת לתשוקה החייתית שלו. הוא מניח את כפות ידיו מתחת לישבן שלי, מרים את מכסה הקלידים ומניח את הישבן שלי עליהם. צלילים צורמים בוקעים מהפסנתר ואני מביטה בו בבהלה.

     

    "אתה תהרוס אותו", אני נוזפת בו, וחצי חיוך עולה על פניו. "אקנה חדש". הוא דוחף את עצמו כלפיי והקלידים נעים תחתיי, תוך כדי הפקת צלילים מחרידים. הוא מושך את כפות ידיי לצדדים, מניח אותן לצד מעמד התווים, וממשיך לחדור אליי בעוצמה. אני מלטפת את העץ החלק ונדמה לי שעם כל גניחה שלו הצלילים נשמעים פחות ופחות צורמים. כשהגניחות שלי מצטרפות לשלו, נוצרת הרמוניה מיוחדת ועוצמתית, הצלילים שבוקעים מהפסנתר משתלבים עם הפיצוץ שנוצר בתוכי, וכל גופי רועד ללא שליטה.

     

    אני ממלמלת באפיסת כוחות והוא נראה אחוז טירוף. עיניו פקוחות לרווחה והוא חודר אליי פעם אחר פעם עד שנדמה לי שהוא לא מתכוון לגמור לעולם. הוא רוכן כלפיי ונושק לי בחוזקה ואני מרגישה עקצוצים בין רגליי. הבערה מתלקחת שוב. לשונו בתוך פי אבל אני מרגישה אותה בין רגליי. אני יונקת אותה בחוזקה, וכשהוא גומר בתוכי אני מחבקת את צווארו וגומרת בצעקה יחד איתו (מתוך הסיפור "התמכרות").

     

     

    דנה לוי אלגרוד היא סופרת של רבי מכר רומנטיים ארוטיים בארץ ובעולם.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים