גיבור מול פני המחבל: "שום סכין לא תכניע אותי"

אשר אלמליח, מאבטח בתחנה המרכזית בירושלים, התייצב לעבודתו כרגיל בבוקר ב-11 בדצמבר 2017. בשעה 14:15 ניגש אליו צעיר ערבי בשם יאסין אבו-אלקרעה, תושב הכפר טלוזה שבאזור שכם, ודקר אותו בלב. אלמליח פונה במצב קשה מאוד לבית החולים ושכב במשך ימים ארוכים כשהוא מפרפר בין חיים למוות. היום (ג') הוא יפגוש לראשונה את האיש שניסה לרצוח אותו.

אלמליח יגיע לבית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת שלב הטיעונים לעונש. הוא יעלה על דוכן העדים, יסתכל בעיניו של אבו-אלקרעה ויישא דברים בפני השופט.

"עברה עליי שנה קשה מאוד מאז שאותה סכין חדרה לליבי ושינתה את חיי", סיפר אלמליח (47), שהגיע אתמול לתחנה המרכזית. "מאז הפיגוע אני בחרדות - בוחן מי נמצא מאחוריי, מסתובב לראות שאף אחד לא מפתיע אותי. אני מגיע לכאן עם תחושות לא פשוטות תוך כדי שתמונות מעורפלות רצות לי בראש. חלק ממה שקרה אני מכיר רק ממה שסיפרו לי. אנשים שהיו במקום סיפרו לי שהוצאתי את הסכין בעצמי".

אשר אלמליח(צילום: אלכס קולומויסקי)

התחנה המרכזית בירושלים(צילום: משה מזרחי)

אלמליח יבוא לבית המשפט כדי לדרוש צדק - בראש ובראשונה לו עצמו, אבל גם לקורבנות רבים אחרים של הטרור הפלסטיני. "אני שמח על המפגש הזה", הוא אומר, "אני אסתכל לו בעיניים ואגיד לו - לא סכינים, לא רובים, לא אוטובוסים מתפוצצים. שום תופת שבעולם לא תכניע אותי. זו הארץ שלנו".

בנאום שיישא מול השופט והנאשם מופיעים המשפטים הבאים: "כדי שלא ניכנע לטרור צריך להיות משפט צדק, והצדק היחיד שייעשה זה אם בן העוולה הזה יירקב כל שארית חייו בכלא. לאנשים כמו יאסין אבו-אלקרעה, שבאים לקחת חיים, אין זכות לחיים, אין זכות לראות אור יום. תודה לאל יצאתי בחיים מהפיגוע. לי באופן אישי היה נס, אבל לאורך ההיסטוריה של המדינה ראינו את המחיר הכבד שגבה מאיתנו הטרור, ובכוחו של בית המשפט לקבוע שאותו מרצח וכמוהו מחבלים נוספים יינמקו בכלא עד סוף חייהם".

לילה לפני הפיגוע, במוצאי שבת, אבו-אלקרעה פירסם פוסט בפייסבוק שבו רמז על כוונותיו: "הדם שלנו זול בדרך אלייך, ירושלים שלנו, אל-אקצה שלנו", כתב. למחרת הגיע לתחנה המרכזית בבירה, הסתובב ליד הכניסה במשך כמה דקות, עורר את חשדו של אלמליח שביקש ממנו להזדהות - ואז דקר אותו. בזכות הערנות שהפגין אלמליח הוא מנע אסון גדול. אחרי חודש של אשפוז מצבו השתפר והוא שיקם את חייו.

אלמליח עובד כיום כשומר של מחסן ציוד בחברת החשמל. "טוב לי איפה שאני נמצא היום", הוא אומר. "אני מגיע לתחנה המרכזית, המקום שבו כמעט נהרגתי, ואני מלא בזיכרונות קשים, הפיגוע ששינה את חיי רץ לנגד עיניי. אבל למרות מה שעברתי, אני לא פוסל את האפשרות לחזור לעבוד שם".