מחאה אמנותית: אריאל ברונז קשר את צווארו לאנדרטת השואה בכיכר רבין
כזעקת מחאה ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה, האמן אריאל ברונז, הזכור כמי שתחב דגל לישבנו, קשר את צווארו לאנדרטה בכיכר רבין, כשהוא בתחתונים בלבד: "כיצד אנו כחברה וכמדינה רשאים להתקשט בשואה, שעה שאנחנו מפקירים את הניצולים?"
האמן אריאל ברונז נעל את צווארו לפסל "אנדרטה לשואה ולתקומה" של יגאל תומרקן בכיכר רבין, כחלק ממחאה בסימן יום השואה הבינלאומי שחל היום (א'). ברונז קשר את צווארו לאנדרטה כשרק תחתונים לגופו, וניצב שם עד שהגיעו למקום שוטרים שחתכו את השלשלאות, ונסעו עמו לבית החולים איכילוב - זאת אף שלא ברור אם נגרם לו נזק גופני.
בטרם ביצע את האקט, דאג ברונז לבאר את כוונותיו: "זהו אקט של מחאה הזועק את זעקתם של כל ניצולי השואה, וכל הקורבנות האחרים, שצווארם כבול בידי ממשלת ישראל והחברה הישראלית", הסביר, והמשיך תוך שהוא מבקר את התנהלותה של ישראל: "כיצד אנו כחברה וכמדינה רשאים להתקשט בשואה, שעה שאת ניצוליה אנו מפקירים, ואת לקחיה איננו לומדים? מצאצאי קורבנות, הפכנו למכחישי הקורבנות הראשונים, בין אם אלו הם אבותינו ובני משפחותינו, ניצולי השואה, או קרבנותינו שלנו, הפלסטינים, החיים תחת כיבושנו מאז 1967. פסל שעוצב ככלא שנפרץ, הפך לקישוט בכיכר העיר, בבירתה התרבותית-נהנתנית של אומה כובשת".
עוד הוסיף: "מדובר באנטי-אירוע: ביום שאת משמעותו מבינים רק אלו שאליהם אנו מפנים עורף או מגף, מתרחש אקט שאף אחד לא יבין, ושעליו אף אחד לא ישמע".
זו אינה הפעם הראשונה שברונז פועל באופן דומה ובעיתוי דומה: לפני שנתיים הוא נעל את צווארו במשרדה של יו"ר קרן הרווחה לניצולי שואה, לדבריו בשל הסחבת במתן שירות סיעודי לאביו, לו היה זכאי מהקרן. ב-2018 נעל את צווארו לפסל "מנורה" הניצב מול כנסת ישראל, ושפוסל בידי ניצול השואה בנו אלקן.
למרות הנטייה שלו לעורר את זעמה של מירי רגב, שכינתה אותו "סמל להכפשה" כשתחב דגל לבן לישבנו בוועידת הארץ ב-2016, לפני כחודשיים זכה ברונז בפרס אמן מבטיח מטעם עיריית תל אביב.
