אם לא יצא לכם עד היום לראות טניס שולחן ברמה מקצוענית, אתם מוזמנים לסור ליוטיוב הקרוב למקום מגוריכם. לא תראו שם שום דבר שיזכיר לכם את משחקי הפינג פונג שלכם בחופשה האחרונה ביוון. הכדור עף מצד לצד במהירות שתגרום לכם כאב צוואר, השחקנים נמצאים במרחק עצום מהשולחן, חובטים בכדור בעוצמה מטורפת ומצילים כדורים באופן שנראה בלתי אפשרי.
הגדולים מכולם - כתבות קודמות בסדרה:
בחזית הענף המרהיב והמורכב הזה עומדת סין, המעצמה הבלתי מעורערת של טניס השולחן. עוד בשנות ה-50 יו"ר המפלגה הקומוניסטית הסינית דאז מאו דזה דונג הכריז על הענף כספורט לאומי – בין השאר בגלל העלויות הנמוכות היחסית הכרוכות בו והפופולריות הדלה שלו במערב.
מאז הכרזתו של השליט הסיני ועד היום התבססה סין כאימפריית טניס שולחן. מ-1996 ועד לימינו הייתה רק פעם אחת ששחקן סיני לא זכה במדליית הזהב האולימפית ליחידים או ליחידות. באליפויות העולם המאזן דומה – מאז 1999 הייתה לסין רק מעידה בודדת שבה לא קטפה את התואר ליחידים.
בכל פארק שמכבד את עצמו בסין תוכלו למצוא שולחן, ובכל בית ספר ישנה נבחרת ייצוגית המשתתפת בתחרויות. בסך הכול כ-10 מיליון שחקני טניס שולחן סינים משחקים באופן שוטף, ו-300 מיליון איש משחקים טניס שולחן מפעם לפעם.
כיאה לספורט מוביל, שחקני טניס שולחן מובילים בסין נחשבים לכוכבים לכל דבר, וזוכים לפרסום רב, משכורות שמנות וחוזי אימוץ מפנקים. מה לונג (30), המכונה "הדרקון", הוא הכוכב הגדול שבהם – גם אם כיום, בין השאר בגלל שיטת דירוג חדשה, פציעות רבות ומספר הפסדים מפתיעים, הוא מדורג רק 11 בעולם, כשברקורד שלו תוארי האלוף האולימפי ואלוף העולם המכהן, הוא עדיין השחקן שכולם חולמים לנצח – והמלך של טניס השולחן.
מה לונג, המכונה "הדרקון" בגלל השנה שבה הוא והוריו נולדו בלוח השנה הסיני, גדל בעיר אנשאן והתחיל לשחק טניס שולחן בגיל חמש, בהמלצת הוריו שחיפשו עבורו עיסוק ספורטיבי שלא כולל מגע ישיר בין המתחרים. בגיל 10 הוא ייצג את בית הספר היסודי שלו ב"בייבי קאפ", אחת התחרויות הגדולות בסין לילדים. כשהיה בן 11 הצטרף לנבחרת של מחוז ליאונינג, אך נקודת המפנה האמיתית בקריירה שלו הייתה בגיל 13, כשהצטרף לקבוצה בבייג'ינג והתאמן לצד שחקני טניס השולחן הטובים במדינה.
בגיל 15 הוא הוכתר לאלוף העולם לקדטים וזומן לראשונה לנבחרת הסינית הבוגרת. ב-2006, כשהיה בן 17 בלבד, הוא הפך לאלוף העולם הצעיר בהיסטוריה כחלק מהנבחרת הסינית שזכתה באליפות העולם הקבוצתית.
עוד לפני שמלאו לו 22, הוא כבר זכה בשמונה תארים בסבב והיה לאחד השחקנים הטובים בעולם. לרוע המזל, את האכזבה הגדולה של הקריירה שלו הוא פגש דווקא כשהיה בשיא. בין 2011 ל-2012 מה לונג היה בלתי ניתן לעצירה, במשך 560 ימים הוא לא ספג ולו הפסד בודד, ובסך הכול ניצח ב-51 משחקים ברציפות. אבל אז, ברגע האמת לקראת אולימפיאדת לונדון 2012, מה נקלע לרצף של הפסדים שלא רק דרדר אותו בדירוג אלא גרם לו לאובדן הכרטיס לטורניר היחידים האולימפי – על אף שנחשב אז לשחקן הטוב בעולם.
מה אומנם הגיע ללונדון וזכה במדליית זהב עם סין בתחרות הקבוצתית, אבל הוא ידע היטב שעבור שחקן ברמתו, התחרות האישית היא הדבר האמיתי.
לתיקון האולימפי זכה ארבע שנים מאוחר יותר, עם מדליית זהב אישית באולימפיאדת ריו. יותר מכך, בגמר האולימפי ניצח מה את יריבו הגדול ביותר ובן ארצו, ז'אנג ז'יקה, שזכה בזהב בלונדון. ניצח אמרנו? מדויק יותר לומר שריסק. אחרי מערכה ראשונה צמודה שהסתיימה ב-12:14 לטובת מה, שלוש המערכות הבאות היו חד-צדדיות: 5:11, 4:11, 4:11. "זו הייתה הפעם הראשונה שלי בגמר מהסוג הזה, אז הרגשתי שאני צריך לשחק כמו משוגע כדי להשיג תוצאה כזו", אמר לאחר מכן.
מה היה השחקן היציב ביותר בסבב טניס השולחן בשנים האחרונות. הוא מחזיק בשיא של 64 חודשים במקום הראשון בעולם, מתוכם 34 ברציפות – למעשה רק שיטת דירוג חדשה גרמה לו לאבד את הבכורה.
בנוסף לכל אלו, הוא הוכתר בפעמיים האחרונות לאלוף העולם – ואם השנה יזכה בתואר ליחידים פעם נוספת, הוא יהיה הראשון שעושה זאת מאז 1965. תוסיפו לזה אינספור תארים קבוצתיים עם נבחרת החלומות הסינית, ותקבלו את המאזן המפלצתי של מה לונג, המסתכם ב-17 מדליות מאולימפיאדות ואליפויות עולם.
הטובים ביותר כותרת ביניים עדכנית
באיזון שבין מכת כף היד למכת גב היד וביכולת להפיק משתיהן את המיטב, מה לונג נחשב לטוב בהיסטוריה. בתחילת הקריירה שלו עיקר העוצמה הגיע ממכות כף היד, אבל מאז מכת גב היד שלו השתפרה במידה ניכרת, התייצבה והפכה אף היא לכוח משמעותי במשחק שלו. בכל הקשור למיקום ביחס לשולחן, מה לונג משתדל דווקא להישאר קרוב לשולחן – אבל אין לו שום בעיה לשחק גם רחוק ממנו.
אף שהוא עצמו מאוד טקטי ומחושב, הוא נחשב למאוד לא צפוי בכל הקשור למלכודות שהוא טומן ליריב – הוא יודע בדיוק כיצד להוליך אותו שולל ולהפר את האיזון שלו. הוא נחשב לזריז מאוד, ולכן קשה לתפוס אותו במיקום לא נכון או לא מוכן להחזיר חבטה ליריב.
"אם אפשר להגדיר שחקן כלשהו כמושלם, אז זהו מה לונג", אמר עליו שחקן נבחרת ישראל בטניס שולחן מיכאל טאובר. "הוא מבצע את כל האלמנטים של המשחק באופן מושלם, והיריבים שלו לא יודעים איך להתמודד עם המהירות והעוצמה. תוסיף לזה גם מנטליות חזקה מאוד, ותבין למה בשנים הטובות שלו הוא כמעט שלא הפסיד".
המנטליות החזקה שטאובר מדבר עליה מתבטאת בשני אופנים עיקריים. ראשית, מה לונג נהנה משקט נפשי גמור גם בנקודות הגורליות ביותר. מעבר לכך, מדובר פשוט בווינר, שחקן של מאני טיים שמביא את עצמו למשחקים הגדולים בשיא. הגמר האולימפי האחרון והחד-צדדי היה דוגמה מאלפת לכך.
מוסר העבודה של מה לונג חריג אפילו ביחס לנבחרת הסינית,
שידועה במוסר העבודה הגבוה שלה. בכל הקריירה שלו הוא מעולם לא הסתבך בעבירת משמעת יוצאת דופן – כולו מסור אך ורק לעבודה קשה על המשחק שלו.
בדיונים על תואר השחקן הגדול בהיסטוריה, נוהגים להשוות בין מה לונג ליאן-אובה ולדנר השוודי, האלוף האולימפי מברצלונה 1992. ולדנר נתפס כפורץ דרך בענף וכשחקן שמסוגל לעשות הכול עם הכדור – ולמרות זאת, נראה שלונג מביא איתו חבילה שלמה יותר בכל הקשור לשילוב בין עוצמה, מהירות, חוכמת משחק וטכניקה מושלמת.
באופן גס, פרסים על ניצחון בטורנירים הגדולים בסבב טניס השולחן נעים בין 28 ל-34 אלף דולר, וטורניר גמר הסבב מעניק 100 אלף דולר למנצח. עם זאת, מה לונג במעמדו מרוויח הרבה יותר מפרסי זכיות. שחקני טניס שולחן נחשבים בסין לאלילים של ממש, סלבריטאים ברמות הגבוהות ביותר – ומתוגמלים בהתאם. מה לונג נחשב לאחד משחקני טניס השולחן העשירים ביותר, והונו מוערך ב-20 מיליון דולר. SportsPro כלל אותו ב-2017 ברשימת 50 הספורטאים השיווקיים ביותר.
אף שהוא עדיין נחשב לשחקן הטוב בעולם, מה לונג מעט יותר פגיע מבעבר, בין השאר בגלל פציעות שסבל מהן. בנוסף, גם הגיל מתחיל לשחק תפקיד, וכוכבים צעירים כמו הפנומן היפני בן ה-15 טומוקזו הארימוטו, שכבר ניצח את מה לונג, מאיימים לכבוש את הענף.
חשוב לזכור שסין תוכל לשלוח לתחרות האישית באולימפיאדה רק שני שחקנים, ובמדינה ששחקניה תופסים כיום את כל שלושת המקומות הראשונים בדירוג העולמי – מדובר במלחמת עולם של ממש על הכרטיסים הנחשקים.
אף שחקן טניס שולחן לא זכה בשתי מדליות זהב אולימפיות אישיות, בטח שלא ברצף. מה לונג בהחלט מסוגל להיות הראשון – אם רק ישרוד את התחרות הפנימית הסינית האכזרית.